Page 957 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 957
םיטפוש רפס לבא תהלכו פרק ד 935
דּ 1כּוְך ְּב ַצד ַהְּמ ָעָרה – תא בדופן ֶׁשְּל ֶא ָחד ֵמ ֶהם ְו ִנ ְמ ָצא ִמ ְת ַעֵּכב ִמן ַהִּמ ְצָוה .דְ 1וחֹו ְפִרין
המערה ,שהמערה משמשת כפרוזדור, ֶּב ָע ָפר ְמ ָערֹותְ ,ועֹוִׂשין ּכּוְך ְּב ַצד ַהְּמ ָעָרהְ ,וקֹו ְבִרין אֹותֹו
ּבֹו ּו ָפ ָניו ְל ַמ ְע ָלהּ ,ו ַמ ֲח ִזיִרין ֶה ָע ָפר ְו ָה ֲא ָב ִנים ְל ַמ ְע ָלה; ְו ֵיׁש
והקבורה בכוכים שבדפנותיה (פה"מ
מועד א,ו .וראה איור בביאור מכירה כא,ו).
ָל ֶהם ִל ְקּבֹר ְּב ָארֹון ֶׁשְּל ֵעץְ .ו ַהְּמ ַל ִּוין ֶאת ַהֵּמת אֹו ְמ ִרין לֹו ' ֵלְך ּו ַמ ֲח ִזיִרין ֶה ָע ָפר וכו' – על גבי המת,
לכסותו מלמעלהְ .ו ֵיׁש ָל ֶהם – מותר
להםֵ .לְך ְּבָׁשלֹום – שהמת כבר סיים ְּבָׁשלֹום'ֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרְ" :ו ַא ָּתה ָּתבֹוא ֶאל ֲאבֹ ֶתיָך ְּבָׁשלֹום" (בראשית
את התקדמותו הרוחנית ,ומצבו הרוחני טו,טו).
הנוכחי הוא קבוע מכאן ואילך וקובע דּ 2ו ְמ ַצ ְּי ִנין ֶאת ַהְּק ָברֹותּ ,ובֹו ִנים ֶנ ֶפׁש ַעל ַה ֶּק ֶברְ .ו ַהַּצ ִּדי ִקים
את גורל נפשו (פה"מ אבות ד,יח; תשובה
ט,א .)6ואילו הברכה לאדם חי היוצא – ֵאין ּבֹו ִנים ָל ֶהם ֶנ ֶפׁש ַעל ִק ְברֹו ֵתי ֶהםִּ :ד ְבֵרי ֶהם ֵהם ִז ְכרֹו ָנם.
לדרך היא 'לך לשלום' ,שעדיין הוא *ְוֹלא ִי ְפ ֶנה ָא ָדם ְל ַב ֵּקר ַהְּק ָברֹות.
הולך ומתקדם לקראת השלמת נפשו הגוסס
(ראה בבלי ברכות סד,א).
ה ַהּגֹו ֵסס – ֲהֵרי הּוא ְּכ ַחי ְל ָכל ָּד ָברֵ :אין קֹוְׁשִרין ְל ָח ָייוְ ,ו ֵאין
דְ 2מ ַצ ְּי ִנין – מסמנים בסיד ,כדי שיהא
ּפֹו ְק ִקין ְנ ָק ָביוְ ,ו ֵאין ַמִּני ִחין ְּכ ֵלי ַמ ָּתכֹות ּו ְכ ֵלי ֵמ ַקר ַעל ַטּבּורֹו
מקום הטומאה ידוע ויפרשו ממנו
הכהנים (טומאת מת ח,ט; פה"מ שקלים א,א). ֶׁשֹּלא ִי ְתַּפחְ ,וֹלא ָס ִכין אֹותֹוְ ,וֹלא ְמ ִדי ִחין אֹותֹוְ ,וֹלא ַמִּטי ִלין
ֶנ ֶפׁש – "הבניין שבונים על הקבר גבוה אֹותֹו ַעל ַהחֹול ְוֹלא ַעל ַהֶּמ ַלחַ ,עד ָׁש ָעה ֶׁש ָּימּות; ְו ַהּנֹו ֵג ַע
על פני הקרקע" (פה"מ :אהלות ז,א; שקלים
ּבֹו – ֲה ֵרי ֶזה ׁשֹו ֵפְך ָּד ִמיםְ .ל ָמה ֶזה ּדֹו ֶמה? ְל ֵנר ֶׁשְּמ ַט ְפ ֵטף :ב,ה) ,הנקרא בימינו 'מצבה' ,המכסה את
הקברְ* .וֹלא ִי ְפ ֶנה ָא ָדם ְל ַב ֵּקר ַהְּק ָברֹות
– לפי הפיסוק הנוכחי ,משפט זה עומד ֵּכיָון ֶׁש ִּיַּגע ּבֹו ָא ָדם – ִי ְכֶּבהְ .ו ָכל ַהְּמ ַאֵּמץ ִעם ְי ִצי ַאת ַהֶּנ ֶפׁש –
בפני עצמו ,שבאופן כללי אין לבקר ֲהֵרי ֶזה ׁשֹו ֵפְך ָּד ִמיםֶ ,אָּלא ִיְׁש ֶהה ְמ ַעטֶׁ ,שָּמא ִנ ְת ַעֵּלףְ .ו ֵכן ֵאין
קֹו ְר ִעין ָע ָליוְ ,וֹלא חֹו ְל ִצין ָּכ ֵתףְ ,וֹלא ַמ ְסִּפי ִדיןְ ,וֹלא ַמ ְכ ִני ִסין את הקברות .וייתכן שיש לתת לפניו
פסיק ,ולפי זה משמעותו שלא יפנה
האדם לבקר את קברות הצדיקים ,כי ִעּמֹו ָארֹון ְו ַת ְכִרי ִכין ַּבַּב ִיתַ ,עד ֶׁש ָּימּות.
