Page 967 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 967
םיטפוש רפס לבא תהלכו פרק ח 945
ֵמעֹו ֵמדֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרַ " :וָּי ָקם ַהֶּמ ֶלְך ַו ִּי ְק ַרע ֶאת ְּב ָג ָדיו" (שמואל־ביג,לא)( .ויקרא י,ו) .מכאן שזו אחת מן הדרכים
להתאבל על המתֶׁ .שֶּנ ֱא ַמר – כששמע
דוד המלך את הבשורה שנתבדתה לאחר ּו ֵמ ֵהי ָכן קֹוֵר ַע? ִמְּל ָפ ָניוְ .ו ַהּקֹוֵר ַע ֵמ ֲאחֹוָריו אֹו ִמן ַהְּצ ָד ִדין אֹו
מכן ,שהרג אבשלום את כל בני דוד ִמְּל ַמָּטה ֹלא ָי ָצא ְי ֵדי חֹו ַבת ְקִרי ָעהֶ ,אָּלא ּ ֹכ ֵהן ָּגדֹול ִּב ְל ַבד,
המלךַ" :וָּי ָקם ַהֶּמ ֶלְך ַו ִּי ְקַרע ֶאת ְּב ָג ָדיו ֶׁשהּוא ּפֹוֵרם ִמְּל ַמָּטה.
ַו ִּיְׁשַּכב ָאְר ָצהְ ,ו ָכל ֲע ָב ָדיו ִנָּצ ִבים ְקֻר ֵעי ב ַּכָּמה ִׁשעּור ַה ֶּקַרע? ֶט ַפחְ .ו ֵאינֹו ָצִריְך ְל ַה ְב ִּדיל ְׂש ַפת ַהֶּב ֶגד.
ְב ָג ִדים" (שמואל-ב יג,לא)ַ .הְּצ ָד ִדין – צדי
ּו ֻמ ָּתר לֹו ִל ְקרֹ ַע ִּב ְכ ִליְ .ו ֵיׁש לֹו ִל ְקרֹ ַע ִּב ְפ ִנים ֶׁשֹּלא ִּב ְפ ֵני ָא ָדם ,הגוף ,שאין הקרע ניכר (ק')ֶ .אָּלא ּכֹ ֵהן
ָּגדֹול – עיין לעיל ז,ו.
ְל ִפי ָכְך ֵיׁש לֹו ְל ַה ְכ ִניס ָידֹו ִּב ְפ ִנים ְוקֹוֵר ַע ְּב ִצ ְנ ָעהְ .ו ֵאינֹו ַח ָּיב
ב ֶט ַפח – כ 8-ס"מְ .ו ֵאינֹו ָצִריְך
ִל ְקרֹ ַע ֶאָּלא ֶּב ֶגד ָה ֶע ְליֹון ִּב ְל ַבד .גְ 1ו ָכל ִׁש ְב ַעת ְי ֵמי ֲא ֵבלּות
ְל ַה ְב ִּדיל ְׂש ַפת ַהֶּב ֶגד – "אינו צריך
לקרוע שפת הבגד [מן הצוואר] עד ַה ֶּקַרע ְל ָפ ִניםְ .ו ִאם ָּבא ְל ַה ֲח ִליף – ַמ ֲח ִליףְ ,ו ֵאינֹו קֹוֵר ַע ֶקַרע
שייפרד חלק לכאן וחלק לכאן" (פה"מ ַא ֵחרֶׁ ,שָּכל ֶקַרע ֶׁש ֵאינֹו ִּבְׁש ַעת ִחּמּום ֵאינֹו ֶקַרע.
מועד ג,ז) ,אלא די בקריעה של חריץ בתוך גַּ 2בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ִּבְׁש ָאר ַהֵּמ ִתים חּוץ ֵמ ָא ִביו ְו ִאּמֹו.
שטח הבגד ,והשפה נשארת שלמה.
ֲא ָבל ַעל ָא ִביו ְו ַעל ִאּמֹו קֹו ֵר ַע ַעד ֶׁשְּמ ַגֶּלה ֶאת ִלּבֹוּ ,ו ַמ ְב ִּדיל ִּב ְכ ִלי – כגון סכיןֵ .יׁש לֹו – מותר לו.
ִּב ְפ ִנים – בשתי משמעויות :במקום צנוע
("בפנים שלא בפני אדם") ותחת בגדו ְׂש ַפת ַהֶּב ֶגדְ ,ו ֵאינֹו קֹוֵר ַע ִּב ְכ ִלי ֶאָּלא ְּב ָידֹו ִמַּבחּוץ ִּב ְפ ֵני ָּכל
("להכניס ידו בפנים" ,כלומר לקרוע את ָה ָעםְ ,וקֹוֵר ַע ֶאת ָּכל ַהְּב ָג ִדים ֶׁש ָע ָליוּ ,ו ֶב ֶגד ַה ֵּז ָעה ַה ָּדבּוק
ִל ְבָׂשרֹו ֵאינֹו ְמ ַעֵּכבְ .ו ִאם ֶה ֱח ִליף ֶּב ֶגד ַא ֵחר – ַח ָּיב ִל ְקרֹ ַע ָּכל
הבגד מבפנים) .גְ 1ל ָפ ִנים – קדימה
(שלא כמו בשבת ,שמחזירו לאחריו .להלן י,א). ִׁש ְב ָעהְ .ו ֵכן ַעל ָא ִביו ְו ַעל ִאּמֹו חֹו ֵלץ ְּכ ֵתפֹו ּומֹו ִציא ְזרֹועֹו ִמן
ְו ָכל ִׁש ְב ַעת ְי ֵמי וכו' – בזמנם היה ֶה ָחלּוק ַעד ֶׁש ִּי ְתַּגֶּלה ְּכ ֵתפֹו ּו ְזרֹועֹוְ ,והֹו ֵלְך ָּכְך ִל ְפ ֵני ַהִּמָּטה.
