Page 970 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 970
םיטפוש רפס לבא תהלכו פרק ט 948
ז ֶׁשּקֹוְר ִעין ַעל ִּבְרַּכת ַהׁ ֵּשם – "ואפילו ְּבנֹו" – ֶזה ַאב ֵּבית ִּדיןְ " ,ו ַעל ַעם יי ְו ַעל ֵּבית ִיְׂש ָר ֵאל ִּכי ָנ ְפלּו
על ברכת הכינוי [קללה של כינוי של
ֶּב ָחֶרב" – זֹו ְׁשמּו ָעה ָהָר ָעה. ה' ,כגון 'החנון'] – חייב לקרוע ,והוא
שישמענה מישראל .ואחד השומע או
ז ּו ִמַּנ ִין ֶׁשּקֹוְר ִעין ַעל ִּבְרַּכת ַהׁ ֵּשם? ֶׁשֶּנ ֱא ַמרַ" :וָּיבֹא ֶא ְל ָי ִקים
ֶּבן ִח ְל ִק ָּיה ֲאֶׁשר ַעל ַהַּב ִית ְוֶׁש ְב ָנא ַהּ ֹס ֵפר ְויֹו ָאח ֶּבן ָא ָסף השומע מן השומע .אבל השומע מן
ַהַּמ ְזִּכיר ֶאל ִח ְז ִק ָּיהּו ְקרּו ֵעי ְב ָג ִדים" (מלכים־ב יח,לז)ֶ .א ָחד ַהּׁשֹו ֵמ ַע הגוי – אינו חייב לקרוע" (עבודה זרה ב,י).
ֶׁשֶּנ ֱא ַמרַ" :וָּיבֹא ֶא ְל ָי ִקים ֶּבן ִח ְל ִק ָּיה
ְו ֶא ָחד ַהּׁשֹו ֵמ ַע ִמִּפי ַהּׁשֹו ֵמ ַעַ ,ח ָּי ִבין ִל ְקרֹ ַע .ח ְו ָה ֵע ִדים ֵאין
ֲאֶׁשר ַעל ַהַּב ִית ְוֶׁש ְב ָנא ַהּ ֹס ֵפר ְויֹו ָאח ֶּבן
ָא ָסף ַהַּמ ְזִּכיר [שרי המלך] ֶאל ִח ְז ִק ָּיהּו ַח ָּי ִבין ִל ְקרֹ ַע ְּכֶׁש ָּי ִעידּו ְּב ֵבית ִּדיןֶׁ ,שְּכ ָבר ָק ְרעּו ְּבָׁש ָעה ֶׁשׁ ָּש ְמעּו.
ְקרּו ֵעי ְב ָג ִדיםַ ,וַּיִּגדּו לֹו ִּד ְבֵרי ַר ְבָׁש ֵקה
ט ּו ִמַּנ ִין ֶׁשּקֹוְר ִעין ַעל ֵס ֶפר ּתֹוָרה ֶׁשִּנְׂשַרף? ֶׁשֶּנ ֱא ַמרַ" :ו ְי ִהי [יהודי משומד (עבודה זרה שם) שגידף את
השם באמרו מי הוא ה' האומר שיוכל
ִּכ ְקרֹוא ְיהּו ִדי ָׁשלׁש ְּד ָלתֹות ְו ַאְרָּב ָעהַ ...עד ּ ֹתם ָּכל ַהְּמ ִגָּלה ַעל
להציל את ירושלים מידי סנחריב]ַ .ו ְי ִהי ָה ֵאׁש ֲאֶׁשר ַעל ָה ָאחְ ,וֹלא ָפ ֲחדּו ְוֹלא ָק ְרעּו ֶאת ִּב ְג ֵדי ֶהם ַהֶּמ ֶלְך
ִּכְׁשמֹ ַע ַהֶּמ ֶלְך ִח ְז ִק ָּיהּו ַו ִּי ְקַרע ֶאת ְּב ָג ָדיו
ְו ָכל ֲע ָב ָדיו" (ירמיה לו,כג-כד) – ִמְּכ ַלל ֶׁש ַח ָּי ִבין ִל ְקרֹ ַעְ .ו ֵאין ַח ָּי ִבין ַו ִּי ְתַּכס ַּבׂ ָּשקַ ,וָּיבֹא ֵּבית ה'" ,אף על פי
ִל ְקרֹ ַע ֶאָּלא ַעל ֵס ֶפר ּתֹוָרה ֶׁשִּנְׂשַרף ִּב ְזרֹו ַעְּ ,כ ַמ ֲעֶׂשה ֶׁש ָה ָיהְ .ו ַח ָּיב שלא שמע את הגידוף מפי המגדף אלא
ִל ְקרֹ ַע ְׁש ֵּתי ְקִריעֹותַ ,א ַחת ַעל ַהְּגִויל ְו ַא ַחת ַעל ַהְּכ ָתבֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמר:
מן השרים .ח ְו ָה ֵע ִדים – המעידים על
" ַא ֲח ֵרי ְׂשרֹף ַהֶּמ ֶלְך ֶאת ַהְּמ ִגָּלה ְו ֶאת ַה ְּד ָב ִרים" (שםלו,כז). המגדף לדון אותו בבית דין.
