Page 964 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 964
םיטפוש רפס לבא תהלכו פרק ו-ז 942
י ַח ֵּיי ֶנ ֶפׁש – דברים הכרחיים לחיותו ְּב ִע ְסקֹו .י ַההֹו ֵלְך ִמָּמקֹום ְל ָמקֹוםִ :אם ָיכֹול ְל ַמ ֵעט ְּב ִע ְסקֹו
של האדם.
– ְי ַמ ֵעט; ְו ִאם ָלאו – ִי ְק ֶנה ָצְר ֵכי ַה ֶּדֶרְך ּו ְד ָבִרים ֶׁש ֵּיׁש ָּב ֶהם
ַח ֵּיי ֶנ ֶפׁש. יא ָצלּוב – תלויָ .אסּור לֹו ִלְׁשּ ֹכן –
כדי למנוע את ביזיון המת ,שלא יאמרו
'הנה אביו של פלוני' (כס"מ)ַ .עד ֶׁש ִּי ְכ ֶלה מגורים בעיר התלוי
יא ִמי ֶׁש ָה ָיה ַּב ְע ָלּה ָצלּוב ִעָּמּה ָּב ִעיר ,אֹו ִאְׁשּתֹו ְצלּו ָבה ,אֹו
ַהָּבָׂשר – וכבר אי אפשר לזהות את
ָא ִביו ְו ִאּמֹו – ָאסּור לֹו ִלְׁשּ ֹכן ְּבאֹו ָתּה ָה ִעיר ַעד ֶׁש ִּי ְכ ֶלה ַהָּבָׂשר. התלויַ .א ְנטֹו ְכ ָיא – עיר גדולה בדרום
ְו ִאם ָה ְי ָתה ִעיר ְּגדֹו ָלה ְּכ ַא ְנטֹו ְכ ָיאֵ ,יׁש לֹו ִלְׁשּכֹן ַּבַּצד ָה ַא ֵחר תורכיה ,מצויה על עורק מסחר ראשי
המוביל מנמלי הים התיכון אל אזור
הפרת והחידקלֵ .יׁש לֹו ִלְׁשּכֹן ַּבַּצד ֶׁש ֵאי ָנן ְצלּו ִבין ּבֹו.
ָה ַא ֵחר – שאין אלו מכירים את אלו
זמן סיום האבלות (כס"מ) ,ולא יידעו שהמת הוא קרוב שלו.
יב יֹום ְׁש ִבי ִעי – ִמ ְק ָצתֹו ְּכ ֻכּלֹוְ ,והּוא עֹו ֶלה ְל ָכאן ּו ְל ָכאן; יב יֹום ְׁש ִבי ִעי ִמ ְק ָצתֹו ְּכ ֻכּלֹו – תחילת
ְל ִפי ָכְך ֻמ ָּתר ְל ַכֵּבס ְו ִלְר ֹחץ ְו ַל ֲעׂשֹות ְׁש ָאר ַה ְּד ָבִרים ְּביֹום היום השביעי (מתחילת הלילה – ק') נספרת
כיום שביעי ,ובזה די להשלים את שבעת ְׁש ִבי ִעיְ .ו ֵכן יֹום ְׁשלִׁשים – ִמ ְק ָצתֹו ְּכ ֻכּלֹוּ ,ו ֻמ ָּתר ְל ַסֵּפר ּו ְל ַג ֵהץ
ימי האבלְ .והּוא עֹו ֶלה ְל ָכאן ּו ְל ָכאן –
ְּביֹום ְׁשלִׁשים. נחשב גם כסוף אבלות שבעה וגם
כתחילת אבלות שלושים (ראה להלן י,ה) .אבלות תכופה
יג ִמי ֶׁש ְּת ָכפּוהּו ֲא ָב ָליו – מי שנפטרו יג ִמי ֶׁש ְּת ָכפּוהּו ֲא ָב ָליו – ִה ְכִּביד ְׂש ָערֹוֵ ,מ ֵקל ַּב ַּת ַערֹ ,לא
כמה מקרוביו בזה אחר זהֵ .מ ֵקל ַּב ַּת ַער
ַּבִּמ ְסָּפַר ִיםּ ,ו ְמ ַכֵּבס ְּכסּותֹו ַּבַּמ ִיםֲ ,א ָבל ֹלא ַּבֶּנ ֶתר ְוֹלא ַּבחֹול, – מותר לו לדלל את ׂשער ראשו או
ְורֹו ֵחץ ָּכל ּגּופֹו ְּבצֹו ֵנןֲ ,א ָבל ֹלא ְּב ַחִּמיןְ .ו ֵכן ִמי ֶׁש ְּת ָכפּוהּו לגלחו לגמרי (ע"פ פה"מ נזירות א,ב)ֹ .לא
ֲא ָב ָליו ּו ָבא ִמְּמ ִדי ַנת ַה ָּים ּו ִמֵּבית ַהׁ ִּש ְב ָיה ,אֹו ֶׁש ָּי ָצא ִמֵּבית ַּבִּמ ְסָּפ ַר ִים – לא כרגיל (הערת ק' שם).
