Page 961 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 961

‫םיטפוש רפס‪      ‬לבא תהלכו‪      ‬פרק ה ‪	939‬‬                                                                                                   ‫	‬

‫יג   ָה ָא ֵבל ֶׁש ָה ְי ָתה ְמ ֶלא ֶכת ֲא ֵחִרים ְּב ָידֹו‪ֵּ ,‬בין ְּב ַקְּב ָלנּות ֵּבין יג   ַקְּב ָלנּות – עבודה בקבלנות‪ ,‬שהשכר‬
‫עליה משולם כסכום כולל על המלאכה‬
‫הגמורה בלא להתחשב בזמן העבודה‬                             ‫ֶׁש ֵאי ָנּה ְּב ַקְּב ָלנּות – ֹלא ַי ֲעֶׂשה‪ָ .‬ה ְי ָתה ְמ ַלא ְכּתֹו ְּב ַיד ֲא ֵחִרים‬
‫בפועל‪ ,‬בניגוד לשכיר‪ ,‬המקבל את שכרו‬
                                                          ‫– ְּב ֵביתֹו ֹלא ַי ֲעׂשּו‪ְּ ,‬ב ַב ִית ַא ֵחר עֹוִׂשין‪   .‬יד   ָה ָיה לֹו ִּדין ִעם‬

‫ָא ָדם – ֵאינֹו ּתֹו ֵב ַע אֹותֹו ָּכל ִׁש ְב ַעת ְי ֵמי ָה ֲא ֵבלּות; ְו ִאם ָה ָיה לפי הזמן שהשקיע בעבודה (יום טוב ז‪,‬כה)‪.‬‬
‫ְּב ַב ִית ַא ֵחר עֹוִׂשין – מפני שהדבר נעשה‬
                                                          ‫ָּד ָבר ָא ֵבד – עֹוֶׂשה ָׁש ִלי ַח‪ָּ .‬כ ֶזה הֹורּו ַהְּגאֹו ִנים‪.‬‬
‫בצנעה (רדב"ז)‪ .‬יד   ַהְּגאֹו ִנים – "כל‬

‫החכמים שעמדו אחר חיבור התלמוד‬                             ‫איסור לימוד תורה‬

‫[עד הרמב"ם] ובנו בו [=התבוננו‬
‫טו   ִמַּנ ִין ֶׁש ָה ָא ֵבל ָאסּור ְּב ִד ְב ֵרי ּתֹו ָרה? ֶׁש ֲה ֵרי ֶנ ֱא ַמר בו והעמיקו בהבנתו] ויצא להם שם‬
‫בחכמתם‪ ...‬שעמדו בארץ ישראל ובארץ‬
‫שנער [=בבל] ובספרד ובצרפת‪ ,‬למדו‬                           ‫ִלי ֶח ְז ֵקאל‪ֵ " :‬ה ָא ֵנק ּדֹם" (יחזקאל כד‪,‬יז)‪   .‬טז   ָאסּור ִל ְקרֹות‬

‫ַּבּתֹו ָרה ּו ַבְּנ ִבי ִאים ּו ַבְּכתּו ִבים‪ְ ,‬ו ִלְׁשנֹות ַּבִּמְׁש ָנה ּו ַבִּמ ְד ָרׁש דרך התלמוד והוציאו לאור תעלומותיו‬

 ‫וביארו ענייניו" (הקדמה למשנה תורה‪,‬לג)‪.‬‬                   ‫ּו ַב ֲה ָלכֹות ּו ַב ַהָּגדֹות; ְו ִאם ָהיּו ַרִּבים ְצִרי ִכין לֹו – ֻמ ָּתר‪ּ ,‬ו ִב ְל ַבד‬
                                                          ‫ֶׁשֹּלא ַי ֲע ִמיד ֻּתְרְּג ָמן‪ֶ ,‬אָּלא ִי ְלחֹ שׁ� ְל ַא ֵחר ְּב ִצּדֹו‪ְ ,‬ו ֶזה ֶׁשְּב ִצּדֹו‬
‫טו   ֵה ָא ֵנק ּדֹם – הייה בדממה‪ .‬ומדרשו‪,‬‬
                                                                          ‫אֹו ֵמר ַל ֻּתְרְּג ָמן‪ְ ,‬ו ַה ֻּתְרְּג ָמן ַמְׁש ִמי ַע ָלַרִּבים‪.‬‬
‫שיידום מדברי תורה‪ .‬הפסוק השלם‬
‫הובא לעיל ביאור ה‪,‬ט‪ .2‬בבית האבלים‬

‫יש לדבר על הצער‪ ,‬על הנחמה ועל‬

‫מידותיו הטובות של המת (ראה להלן יג‪,‬ט)‪.‬‬                                                                                   ‫כפיית המיטה‬

‫טז   ִמ ְדָרׁש – דרישת הפסוקים להלכה‪.‬‬                     ‫יז  ּו ִמַּנ ִין ֶׁש ֵאין ָה ָא ֵבל יֹוֵׁשב ַעל ַהִּמָּטה? ֶׁשֶּנ ֱא ַמר‪ַ" :‬וָּי ָקם ַהֶּמ ֶלְך‬
                                                          ‫ַו ִּי ְק ַרע ֶאת ְּב ָג ָדיו ַו ִּיְׁשַּכב ָא ְר ָצה" (שמואל־ב יג‪,‬לא)‪   .‬יח‪ְ   1‬ו ַח ָּיב‬
‫ֲה ָלכֹות – הלכות פסוקות‪ .‬מעיקר ההלכה‬
‫אסורים כל דברי תורה‪ ,‬אלא שפעמים‬
‫ִל ְכּפֹות ֶאת ַהִּמָּטה ָּכל ִׁש ְב ָעה‪ְ .‬וֹלא ִמָּטתֹו ִּב ְל ַבד הּוא ּכֹו ֶפה‪ ,‬עדיף שיקראו 'הלכות אבל' אלו ממושב‬
‫של שיחה בטלה ושחוק (ק')‪ַ .‬הָּגדֹות –‬
‫אגדות חז"ל וביאורי כתובים וענייני‬                         ‫ֶאָּלא ָּכל ִמּטֹות ֶׁש ֵּיׁש לֹו ְּבתֹוְך ֵּביתֹו הּוא ּכֹו ֶפה; ֲא ִפּלּו ֶעֶׂשר‬