י ּו ִמַּנ ִין ֶׁשּקֹוְר ִעין ַעל ָעֵרי ְיהּו ָדה ְו ַעל ְירּוָׁש ַ ִלם ְו ַעל ַהִּמ ְק ָּדׁש ט ֶׁשֶּנ ֱא ַמר – כששרף המלך יהויקים
י
את דברי ה' ,שנכתבו על ידי ברוך בן
ֶׁש ָחְרבּו? ֶׁשֶּנ ֱא ַמרַ" :וָּיבֹאּו ֲא ָנִׁשים ִמׁ ְּש ֶכם (ו) ִמׁ ִּשלֹו ּו ִמּׁשֹ ְמרֹון נריה ,תלמידו של הנביא ירמיהו ,מפי
ְׁשמֹ ִנים ִאיׁש ְמ ֻגְּל ֵחי ָז ָקן ּו ְק ֻר ֵעי ְב ָג ִדים" (שם מא,ה). ירמיהו על מגילת ספר ,ונקראו לפני
המלך (לפי התלמוד מדובר במגילת איכה .ראה
קריעה על אדם שאינו קרובו בבלי מועד קטן כו,א)ַ " :ו ְי ִהי ִּכ ְקרֹוא ְיהּו ִדי
יאָּ 1כל ִמי ֶׁש ָע ַמד ִעם ַהֵּמת ִּבְׁש ַעת ְי ִצי ַאת ִנְׁש ָמתֹו ַח ָּיב ָׁשֹל�ׁש ְּד ָלתֹות [פסוקים] ְו ַאְרָּב ָעה ִי ְקָר ֶע ָה
ְּב ַת ַער ַהּסֹ ֵפר ְו ַהְׁש ֵלְך ֶאל ָה ֵאׁש ֲאֶׁשר ֶאל ִל ְקרֹ ַעַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאינֹו ְקרֹובֹוְ .ו ֵכן ָא ָדם ָּכֵׁשר ֶׁשֵּמת – ַהּכֹל
ָה ָאחַ ,עד ּ ֹתם ָּכל ַהְּמ ִגָּלה ַעל ָה ֵאׁש ַח ָּי ִבין ִל ְקרֹ ַע ָע ָליוַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאינֹו ָח ָכם; ְוקֹו ְר ִעין ֶט ַפח,
ֲאֶׁשר ַעל ָה ָאחְ .וֹלא ָפ ֲחדּו ְוֹלא ָקְרעּו
ִּכְׁש ָאר ָה ֲא ֵב ִלים. ֶאת ִּב ְג ֵדי ֶהםַ ,הֶּמ ֶלְך ְו ָכל ֲע ָב ָדיו ַהּׁשֹ ְמ ִעים
ֵאת ָּכל ַה ְּד ָבִרים ָה ֵאֶּלה" ,אף על פי שהיו חייבים לקרוע את בגדיהםִּ .ב ְזרֹו ַע – באלימות ובזדון ,למעט פגיעה בספר
תורה בלא כוונה ,למשל על ידי בעל חיים ,שאין צריך לקרוע (מועד קטן שם)ְּ .כ ַמ ֲעֶׂשה ֶׁש ָה ָיה – המעשה במלך יהויקים,
הנזכר בהלכה זוְּ .ג ִויל – עור מעובד ,שמשתמשים בו לכתיבת ספר תורה (ראה ספר תורה א,ו-יא)ֶׁ .שֶּנ ֱא ַמר – "ַו ְי ִהי ְד ַבר ה'
ֶאל ִיְר ְמ ָיהּו ַא ֲחֵרי ְׂשרֹף ַהֶּמ ֶלְך ֶאת ַהְּמ ִגָּלה [=הגוויל] ְו ֶאת ַה ְּד ָבִרים [=הכתוב] ֲאֶׁשר ָּכ ַתב ָּברּוְך ִמִּפי ִיְר ְמ ָיהּו ֵלא ֹמר".
