Page 971 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 971
םיטפוש רפס לבא תהלכו פרק ט-י 949
יאֲ 2א ָבל ָח ָכם ֶׁשֵּמת – שיש לבטא יאֲ 2א ָבל ָח ָכם ֶׁשֵּמת – ַהּכֹל ְקרֹו ָביוְ ,ו ַהּ ֹכל קֹוְר ִעין ָע ָליו ַעד
הערכה למידותיו ולתורתו שלימד את ֶׁשְּמ ַגִּלין ֶאת ִלֵּבי ֶהןְ ,וחֹו ְל ִצין ִמ ָּי ִמיןּ ,ו ֵבית ִמ ְדָרׁשֹו ֶׁשְּלאֹותֹו
הציבור (תלמוד תורה א,ב; ה,ד)ַ .הּכֹל ְקרֹו ָביו ָח ָכם ָּב ֵטל ָּכל ִׁש ְב ָעהּ .ו ְכ ָבר ָנ ֲהגּו ַּת ְל ִמי ֵדי ֲח ָכ ִמים ְּב ָכל ָמקֹום
– בשעת הלווייתו ,הכל נוהגים כאילו ִל ְקרֹ ַע ֶזה ַעל ֶזה ֶט ַפחַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁש ֵהן ָׁשִוין ְו ֵאין ֶא ָחד ֵמ ֶהן
היו קרוביוְ .וחֹו ְל ִצין – ראה לעיל ח,ג.
ִמ ָּי ִמין – את כתף ימיןְ .ו ֵאין ֶא ָחד ֵמ ֶהן ְמ ַלֵּמד ֶאת ֲח ֵברֹו.
ְמ ַלֵּמד ֶאת ֲח ֵברֹו – אין מלמדים זה את
זה כדרך שמלמד הרב לתלמיד ,אבל יב ָּכל ַהּקֹוְר ִעין ַעל ֶה ָח ָכם ֶׁשֵּמת – ֵּכיָון ֶׁש ֶה ֱח ִזירּו ְּפ ֵני ֶהם
כשנושאים ונותנים זה עם זה בהלכה
הם למדים זה מזה טעמים הרבה ,והריהו ֵמ ֲאחֹוֵרי ַהִּמָּטהׁ ,שֹו ְל ִליןְ .ו ֵי ָר ֶאה ִלי ֶׁש ַהּקֹוֵר ַע ַעל ֶה ָח ָכם
ְמ ַא ֶחה ְל ָמ ָחרֶׁ ,ש ֲא ִפּלּו ַרּבֹו ֶׁשֵּמת ֵאין ִמ ְת ַאֵּבל ָע ָליו ֶאָּלא יֹום
כרבו (עיין ר"ח ,ב"מ לג,א). ֶא ָחד ִּב ְל ַבד – אֹו יֹום ִמי ָתה אֹו יֹום ְׁשמּו ָעהְ .ו ֵכן ֵי ָר ֶאה ִלי
ֶׁש ֲא ִפּלּו ַהּקֹוֵר ַע ַעל ַהָּנִׂשיא ְו ַכּיֹו ֵצא ּבֹו ׁשֹו ֵלל ְל ָמ ָחרַ ,אף ַעל
יב ֶׁש ֶה ֱח ִזירּו ְּפ ֵני ֶהם ֵמ ֲאחֹוֵרי ַהִּמָּטה
ִּפי ֶׁש ֵאינֹו ְמ ַא ֶחה ְלעֹו ָלם.
– שפנו ללכת לאחר הלוויית החכם.
ְו ֵי ָר ֶאה ִלי – הצהרת הרמב"ם שהלכה יג ָח ָכם ֶׁשָּב ָאה ְׁשמּו ָעתֹו ֶׁשֵּמת – ֵאין קֹוְר ִעין ָע ָליו ֶאָּלא
זו מדעתו ואין לה מקור מפורש (איגרת
לר' פנחס הדיין ,מהדורת שילת ,עמ' תמג) .יֹום ִּבְׁש ַעת ֶה ְסֵּפדְ ,ו ֶזהּו ְּכבֹודֹוְ .וׁשֹו ֵלל ּבֹו ַּבּיֹוםּ ,ו ְמ ַא ֶחה ְל ָמ ָחר.