ָה ֲאסּוִרים ,אֹו ֶׁש ָה ָיה ְמ ֻנ ֶּדה ְו ֻה ַּתר ,אֹו ֶׁש ָה ָיה ֻמ ָּדר ְו ִנְׁש ַאל ַעל ֲא ָבל ֹלא ַּבֶּנ ֶתר ְוֹלא ַּבחֹול – הנתר הוא
ִנ ְדרֹו ְו ֻה ַּתרְ ,ו ָכל ַהּיֹו ֵצא ִמֻּט ְמ ָאה ְל ַט ֲהָרה – ֲהֵרי ֵאּלּו ְמ ַגְּל ִחין תכשיר כיבוס המופק מאפר ועיקרו נתרן
ִּבי ֵמי ֶא ְב ָלם ,הֹו ִאיל ְו ָת ַכף אֹו ָתם ֵא ֶבל ַא ַחר ֵא ֶבל ְוֹלא ָמ ְצאּו פחמתי ( ,)Sodium Carbonateולדעת
הרמב"ם אינו הנתר ממנו יוצרים כלים
(כלים א,יג 2וראה באורנו שם) .החול ְּפ ַנאי.
כאן משמש כחומר שיוף .וההלכה כאן
אוסרת כיבוס מעולהּ .ו ָבא ִמְּמ ִדי ַנת ַה ָּים וכו' – שבכל אלו לא הייתה לו הזדמנות להסתפרִ .מֵּבית ַהׁ ִּש ְב ָיה – מן השבי.
ְמ ֻנ ֶּדה – הנידוי הוא בידוד חברתי על ידי בית דין ,שבמסגרתו "אסור לספר ולכבס כאבל כל ימי נידויו" (תלמוד תורה ז,ד).
ְו ֻה ַּתר – נתבטל נידויו או נסתיים ,אך עכשיו הוא אבלֻ .מ ָּדר ְו ִנְׁש ַאל ַעל ִנ ְדרֹו ְו ֻה ַּתר – מי שנדר שלא להסתפר ,והתיר לו
חכם את נדרו .ונראה שהכוונה למי שלא נזדמן לו לפני כן חכם להתיר את נדרו (ע"פ פה"מ מועד ג,א)ְ .ו ָכל ַהּיֹו ֵצא ִמֻּט ְמ ָאה
ְל ַט ֲהָרה – כגון שהיה טמא מת ,וטהרתו מסתיימת לאחר שבעה ימים ועכשיו הוא אבל .ונראה שמותר לו לגלח בימי
טומאתו ,אלא שמנהג העולם היה לגלח רק אחר שטהר (ק' ביום טוב ז,יט).
ּ ֶפ ֶרק ְׁש ִבי ִעי
שמועת מוות; ה ָאבל ב ֶחברה ז
שמועה קרובה ושמועה רחוקה אֶׁ 1שָּב ָאה לֹו ְׁשמּו ָעה – ששמע
אִ 1מי ֶׁשָּב ָאה לֹו ְׁשמּו ָעה ֶׁשֵּמת לֹו ָקרֹובִ :אם ְּבתֹוְך ְׁשלִׁשים (שמועה ודאית) על מות קרובו.
וצריך לברך על השמועה 'ברוך
יֹום ִהִּגי ָעה ַהׁ ְּשמּו ָעהֲ ,א ִפּלּו ְּביֹום ְׁשלִׁשים ַע ְצמֹו – ֲהֵרי זֹו אתה ה' אלוהינו מלך העולם דיין
ְׁשמּו ָעה ְקרֹו ָבהְ ,ו ַח ָּיב ִל ְנהֹג ִׁש ְב ַעת ְי ֵמי ֲא ֵבלּות ִמּיֹום ֶׁש ִהִּגי ָעה
האמת' (ברכות י,ז)ִ .אם ְּבתֹוְך ְׁשלִׁשים
יֹום – לקבורתו (ר"ח מועד קטן כ,א).
