Page 969 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 969
םיטפוש רפס לבא תהלכו פרק ט 947
א ְׁש ָאר ְקרֹו ָביו – פרט לאביו ולאמו. ּ ֶפ ֶרק ְּת ִׁשי ִעי
ט
ׁשֹו ֵלל – תופר בחוטים רפויים (ר' תנחום)
תפירה שאינה יציבה ,ורק מצמיד את שאר הקריעות
החלקים הקרועים זה לזה (ע"פ פה"מ תיקון הקרע
פרה יב,י)ְ .מ ַא ֶחה – תופר היטבִׁ .ש ְב ָעה,
ְׁשלִׁשים – ראה לעיל פרקים ה-ו. א ָּכל ַהְּקָר ִעים ֶׁשּקֹוֵר ַע ָא ָדם ַעל ְׁש ָאר ְקרֹו ָביו – ׁשֹו ֵלל ַה ֶּקַרע
ְוׁשֹו ֶל ֶלת ִמ ָּיד – כגון לחבר את חלקי
ְל ַא ַחר ִׁש ְב ָעהּ ,ו ְמ ַא ֶחה ְל ַא ַחר ְׁשלִׁשים; ְו ַעל ָא ִביו ְו ַעל ִאּמֹו –
ׁשֹו ֵלל ְל ַא ַחר ְׁשלִׁשיםְ ,ו ֵאינֹו ְמ ַא ֶחה ְלעֹו ָלםְ .ו ָה ִאׁ ָּשה קֹו ַר ַעת הקרע בסיכת ביטחון המכונה בפי העם
סיכה סגורה (ק').
ְוׁשֹו ֶל ֶלת ִמ ָּידֲ ,א ִפּלּו ַעל ָא ִבי ָה ְו ַעל ִאָּמּהִ ,מְּפ ֵני ַהְּצ ִניעּות.
ב ַעל ָא ִביו ְו ַעל ִאּמֹו – ראה לעיל ח,ג.
קריעות על אסונות שונים
ַעל ַרּבֹו – "וכשימות רבו – קורע כל
ב ְּכ ֶדֶרְך ֶׁשּקֹוֵר ַע ָא ָדם ַעל ָא ִביו ְו ַעל ִאּמֹוָּ ,כְך הּוא ַח ָּיב ִל ְקרֹ ַע בגדיו עד שהוא מגלה את לבו ,ואינו
מאחה לעולם .במה דברים אמורים?
ברבו מובהק ,שלמד ממנו רוב חכמתו. ַעל ַרּבֹו ֶׁשִּלְּמדֹו ּתֹוָרהְ ,ו ַעל ַהָּנִׂשיאְ ,ו ַעל ַאב ֵּבית ִּדיןְ ,ו ַעל רֹב
אבל אם לא למד ממנו רוב חכמתו – ִצּבּור ֶׁשֶּנ ֱהַרגְ ,ו ַעל ִּבְרַּכת ַהׁ ֵּשםְ ,ו ַעל ֵס ֶפר ּתֹוָרה ֶׁשִּנְׂשַרףְ ,ו ַעל
הרי זה 'תלמיד חבר' ,ואינו חייב בכבודו
ָעֵרי ְיהּו ָדהְ ,ו ַעל ְירּוָׁש ַ ִלםְ ,ו ַעל ַהִּמ ְק ָּדׁש.
בכל הדברים האלו ,אבל ...קורע עליו י
כשם שהוא קורע על כל המתים שהוא
ג ָּכל ֵאּלּו ַהְּקָר ִעים – קֹוֵר ַע ַעד ֶׁשְּמ ַגֶּלה ֶאת ִלּבֹוְ ,ו ֵאינֹו
ְמ ַא ֶחה ְלעֹו ָלםְ .ו ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאין ִמ ְת ַא ִחיןֻ ,מ ָּתר ְלָׁש ְל ָלן מתאבל עליהם" (תלמוד תורה ה,ט)ָ .נִׂשיא
– ראש הסנהדרין (סנהדרין א,ג)ַ .אב ֵּבית
ִּדין – המשנה לנשיא הסנהדרין (שם) .רֹב ְל ָמ ְל ָלן ּו ְל ַלְּק ָטן ְו ַל ֲעׂשֹו ָתן ְּכ ִמין ֻסָּלמֹות; ֹלא ָא ְסרּו ֶאָּלא
ִצּבּור ֶׁשֶּנ ֱהַרג – שנהרגו רבים מישראל ְּב ִאחּוי ֲא ֶלְּכ ַס ְנ ְּדִרי ִּב ְל ַבדְ .ו ָכל ַהּקֹוֵר ַע ִמּתֹוְך ַהׁ ְּש ָלל אֹו ַהְּמ ָלל
(ולאו דווקא רוב) בידי אויב ,שרוב אֹו ַהֶּל ֶקט – ֹלא ָעָׂשה ְּכלּום; ֲא ָבל קֹוֵר ַע הּוא ִמּתֹוְך ָה ִאחּוי
הציבור עמדו כנגדו (עיין הציטוט מן המקרא ָה ֲא ֶלְּכ ַס ְנ ְּדִריֲ .א ִפּלּו ָה ַפְך ַהְּכ ִליְ ,ו ַנ ֲעָׂשת ְׂש ָפתֹו ְל ַמָּטה – ֹלא
להלן ו; שו"ע שמ,לו)ִּ .ב ְרַּכת ַהׁ ֵּשם – לשון ְי ַא ֶחה .ד ּו ְכֵׁשם ֶׁש ַהּמֹו ֵכר ָאסּור ְל ַאחֹותֹוָּ ,כְך ַהּלֹו ֵק ַח;
נקייה במקום קללהְ .ו ַעל ָעֵרי ְיהּו ָדה ְל ִפי ָכְך ַהּמֹו ֵכר ָצִריְך ְלהֹו ִדי ַע ַלּלֹו ֵק ַח ֶׁש ֶּקַרע ֶזה ֵאינֹו ִמ ְת ַא ֶחה.