אם יפנה לדבריהם ,וזהו זיכרונם ,ולא האונן
קברותיהם (שו"ת הריב"ש תכא) .בין כך ובין וִ 1מי ֶׁשֵּמתֹו ֻמָּטל ְל ָפ ָניו – אֹו ֵכל ְּב ַב ִית ַא ֵחרֵ .אין לֹו ַּב ִית
כך ,זו הנחיה שאין להתמקד במקום
שנמצאים שרידיו הפיזיים של האדם ַא ֵחר – עֹוֶׂשה ְמ ִחָּצה ְואֹו ֵכלֵ .אין לֹו ָּד ָבר ַל ֲעׂשֹות ְמ ִחָּצה –
אלא להתמקד בזכר מעשיו ופעולתו ַמ ֲח ִזיר ָּפ ָניו ְואֹו ֵכלּ .ו ֵבין ָּכְך ּו ֵבין ָּכְך ֵאינֹו ֵמ ֵסב ְואֹו ֵכלְ ,וֹלא
אֹו ֵכל ָּבָׂשר ְו ֵאינֹו ׁשֹו ֶתה ַי ִיןְ ,ו ֵאינֹו ְמ ָב ֵרְך ְו ֵאינֹו ְמ ַזֵּמןְ ,ו ֵאין הרוחנית בעולם .אמנם נראה שאין
איסור בדבר ,אלא לפי מגמת האדם
בביקור הקבר (ראה איגרות הרמב"ם ,מהדורת שילת ,עמ' רכד ,אם אמנם מקורית היא).
ה ַהּגֹו ֵסס – הנוטה למות ,האדם ברגעי חייו האחרונים (פה"מ ערכין א,ג)ֵ .אין קֹוְׁש ִרין וכו' – כל דברים אלו עושים למת,
ואסור לעשותם לגוססְּ .כ ֵלי ַמ ָּתכֹות ּו ְכ ֵלי ֵמ ַקר – כלים קריםֶׁ .שֹּלא ִי ְתַּפח – שלא יתנפח עקב תהליך ריקבון הגוף,
כשחום הגוף רב ותהליך הריקבון מהיר ,והכלים הקרים ממתנים אותוַ .על ַהחֹול ְוֹלא ַעל ַהֶּמ ַלח – לצנן את גופו ,כדי
שיתעכב מלהסריח (ראה שבת כו,כ)ֲ .ה ֵרי ֶזה ׁשֹו ֵפְך ָּד ִמים – שבזה ייתכן שמביא למותוְ .ו ֵכן ֵאין קֹו ְר ִעין וכו' – באלו אין
חשש לקירוב מיתתו ,שאינו נוגע בגופו ,אבל אין לנהוג עליו מנהגי אבלות עד שימות .קֹוְר ִעין – דיני הקריעה מפורטים
להלן פרקים ח-ט .חֹו ְל ִצין ָּכ ֵתף – "על אביו ועל אמו חולץ [חושף] כתפו ומוציא זרועו מן החלוק עד שיתגלה כתפו
וזרועו ,והולך כך לפני המיטה" (להלן ח,ג)ְ .וֹלא ַמ ְכ ִני ִסין ִעּמֹו וכו' – אין לעשות בפניו הכנות לקבורה ,שלא יראה הגוסס
שכבר נתייאשו מלהצילו ,ויתייאש ויצטער.
וֶׁ 1שֵּמתֹו – מת שהוא קרובו ,שחייב להתאבל עליו .אֹו ֵכל ְּב ַב ִית ַא ֵחר – שלא ייראה כמתעלם מן האסוןַ .מ ֲח ִזיר ָּפ ָניו –
מפנה את פניו לצד אחרֵ .מ ֵסב – אוכל כשגופו מוטה כמעין שכיבה ,כשהגוף נשען על צד שמאל על כר ,כמנהגם בימי
קדם ,שזו דרך תענוג ,ואינה ראויה בזמן זהְ .ו ֵאינֹו ְמ ַזֵּמן – ברכת הזימון שלפני ברכת המזון ,אם אכלו לפחות שלושה
