Page 968 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 968
םיטפוש רפס לבא תהלכו פרק ח 9 46
על המתְּ .כלֹו ַמר – כאילו אומר ,שעושה ַה ָּקרּו ַע ִל ְפ ֵני ֵמ ִתיםְּ ,כלֹו ַמר ֶׁשהּוא ָק ַרע ַע ָּתה ֲע ֵלי ֶהם – ֲה ֵרי ֶזה
זאת כדי ליצור רושם כזהּ .גֹו ֵנב ַּד ַעת
ּגֹו ֵנב ַּד ַעת ַהְּבִרּיֹותְ ,ו ִז ְל ֵזל ִּב ְכבֹוד ַה ַח ִּיים ְו ַהֵּמ ִתים. ַהְּבִרּיֹות – מרמה את הבריות ומתכבד
ז ָהאֹו ֵמר ַל ֲח ֵברֹו ' ַהְׁש ִאי ֵל ִני ֲחלּו ְקָך ַו ֲא ַב ֵּקר ֶאת ָא ִבי ֶׁשהּוא באבלות ,שחושבים שקרע לכבודם או
לכבוד המת.
חֹו ֶלה'ְ ,ו ָה ַלְך ּו ְמ ָצאֹו ֶׁשֵּמת – קֹוֵר ַעּ ,ו ְמ ַא ֶחה לֹו ֶאת ֲחלּוקֹו,
ְונֹו ֵתן לֹו ְּד ֵמי ִקְרעֹוְ .ו ִאם ֹלא הֹו ִדיעֹו ֶׁשהּוא ְמ ַב ֵּקר ּבֹו חֹו ֶלה ז ַו ֲא ַב ֵּקר ֶאת ָא ִבי ֶׁשהּוא חֹו ֶלה –
– ֲהֵרי ֶזה ֹלא ִיַּגע ּבֹו. במקרה זה אפשר להניח שהמשאיל
יודע שהשואל עלול להתחייב בקריעה.
קריעה בטעות ְמ ַא ֶחה – תופר תפירה מעולה עד
שהקרע אינו ניכר ,אף על פי שאסור
חִ 1מי ֶׁש ָה ָיה לֹו חֹו ֶלה ְּבתֹוְך ֵּביתֹוְ ,ו ִנ ְת ַעֵּלףּ ,ו ְכ ָסבּור ֶׁשֵּמת, לאחות את הקרע שקרע על הוריו (להלן
ט,א) ,מפני שהשואל לא קיבל בעלות על ְו ָק ַרעְ ,ו ַא ַחר ָּכְך ֵמתִ :אם ְּבתֹוְך ְּכ ֵדי ִּדּבּור – ֵאינֹו חֹו ֵזר ְוקֹו ֵר ַע;
הבגד (ר"ן מועד קטן טז,ב)ְ .ונֹו ֵתן לֹו ְּד ֵמי
ְו ִאם ְל ַא ַחר ְּכ ֵדי ִּדּבּור – חֹו ֵזר ְוקֹוֵר ַע ֶקַרע ַא ֵחר. ִקְרעֹו – מפצה אותו על הנזק שגרם לו,
חְ 2ו ֵכן ִמי ֶׁש ָא ְמרּו לֹו ' ֵמת ָא ִביו'ְ ,ו ָקַרעְ ,ו ַא ַחר ָּכְך ִנ ְמ ָצא ההפרש בין מחיר בגד שלם לבין מחיר
בגד קרועֲ .הֵרי ֶזה ֹלא ִיַּגע ּבוֹ – שהרי
ְּבנֹו; ָא ְמרּו לֹו ' ֵמת לֹו ֵמת'ּ ,ו ְכ ָסבּור ָא ִביוְ ,ו ָקַרעְ ,ו ַא ַחר ָּכְך
הוא מזיק את חברו.
חְ 1ו ִנ ְת ַעֵּלף – איבד את הכרתוְּ .בתֹוְך ִנ ְמ ָצא ְּבנֹוִ :אם ְּבתֹוְך ְּכ ֵדי ִּדּבּור נֹו ַדע לֹו ֲא ִמ ַּתת ַה ָּד ָבר – ָי ָצא
ְי ֵדי ְקִרי ָעה; ְו ִאם ַא ַחר ְּכ ֵדי ִּדּבּור – ֹלא ָי ָצאְ ,ו ַח ָּיב ִל ְקרֹ ַע ֶקַרע ְּכ ֵדי ִּדּבּור – שנפטר מיד לאחר הקריעה,
ַא ֵחר. בתוך שיעור הזמן שיאמר התלמיד לרבו
"שלום עליך רבי" (שבועות ב,יז).