חורבנם על – ַהִּמ ְק ָּדׁש ְו ַעל ְירּוָׁש ַ ִלם ְו ַעל
י
(להלן י). המקורות לקריעות אלה
ג ֶׁשְּמ ַגֶּלה ֶאת ִלּבֹו – חושף את חזהו. ה ּו ִמַּנ ִין ֶׁשּקֹוֵר ַע ַעל ַרּבֹו ְּכ ֶדֶרְך ֶקַרע ָא ִביו? ֶׁשֶּנ ֱא ַמרְ" :והּוא
ְלָׁש ְל ָלן – ראה לעיל אְ .ל ָמ ְל ָלן – לתפור ְמ ַצ ֵעקָ :א ִבי ָא ִבי ֶר ֶכב ִיְׂשָר ֵאל ּו ָפָרָׁשיוְ ,וֹלא ָר ָאהּו עֹודַ ,וַּי ֲח ֵזק
רק כמה תפירות (ר' תנחום)ְ .ל ַלְּק ָטן ִּב ְב ָג ָדיו ַו ִּי ְק ָר ֵעם ִלְׁש ַנ ִים ְק ָר ִעים" (מלכים־ב ב,יב) – ִמָּכאן ֶׁש ַח ָּיב
– לתפור תפירות מפוזרות ,כאדם
המלקט מכאן ומכאן ואינו מלקט כסדר ְל ַה ְב ִּדיל ַהׂ ָּש ָפה.
(הערוך) ,וכאילו הבגד אסוף ,אך עדיין
הקרע נראה (ר' תנחום)ֻ .סָּלמֹות – תפירות ו ּו ִמַּנ ִין ֶׁשּקֹוְר ִעין ַעל ַהָּנִׂשיא ְו ַעל ַאב ֵּבית ִּדין ְו ַעל ְׁשמּו ָעה
רחבות וגסות מצדי הקרע ,הנראות יחד ֶׁשָּב ָאה ֶׁשֶּנ ֱהַרג רֹב ִצּבּור? ֶׁשֶּנ ֱא ַמרַ" :וַּי ֲח ֵזק ָּדִוד ִּב ְב ָג ָדו
עם הקרע כשליבות של סולםְּ .ב ִאחּוי ַו ִּי ְקָר ֵעםְ ,ו ַגם ָּכל ָה ֲא ָנִׁשים ֲאֶׁשר ִאּתֹוַ ,ו ִּי ְסְּפדּו ַו ִּי ְבּכּו ַוָּי ֻצמּו
ֲא ֶלְּכ ַס ְנ ְּדִרי – תפירה טובה ,שאין מקום ַעד ָה ָע ֶרבַ על ָׁשאּול" (שמואל־ב א,יא-יב) – ֶזה ָנִׂשיאְ " ,ו ַעל ְיהֹו ָנ ָתן
הקרע ניכר לאחר האיחוי (רש"י ותוספות
מועד קטן כו,ב) ,כמין אריגה (הערוך) .והוא
נקרא על שם העיר אלכסנדריה שבמצריםֹ .לא ָעָׂשה ְּכלּום – מפני שקרע מקום קרועְּ .כ ִלי – הבגד .ד ֶׁש ַהּמֹו ֵכר –
שהאבל מוכר את הבגד .לֹו ֵק ַח – קונה.
ה ֶׁשֶּנ ֱא ַמר – כשנלקח אליהו הנביא מאת אלישע תלמידוֶ" :ו ֱא ִליָׁשע רֹ ֶאה ְוהּוא ְמ ַצ ֵעק ָא ִבי ָא ִבי ֶר ֶכב ִיְׂשָר ֵאל ּו ָפָרָׁשיו
ְוֹלא ָר ָאהּו עֹודַ ,וַּי ֲח ֵזק ִּב ְב ָג ָדיו ַו ִּי ְקָר ֵעם ִלְׁש ַנ ִים ְקָר ִעים"ְ .ל ַה ְב ִּדיל ַהׂ ָּש ָפה – ראה לעיל ח,ג.
ו ֶׁשֶּנ ֱא ַמר – כששמע דוד על נפילת שאול מלך ישראל ובנו יהונתן וכישלון עם ישראל במלחמה נגד פלשתים בהר
הגלבוע.