י ֶׁשֶּנ ֱא ַמר – לאחר חורבן בית המקדש הראשון ,שחרבו עמו גם ערי ישראל ובא הקץ לשלטון היהודים בארץ ישראל:
"ַוָּיבֹאּו ֲא ָנִׁשים ִמׁ ְּש ֶכם ִמׁ ִּשלֹו ּו ִמּׁ ֹש ְמרֹון ְׁשמֹ ִנים ִאיׁש ְמ ֻגְּל ֵחי ָז ָקן ּו ְקֻר ֵעי ְב ָג ִדים [סימן לאבלות] ּו ִמ ְתּ ֹג ְד ִדים [שורטים
בבשרם לאות אבל ,אף על פי שהדבר אסור]ּ ,ו ִמ ְנ ָחה ּו ְלבֹו ָנה ְּב ָי ָדם ְל ָה ִביא ֵּבית ה' [שנודע להם בדרכם לבית המקדש
על חורבנו]" .הפסוק הוא חלק מן הסיפור על רצח גדליהו בן אחיקם ,והאנשים הנזכרים בו התאבלו על חורבן בית
המקדש הראשון ועל הערים החרבות שראו בדרכם .השלמת ההלכה באה במקום אחר" :מי שראה ערי יהודה בחורבנן,
אומרָ ' :עֵרי ָק ְדְׁשָך ָהיּו ִמ ְדָּבר [ ִצּיֹון ִמ ְדָּבר ָה ָי ָתה ְירּוָׁש ִַלם ְׁש ָמ ָמה]' ,וקורע .ראה ירושלים בחורבנה ,אומרֵּ' :בית ָק ְדֵׁשנּו
ְו ִת ְפ ַאְר ֵּתנּו [ ֲאֶׁשר ִה ְללּוָך ֲאבֹ ֵתינּו ָה ָיה ִלְׂשֵר ַפת ֵאׁשְ ,ו ָכל ַמ ֲח ַמ ֵּדינּו ָה ָיה ְל ָחְרָּבה]' (שם סד,י) ,וקורע .ומהיכן חייב לקרוע?
מן הצופים [=המקום שניתן לראות ממנו את ירושלים] .וכשיגיע למקדש ,קורע קרע אחר .ואם פגע במקדש תחילה,
כשיבוא מדרך המדבר ,קורע על המקדש ,ומוסיף על ירושלים" (תעניות ה,טז).
יאָ 1א ָדם ָּכֵׁשר – נראה שמשמעו מי ש"הוחזק בדקדוקי מצוות" (נחלות ד,ו) ,שהוא ידוע כמי שמקפיד במצוות ומדקדק
בהן .ולדעת הפוסקים ,מדובר בנוכחות המת ,כגון שנמצא בהלוויית המת (שו"ע יו"ד שמ,ו) .ונראה שבזמנם מספר הנוכחים
בהלוויות לא היה גדול כבימינו ,שמספרם גדול עקב התפתחות אמצעי התחבורה וגודל העריםִּ .כְׁש ָאר ָה ֲא ֵב ִלים – כמי
שמתאבלים על שאר קרובים ולא על אב ואם.
