Page 965 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 965
םיטפוש רפס לבא תהלכו פרק ז 943
ַהׁ ְּשמּו ָעהְ ,וקֹו ֵר ַעּ ,ומֹו ֶנה ְׁשלִׁשים יֹום ְל ִאּסּור ַה ִּת ְסּפֹ ֶרת ִעם ְׁש ָאר ַה ְּד ָבִרים – המנויים לעיל פרקים
ה-ו.
ְׁש ָאר ַה ְּד ָבִרים; ְּכ ָללֹו ֶׁשַּל ָּד ָבר – יֹום ְׁשמּו ָעתֹו ַהְּקרֹו ָבה ְּכיֹום
אְ 2ו ֵאי ָנּה נֹו ֶה ֶגת – האבלות על המת. ַהְּקבּו ָרה.
יֹום ֶא ָחד ִּב ְל ַבד – בזמן מסוים מן היום.
ּו ְכ ִאּלּו יֹום ַהׁ ְּשמּו ָעה וכו' – שביום אֲ 2א ָבל ִאם ִהִּגי ָעה לֹו ַהׁ ְּשמּו ָעה ַא ַחר ַהׁ ְּשלִׁשים – ֲהֵרי זֹו
שביעי ויום שלושים נוהג מנהגי אבלות
ְׁשמּו ָעה ְרחֹו ָקהְ ,ו ֵאי ָנּה נֹו ֶה ֶגת ֶאָּלא יֹום ֶא ָחד ִּב ְל ַבדְ ,ו ֵאינֹו
שלהם רק לזמן קצר. קֹוֵר ַעּ ,ו ְכ ִאּלּו יֹום ַהׁ ְּשמּו ָעה הּוא יֹום ְׁש ִבי ִעי ְויֹום ְׁשלִׁשים,
ב ָׁש ָעה ַא ַחת – זמן קצר (כמשמעו ּו ִמ ְק ָצת ַהּיֹום ְּכ ֻכּלֹו.
במקומות אחרים במשנה תורה :תפילה ז,ה; שבת
יט,טז ועוד). ב ֵּכי ַצד ִמ ְק ָצת ַהּיֹום ְּכ ֻכּלֹו? ֵּכיָון ֶׁשָּנ ַהג ֲא ֵבלּות ָׁש ָעה ַא ַחת
ג ְּבתֹוְך ָהֶר ֶגל – בחג או בחול המועד. – ְּכ ִאּלּו ָנ ַהג ָּכל ַהּיֹום ֻּכּלֹוּ ,ו ֻמ ָּתר ִל ְנ ֹעל ְו ִלְר ֹחץ ְו ָלסּוְך ּו ְל ַגֵּל ַח
ַנ ֲעָׂשת ְרחֹו ָקה – שלאחר החג או השבת
כבר עברו יותר משלושים יום מן ִּבְׁש ָאר ַהּיֹוםְ ,ו ֵכן הּוא ֻמ ָּתר ְּב ָכל ַה ְּד ָבִרים.
הקבורה .עֹו ֶלה לֹו – למניין שלושים. ג ִמי ֶׁשָּב ָאה לֹו ְׁשמּו ָעה ְקרֹו ָבה ְּבתֹוְך ָהֶר ֶגל אֹו ְּביֹום ַהׁ ַּשָּבת,
הרגל או יום השבת נחשבים כאילו
שמע את השמועה רק לאחריהם ,שהרי ּו ְל ַא ַחר ַהׁ ַּשָּבת אֹו ַא ַחר ָהֶר ֶגל ַנ ֲעָׂשת ְרחֹו ָקה – עֹו ֶלה לֹוְ ,ו ֵאינֹו
אינו יכול להתאבל בימים אלו :ברגל נֹו ֵהג ְל ַא ַחר ָהֶר ֶגל אֹו ְל ַא ַחר ַהׁ ַּשָּבת ֶאָּלא יֹום ֶא ָחד ִּב ְל ַבד,
– אסור לו להתאבל (להלן י,ג); ובשבת –
נוהג מנהגי אבלות רק בדברים שבצנעה ּו ִמ ְק ָצת ַהּיֹום ְּכ ֻכּלֹוְּ ,כמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו (לעיל ב).
