Page 966 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 966
םיטפוש רפס לבא תהלכו פרק ז-ח 944
ו ֶׁש ָאסּור לֹו ִל ְקרֹ ַע ְּב ָג ָדיו ְל ַמ ְע ָלה – אבלות כהן גדול ומלך
ו ּ ֹכ ֵהן ָּגדֹול ַח ָּיב ְּב ָכל ִּד ְבֵרי ֲא ֵבלּותֶ ,אָּלא ֶׁש ָאסּור לֹו ִל ְקרֹ ַע השלם מדברי רבנו בדיני כהן גדול:
"ואינו קורע על מתו כשאר הכהנים,
ְּב ָג ָדיו ְל ַמ ְע ָלהּ ,ו ְל ַג ֵּדל ֶּפַרעְ ,ו ָל ֵצאת ַא ַחר ַהִּמָּטהְ .ו ָכל ָה ָעם שנאמר' :ובגדיו לא יפרום' (ויקרא
ָּב ִאין ְל ַנ ֲחמֹו ְל ֵביתֹוּ .ו ְכֶׁשַּמ ְבִרין אֹותֹו – ָּכל ָה ָעם ְמ ֻסִּבין ַעל כא,י) .ואם קרע – לוקה .אבל קורע הוא
ָה ָאֶרץ ְוהּוא ֵמ ֵסב ַעל ַה ַּס ְפ ָסלְ ,ואֹו ְמִרין לֹו ְּכֶׁשְּמ ַנ ֲח ִמין אֹותֹו מלמטה כנגד רגליו" (כלי המקדש ה,ו).
' ָאנּו ַּכָּפָר ְתָך'ְ ,והּוא אֹו ֵמר ָל ֶהם ' ִּת ְתָּבְרכּו ִמן ַהׁ ָּש ַמ ִים'ְ .ו ִאם ּו ְל ַג ֵּדל ֶּפַרע – שנאמר" :את ראשו לא
ָר ָצה ְל ַנ ֵחם ֲא ֵחִרים – ַהְּמ ֻמֶּנה ְמ ַמְּצעֹו ְּבתֹוְך ָה ָעםְ ,ואֹו ֵמר ָל ֶהם יפרע" (ויקרא כא,י)ְ .ו ָל ֵצאת ַא ַחר ַהִּמָּטה –
"ואינו יוצא מפתח ביתו או מן המקדש"
(כלי המקדש ה,ו)ְ .ו ָכל ָה ָעם ָּב ִאין ְל ַנ ֲחמֹו ' ְּת ֻנ ָחמּו'.
ְל ֵביתֹו – "והוא עומד בשורה ,וסגן
ז ְו ֵכן ַהֶּמ ֶלְך ַח ָּיב ְּב ָכל ִּד ְבֵרי ֲא ֵבלּותֶ ,אָּלא ֶׁש ֵאינֹו יֹו ֵצא ִמֶּפ ַתח [ה'ממונה' הנזכר להלן] מימינו וראש
בית אב [ראש משפחת הכהנים העובדת ַּפ ְלטֹו ִרין ֶׁשּלֹו ַא ַחר ֵמתֹוְ ,ו ֵאין ָצ ִריְך לֹו ַמר ַא ַחר ֵמ ִתים ֲא ֵח ִרים,
באותו היום במקדש] משמאלו" (שם ְו ֵאינֹו ְמ ַנ ֵחם ֲא ֵב ִליםְ .וֹלא ָי ָצא ָּד ִוד ַא ַחר ַא ְב ֵנר ֶאָּלא ְלהֹו ִדי ַע
ה,ה)ּ .ו ְכֶׁשַּמ ְבִרין אֹותֹו – מאכילים אותו
ָל ָעם ֶׁשֹּלא ֶנ ֱהַרג ִּבְרצֹונֹו. (כיום מכונה 'סעודת הבראה') ,מפני
ח ֵאין ָא ָדם ִנ ְכ ָנס ַלֶּמ ֶלְך ְל ַנ ֲחמֹו ֶאָּלא ֲע ָב ָדיו ּו ִמי ֶׁשָּנ ַתן לֹו שביום הראשון של האבל אסור לו
לאכול משלו (ראה לעיל ד,ט)ְ .והּוא ֵמ ֵסב
ְרׁשּות ְל ִהָּכ ֵנסְ ,ו ֵאין ָל ֶהם ְרׁשּות ְל ַדֵּבר לֹו ַּת ְנחּו ִמין ֶאָּלא ְּכ ִפי ַעל ַה ַּס ְפ ָסל – כיסא קטן (פה"מ סנהדרין
ַמה ׁ ֶּש ַּיְרֶׁשה אֹו ָתןּ .ו ְכֶׁשַּמ ְבִרין אֹותֹו – ָּכל ָה ָעם ְמ ֻסִּבין ַעל ב,ב) ,שלא כשאר אבלים ,שיושבים על
גבי מטה כפויה (לעיל ד,ט)ָ .אנּו ַּכָּפָר ְתָך – ָה ָא ֶרץְ ,והּוא ֵמ ֵסב ַעל ַה ַּד ְרָּגׁש.