ְׁשמּו ָעה – ראה לעיל ז,א. יד ַאב ֵּבית ִּדין ֶׁשֵּמת – ַהּכֹל קֹוְר ִעין ָע ָליוְ ,וחֹו ְל ִצין ִמׂ ְּש ֹמאל,
יג ֶׁשָּב ָאה ְׁשמּו ָעתֹוִּ ...בְׁש ַעת ֶה ְסֵּפד ְו ָכל ָּב ֵּתי ִמ ְדָרׁשֹות ֶׁשְּב ִעירֹו ְּב ֵט ִליןּ ,ו ְב ֵני ֵּבית ַהְּכ ֶנ ֶסת ִנ ְכ ָנ ִסין
ְל ֵבית ַהְּכ ֶנ ֶסת ּו ְמַׁשִּנין ֶאת ְמקֹו ָמםַ :הּיֹוְׁש ִבין ַּב ָּדרֹום ֵיְׁשבּו
– שהיו רגילים להספיד חכם שמת לא
רק בשעת הלווייתו אלא גם במקומות ַּבָּצפֹוןְ ,ו ַהּיֹוְׁש ִבין ַּבָּצפֹון ֵיְׁשבּו ַּב ָּדרֹום.
אחרים ,כששמעו על פטירתו. טו ָנִׂשיא ֶׁשֵּמת – ַהּ ֹכל קֹוְר ִעין ָע ָליוְ ,וחֹו ְל ִצין ְׁש ֵּתי ַה ָּי ַד ִים
יד ּו ְב ֵני ֵּבית ַהְּכ ֶנ ֶסת – בעירו. ִמָּכאן ּו ִמָּכאןְ ,ו ָכל ָּב ֵּתי ִמ ְדָרׁשֹות ְּב ֵט ִליםּ ,ו ְב ֵני ֵּבית ַהְּכ ֶנ ֶסת
ִנ ְכ ָנ ִסין ַּבׁ ַּשָּבת ְל ֵבית ַהְּכ ֶנ ֶסתְ ,וקֹוְר ִאין ִׁש ְב ָעה ְויֹו ְצ ִאיןְ ,וֹלא
טו ּו ְב ֵני ֵּבית ַהְּכ ֶנ ֶסת וכו' – יש ְי ַט ְּילּו ַּבּׁשּוקֶ ,אָּלא יֹוְׁש ִבין ִמְׁשָּפחֹות ִמְׁשָּפחֹות ּדֹוִוים ָּכל
שפירשו שהדברים אמורים בעירו ַהּיֹום.
ובערים הסמוכות לה ,שכולם באים
להתפלל בבית האבל ,אך קוראים את
קריאת התורה בבית הכנסת (כס"מ) .ויש
שפירשו שבכל מקום מתפללים ביחיד,
ורק לקריאת התורה נכנסים לבית הכנסת
(רש"י מו"ק כג,א)ּ .דֹו ִוים – עצובים.
ּ ֶפ ֶרק ֲע ִׂשי ִרי
שבת ויום טוב באבלות י
א ַהׁ ַּשָּבת עֹו ָלה ְל ִמ ְנ ַין ְי ֵמי ֲא ֵבלּות – אבלות בשבת
השבת נמנית בכלל שבעת ימי האבל. א ַהׁ ַּשָּבת עֹו ָלה ְל ִמ ְנ ַין ְי ֵמי ֲא ֵבלּותְ .ו ֵאין ֲא ֵבלּות ַּבׁ ַּשָּבת ֶאָּלא
ִּב ְד ָבִרים ֶׁשְּב ִצ ְנ ָעה – שאינם ניכרים
לאחריםֲ .ע ִטי ַפת ָהרֹאׁש – לעיל ה,יט. ִּב ְד ָבִרים ֶׁשְּב ִצ ְנ ָעהְּ ,כגֹון ֲע ִטי ַפת ָהרֹאׁש ְו ַתְׁש ִמיׁש ַהִּמָּטה
ַחִּמין – מים חמיםְ .וזֹו ֵקף ֶאת ַהִּמָּטה ּוְר ִחי ָצה ְּב ַחִּמיןֲ .א ָבל ְּד ָבִרים ֶׁשַּבָּגלּוי – ֵאינֹו נֹו ֵהג ָּב ֶהן
– שהייתה הפוכה כל ימי ה ֵאבל בימות ֲא ֵבלּותֶ ,אָּלא לֹו ֵבׁש ִמ ְנ ָע ָליו ְוזֹו ֵקף ֶאת ַהִּמָּטה ְונֹו ֵתן ָׁשלֹום
החול (ראה לעיל ה,יח)ַ .מ ֲח ִזיר ֶאת ַה ֶּק ַרע ְל ָכל ָא ָדם; ְו ִאם ֵיׁש לֹו ֶּב ֶגד – ַמ ֲח ִליףְ ,וֹלא ִי ְלַּבׁש ֶּב ֶגד ָקרּו ַע
ַל ֲאחֹוָריו – לובש את הבגד כשהחלק ַּבׁ ַּשָּבתֲ ,א ִפּלּו ַעל ָא ִביו ְו ַעל ִאּמֹו; ְו ִאם ֵאין לֹו ְל ַה ֲח ִליף –
הקרוע מופנה לאחור. ַמ ֲח ִזיר ֶאת ַה ֶּקַרע ַל ֲאחֹוָריו.