חִ 2נ ְמ ָצא ְּבנֹו – נתברר שהמת היה בנו קריעה על כמה מתים
ט ִמי ֶׁשֵּמתּו לֹו ֵמ ִתים ַהְרֵּבה ְּכ ֶא ָחד – קֹוֵר ַע ֶקַרע ֶא ָחד ְל ֻכָּלן; ולא אביוֲ .א ִמ ַּתת ַה ָּד ָבר – הזיהוי הנכון
של המת.
ָה ָיה ִּב ְכ ָל ָלן ָא ִביו אֹו ִאּמֹו – קֹוֵר ַע ַעל ֻּכָּלן ֶקַרע ֶא ָחדְ ,ו ַעל
ָא ִביו ְו ַעל ִאּמֹו ֶקַרע ַא ֵחר. ט ְּכ ֶא ָחד – באותו זמןְ .ו ַעל ָא ִביו ְו ַעל
ִאּמֹו ֶקַרע ַא ֵחר – משום כבודם.
יִ 1מי ֶׁשֵּמת לֹו ֵמתְ ,ו ָקַרע ָע ָליוְ ,ו ַא ַחר ָּכְך ֵמת לֹו ֵמת ַא ֵחר: יַ 1מְר ִחיק ָׁשלׁש ֶא ְצָּבעֹות ְוקֹוֵר ַע
ִאם ְּבתֹוְך ִׁש ְב ָעה – קֹוֵר ַע ֶקַרע ַא ֵחר; ְו ִאם ְל ַא ַחר ִׁש ְב ָעה – – קורע קרע אחר ליד הקרע הקודם
במרחק שלושה אגודלים (כ 6-ס"מ).
ַמ ֲח ִזירֹו ַל ֲאחֹוָריו – לובש את הבגד מֹו ִסיף ַעל ַה ֶּק ַרע ָה ִראׁשֹון ָּכל ֶׁשהּואֵ .מת לֹו ֵמת ְׁש ִליִׁשי
הפוך ,כשפני הבגד הקרוע נמצאים
ַא ַחר ִׁש ְב ָעה ֶׁשַּלׁ ֵּש ִני – מֹו ִסיף ָּכל ֶׁשהּואְ .ו ֵכן מֹו ִסיף ְוהֹו ֵלְך מאחוריו ,וקורע קרע חדש בצד שהוא
ַעד ַטּבּורֹוִ .הִּגי ַע ְל ַטּבּורֹו – ַמְר ִחיק ָׁשלׁש ֶא ְצָּבעֹות ְוקֹוֵר ַע. עכשיו לפניו .הֹו ְפכֹו ְל ַמָּטה – הופך את
הצד התחתון לעליון ,וקורע בצד שהוא ִנ ְת ַמֵּלא ִמְּל ָפ ָניו – ַמ ֲח ִזירֹו ַל ֲאחֹו ָריוִ .נ ְת ַמֵּלא ִמְּל ַמ ְע ָלה –
עכשיו למעלה .ויש אפשרות לתקן את
הֹו ְפכֹו ְל ַמָּטה. הקרע באופנים אחדים ,וכך אפשר
יָ 2א ְמרּו לֹו ' ֵמת ָא ִביו'ְ ,ו ָקַרעְ ,ו ַא ַחר ִׁש ְב ָעה ֵמת ְּבנֹוְ ,והֹו ִסיף ללבוש את הבגד גם לאחר שקרע בו
קרעים רבים (להלן ט,א).
– ַה ַּת ְחּתֹון ִמ ְת ַא ֶחה ְו ָה ֶע ְליֹון ֵאינֹו ִמ ְת ַא ֶחהְּ ,כמֹו ֶׁש ִּי ְתָּב ֵאר (להלן
ט,א)ָ .א ְמרּו לֹו ' ֵמת ְּבנֹו'ְ ,ו ָקַרעְ ,ו ַא ַחר ִׁש ְב ָעה ֵמת ָא ִביו – ֵאינֹו יְ 2והֹו ִסיף – האריך את הקרעַ .ה ַּת ְחּתֹון
– החלק התחתון של הקרעִ .מ ְת ַא ֶחה
– נתפר יפהְ .ו ָה ֶע ְליֹון ֵאינֹו ִמ ְת ַא ֶחה – מֹו ִסיףֶ ,אָּלא קֹו ֵר ַע ֶק ַרע ַא ֵחרֶׁ ,ש ֵאין ָא ִביו ְו ִאּמֹו ַּבּתֹו ֶס ֶפת.
שהעליון הוא על אביו ואמו והתחתון
על שאר קרובים ,והקרע שעל אביו ואמו אסור לתקנו היטב (שם)ֶׁ .ש ֵאין ָא ִביו ְו ִאּמֹו ַּבּתֹו ֶס ֶפת – מפאת כבודם ,צריך
לקרוע עליהם קרע נפרד.