(להלן י,א). ד ִמי ֶׁשֵּמת לֹו ָקרֹובְ ,וֹלא ָי ַדע ַעד ֶׁשָּבא – ִאם ָה ָיה ְּב ָמקֹום
ד ַעד ֶׁשָּבא – עד שהגיע האדם אל בני ָקרֹובֶׁ ,שהּוא ַמ ֲה ַלְך ֶעֶׂשר ַּפְר ָסאֹותֶׁ ,ש ֶא ְפָׁשר ֶׁש ָּיבֹוא ְּביֹום
המשפחהֶ .עֶׂשר ַּפְר ָסאֹות – כארבעים
ֶא ָחדֲ ,א ִפּלּו ָּבא ַּבּיֹום ַהׁ ְּש ִבי ִעיִ :אם ָמ ָצא ְמ ַנ ֲח ִמים ֵא ֶצל ק"מ ,שבזמנם היה זה מהלך יום אחד
בקצב של ק"מ ב 24-דקות (פה"מ
פסחים ג,ב; קרבן פסח ה,ח) ,כלומר מהלך ְּגדֹול ַהַּב ִית – ַאף ַעל ִּפי ֶׁשִּנ ְנ ֲערּו ַל ֲע ֹמד ,הֹו ִאיל ּו ָמ ָצא
16שעות (שהולכי דרכים הולכים ְמ ַנ ֲח ִמים ,עֹו ֶלה לֹוּ ,ומֹו ֶנה ִעָּמ ֶהם ַּתְׁשלּום ְׁשלִׁשים יֹום;
ְו ִאם ֹלא ָמ ָצא ְמ ַנ ֲח ִמים – מֹו ֶנה ְל ַע ְצמֹוְ .ו ֵכן ִאם ָה ָיה גם בשעות החשכה ,לפני הזריחה
ולאחר השקיעה) .וכיוון שאם היה
שומע על מות קרובו בזמן ,היה יכול ְּב ָמקֹום ָרחֹוק – ֲא ִפּלּו ָּבא ְּביֹום ֵׁש ִני ,מֹו ֶנה ְל ַע ְצמֹו ִׁש ְב ָעה
להגיע באותו יום ,כאילו הוא נמצא ּוְׁשלִׁשים ִמּיֹום ֶׁשָּבא.
שם (רא"ש בשם גאונים)ְּ .גדֹול ַהַּב ִית – יציאת האבל מביתו
החשוב ביותר בבית (רי"ץ גיאת בהלכות
אבל) או המבוגר ביותר (רש"י מועד קטן ה ָה ָא ֵבל – ִּבְׁשלָׁשה ָי ִמים ָהִראׁשֹו ִנים ֵאינֹו הֹו ֵלְך ֲא ִפּלּו ְל ֵבית
כא,ב) ,שההולך שהגיע עכשיו נחשב
ָא ֵבל ַא ֵחר; ִמָּכאן ְו ֵאי ָלְך הֹו ֵלְךְ ,ו ֵאינֹו יֹוֵׁשב ִּב ְמקֹום ַהְּמ ַנ ֲח ִמין
כמי שנגרר אחריוֶׁ .שִּנ ְנ ֲערּו ַל ֲעמֹד – ֶאָּלא ִּב ְמקֹום ַהִּמ ְת ַנ ֲח ִמיןְ .וֹלא ֵי ֵצא ְל ָמקֹום ַא ֵחר ִמֶּפ ַתח ֵּביתֹו
התכוננו לעמוד מישיבתם על הקרקע, ָּכל ַׁשָּבת ָהִראׁשֹו ָנהְׁ .ש ִנ ָּיה – יֹו ֵצא ְו ֵאינֹו יֹוֵׁשב ִּב ְמקֹומֹו.
אך עדיין לא עמדו ,ועדיין לא נסתלקו ְׁש ִליִׁשית – יֹוֵׁשב ִּב ְמקֹומֹו ְו ֵאינֹו ְמ ַדֵּבר ְּכ ַדְרּכֹוְ .ר ִבי ִעית – ֲהֵרי
מן האבלות (ר"ח מועד קטן כב,א) .עֹו ֶלה
לֹו – כיוון שנודע לו בתוך זמן האבלות הּוא ְּכ ָכל ָא ָדם.
של גדול המשפחה ,נחשב כאילו החל
להתאבל עם שאר האבלים .מֹו ֶנה ְל ַע ְצמֹו – מתחיל להתאבל שבעה ושלושים לבדו משעה שנודע לו.
ה ַׁשָּבת – שבועְ .ו ֵאינֹו יֹוֵׁשב ִּב ְמקֹומֹו – הקבוע ,כגון בבית הכנסת או בבית המדרש ,שיש לאדם שם מקום
קבוע.