‫ִמּטֹות ַּב ֲעָׂש ָרה ָּב ִּתים ּו ְב ֶעֶׂשר ֲע ָירֹות – ַח ָּיב ִל ְכּפֹות ֶאת ֻּכָּלן‪ .‬אמונה‪ַ .‬רִּבים ְצִרי ִכין לֹו – ללמדם‪.‬‬

‫ַו ֲא ִפּלּו ֲח ִמׁ ָּשה ַא ִחים‪ּ ,‬ו ֵמת ֶא ָחד ֵמ ֶהן – ֻּכָּלן ּכֹו ִפין ֶאת ָּכל ֻּתְרְּג ָמן – כמנהגם‪" :‬אם היה מלמד‬
‫על ידי מתרגם‪ ,‬המתרגם עומד בינו‬
‫ובין התלמידים‪ ,‬והרב אומר למתרגם‪,‬‬                          ‫ִמּטֹו ֵתי ֶהן‪.‬‬

‫והמתרגם משמיע לכל התלמידים"‬

‫יח‪ַ   2‬הִּמָּטה ַהְּמ ֻי ֶח ֶדת ְל ֵכ ִלים אֹו ְל ָמעֹות – ֵאינֹו ָצ ִריְך (תלמוד תורה ד‪,‬ג)‪ .‬והאבל יכול להיות שליח‬

‫ציבור‪ ,‬שהרי לא נאסר בתפילה (שו"ת סז)‪.‬‬                     ‫ִל ְכּפֹו ָתּה‪ַּ .‬דְרָּגׁש – ֵאינֹו ָצִריְך ִל ְכּפֹותֹו‪ֶ ,‬אָּלא ַמ ִּתיר ֶאת‬
                                                          ‫ַקְרִּבי ָטיו ְוהּוא נֹו ֵפל ֵמ ֵא ָליו‪ִ .‬מָּטה ֶׁשַּנ ְק ִלי ֶטי ָה יֹו ְצ ִאין ִמֶּמָּנה‪,‬‬
‫יז   ַעל ַהִּמָּטה – דרכם הייתה לשבת‬                      ‫ֶׁש ֲהֵרי ִאי ֶא ְפָׁשר ְל ָה ְפ ָכּה – זֹו ְק ָפּה ְו ַדּיֹו‪ָ .‬ה ַפְך ָּכל ִמּטֹו ָתיו‪,‬‬

‫על מיטות‪ ,‬והוא הדין לשאר דברים‬
‫מוגבהים‪ ,‬כגון כיסא‪ֶׁ .‬שֶּנ ֱא ַמר –‬

‫באבלותו של דוד‪ַ" :‬וָּי ָקם ַהֶּמ ֶלְך ַו ִּי ְקַרע‬        ‫ְו ָה ָיה הּוא ָיֵׁשן ַעל ַּגֵּבי ִמּטֹות ֲא ֵחִרים אֹו ַעל ַּגֵּבי ִּכ ֵּסא אֹו‬
                                                          ‫ַעל ַּגֵּבי ָארֹון אֹו ַעל ַּגֵּבי ַקְר ַקע – ֹלא ָי ָצא ְי ֵדי חֹו ָבתֹו‪ֶ ,‬אָּלא‬
‫ֶאת ְּב ָג ָדיו ַו ִּיְׁשַּכב ָאְר ָצה ְו ָכל ֲע ָב ָדיו‬
                                                                                      ‫ִייַׁשן ַעל ַּגֵּבי ִמָּטה ַהְּכפּו ָיה‪.‬‬
‫ִנָּצ ִבים ְקֻר ֵעי ְב ָג ִדים"‪ .‬יח‪ִ   1‬ל ְכּפֹות –‬

            ‫להפוך (ראה לעיל ביאור ד‪,‬ט)‪.‬‬

‫יח‪ַּ   2‬דְרָּגׁש – מיטה קטנה שנותנין‬

‫אותה לפני המיטה הגדולה (פה"מ נדרים ז‪,‬ה; נדרים ט‪,‬טו)‪ .‬הדרגש גדול מן הספסל (פה"מ סנהדרין ב‪,‬ג)‪ ,‬והוא מיטה שמתוח‬

‫עליה עור המחובר ברצועות אל קרשיה‪ַ .‬ק ְרִּבי ָטיו – רצועות המיטה (רש"י סנהדרין כ‪,‬א)‪ְ .‬והּוא נֹו ֵפל – מצע העור‪ַ .‬נ ְק ִלי ֶטי ָה‬

‫– המוטות שבשני ראשי המיטה‪ ,‬ולא בארבע הפינות (פה"מ סוכה א‪,‬ג)‪ .‬זֹו ְק ָפּה ְו ַדּיֹו – ואינו צריך לכפות אותה (ר"ח מועד‬

                                                          ‫קטן כז‪,‬א)‪ִ .‬מּטֹות ֲא ֵח ִרים – מיטות של אחרים‪.‬‬
   956   957   958   959   960   961   962   963   964   965   966