אנו מוכנים להיות במקומך ,ביטוי של
חיבה וכבוד (פה"מ נגעים ב,א) ,כעין "מי יתן מותי אני תחתיך" (שמואל-ב יט,א; ק' בממרים ו,ה)ְ .ו ִאם ָר ָצה ְל ַנ ֵחם ֲא ֵח ִרים – "אינו
הולך בערבוביא עם שאר הכהנים ,אלא הכהנים מסבבין אותו וחולקין לו כבוד ,והסגן ממצעו [עומד באמצע] בינו
לבין העם ,והסגן ומשיח שעבר [כהן גדול שנתמנה זמנית ,בגלל פסול שנמצא בכהן הגדול וכדומה] מימינו ,וראש
בית אב והאבלים וכל העם משמאלו ,ואומר לאבלים 'תנוחמו' ,והן מכבדין אותו כפי כוחן" (שם ה,ד)ַ .הְּמ ֻמֶּנה – הוא
סגן הכהן הגדול ,הממונה על שאר הכהנים (שם ד,טז).
ז ַּפ ְלטֹו ִרין – ארמון (פה"מ סנהדרין ב,ג)ֶ .אָּלא ֶׁש ֵאינֹו יֹו ֵצא – כדי שלא יראו אותו הבריות כשהוא עצב ,אלא יראו אותו
ביופיו תמיד (שביתת עשור ג,א; מלכים ב,ה)ְ .וֹלא ָי ָצא ָּד ִוד ַא ַחר ַא ְב ֵנר – אבנר בן נר ,שהיה שר צבא שאול ,והומת על ידי
יואב ,שר צבא דוד .ומסופר (שמואל-ב ג,לא-לז) שדוד השתתף בלווייתו ,כדי להראות לעם שהוא מצטער על הרצח ושאין
לו חלק במעשה זה (פה"מ סנהדרין ב,ג).
ח ַּדְרָּגׁש – ראה לעיל ה,יח.
ּ ֶפ ֶרק ְׁש ִמי ִני א ַח ָּיב ִל ְקרֹ ַע ַעל ֵמתֹו – וכל אדם
ח רשאי לקרוע על המת ,מלבד בחול
הקריעה על מתו המועד ,אבל מי שמחויב לקרוע קורע
הקריעה והחייבים בה גם בחול המועד (פה"מ מועד ג,ז; שו"ת רנז;
להלן יא,א-ב) ,מפני שיש בקריעה זו ביטוי
א ָא ֵבל ַח ָּיב ִל ְקרֹ ַע ַעל ֵמתֹוֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרּ" :ו ִב ְג ֵדי ֶכם ֹלא ִת ְפרֹמּו לצערו ,ויש בדבר כדי להרגיעו ולקרר
את דעתו (שבת י,י; יב,א)ֶׁ .שֶּנ ֱא ַמר – לאהרן ְוֹלא ָת ֻמתּו" (ויקרא י,ו) – ָהא ַא ֵחר ַח ָּיב ִל ְפרֹםְ .ו ֵאין ְק ִרי ָעה ֶאָּלא
הכהן ולבניו בחנוכת המשכן ,כשנאסר
עליהם להתאבלַ" :וּיֹא ֶמר ֹמ ׁש ֶ�ה ֶאל ַא ֲהרֹן ּו ְל ֶא ְל ָע ָזר ּו ְל ִאי ָת ָמר ָּב ָניו [אחרי מות נדב ואביהוא] ָראֵׁשי ֶכם ַאל ִּת ְפָרעּו ּו ִב ְג ֵדי ֶכם
ֹלא ִת ְפרֹמּו [= לא תקרעו] ְוֹלא ָת ֻמתּו ְו ַעל ָּכל ָה ֵע ָדה ִי ְק ֹצףַ ,ו ֲא ֵחי ֶכם ָּכל ֵּבית ִיְׂשָר ֵאל ִי ְבּכּו ֶאת ַהׂ ְּשֵר ָפה ֲאֶׁשר ָׂשַרף ה'"