אפשר להפוך את הבגד ,שהצד הקדמי
ְו ַא ַחר ֶׁש ִּי ָּק ֵבר ָא ִביו אֹו ִאּמֹו – ֵאינֹו ַח ָּיב ַל ֲחֹלץ.
יהפוך לאחורי ,ואסור לאבל לעשות
כך ,להסתיר את הקרעָּ .בא ְל ַה ֲח ִליף ד קֹוְר ִעין ַל ָּק ָטן ִמְּפ ֵני ָע ְג ַמת ֶנ ֶפׁשְ .וחֹו ֶלה ֶׁשֵּמת לֹו ֵמת –
ַמ ֲח ִליף – אם רוצה להחליף את בגדו
ֵאין ְמ ָק ְר ִעין לֹו ְוֹלא מֹו ִדי ִעין אֹותֹוֶׁ ,שֹּלא ִּתָּט ֵרף ַּד ְעּתֹו ָע ָליו ,הקרוע בבגד אחר ,מחליף (שם)ִּ .בְׁש ַעת
ִחּמּום – כשנודע לאדם על מות קרובו,
כשרגשי הצער מתחילים להציף אותו, ּו ְמַׁש ְּת ִקין ֶאת ַהָּנִׁשים ִמָּפ ָניו .ה ְוקֹוֵר ַע ָא ָדם ַעל ָח ִמיו ְו ַעל
והוא כמו "נכמרו רחמיו" (בראשית מג,ל),
ֲחמֹותֹו ִמְּפ ֵני ְּכבֹוד ִאְׁשּתֹוְ ,ו ֵכן ִהיא קֹוַר ַעת ַעל ָח ִמי ָה ְו ַעל
שמשמעו 'נתחממו' (רש"י מועד קטן כד,א), ֲחמֹו ָתּה ִמְּפ ֵני ְּכבֹוד ַּב ְע ָלּה.
גֶׁ 2שְּמ ַגֶּלה ֶאת ִלּבֹו – עד שמגיע אל מי שבגדו אינו שלו
החזה (ולא רק טפח)ּ .ו ַמ ְב ִּדיל ְׂש ַפת ו ִמי ֶׁש ֵאין לֹו ָחלּוק ִל ְקרֹ ַעְ ,ו ִנ ְז ַּדֵּמן לֹו ָחלּוקְּ :בתֹוְך ִׁש ְב ָעה
ַהֶּב ֶגד – חותך מן השפה ,כך ששני צדי – קֹוֵר ַע; ְל ַא ַחר ִׁש ְב ָעה – ֵאינֹו קֹוֵר ַעְ .ו ַעל ָא ִביו ְו ַעל ִאּמֹו –
הקרע מתרחקים זה מזהִ .מַּבחּוץ – מן
הצד החיצוני של הבגדּ .ו ֶב ֶגד ַה ֵּז ָעה ֲא ִפּלּו ְל ַא ַחר ִׁש ְב ָעה קֹוֵר ַעָּ ,כל ְׁשלִׁשים יֹוםְ .ו ָכל ַהּיֹו ֵצא ְּב ֶב ֶגד
ַה ָּדבּוק ִל ְבָׂשרֹו ֵאינֹו ְמ ַעֵּכב – כגון
הגופייה של ימינו ,שאינו חייב לקרוע
אותהַ .ח ָּיב ִל ְקרֹ ַע ָּכל ִׁש ְב ָעה – במשך השבעה הבגד שהוא לובש צריך להיות קרועָ .חלּוק – בגד עליון יותר ,שהיו
רגילים ללבוש עליו עוד בגד לכבוד (עיין פה"מ שבת טז,ד) ,כמו החולצה של ימינו ,שיש שלובשים מעליה חליפה.
ד ִמְּפ ֵני ָע ְג ַמת ֶנ ֶפׁש – כדי שיראו המלווים את המת ויצטערו על אבלותו של הקטן .ונראה שאם הגיע לגיל חינוך,
קורע מדין חינוך ,כשם שמחנכים אותו בשאר מצוות (רי"ץ גיאת בהלכות אבל)ּ .ו ְמַׁש ְּת ִקין ֶאת ַהָּנִׁשים ִמָּפ ָניו – שלא יבכו
על המת בנוכחותו ,כדי שלא יידע ויצטער ויחמיר מצבו .ה ָח ִמיו – אבי אשתוֲ .חמֹותֹו – אם אשתו (ראה לעיל ב,ה).
ו ִמי ֶׁש ֵאין לֹו ָחלּוק ִל ְקרֹ ַע – מי שהבגד שעליו אינו שלוְּ .ב ֶב ֶגד ַה ָּקרּו ַע – שכבר הוא קרוע ,ולא שקרע אותו עכשיו
