Page 954 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 954
םיטפוש רפס לבא תהלכו פרק ג 932
ה ְו ִל ְפ ֵני ִעֵּור ֹלא ִת ֵּתן ִמ ְכׁ ֹשל – "כל ה ַהְּמ ַטֵּמא ֶאת ַהּכֹ ֵהן – ִאם ָהיּו ְׁש ֵני ֶהם ְמ ִזי ִדין ,לֹו ֶקה
המכשיל עיוור בדבר והשיאו עצה
ַהּ ֹכ ֵהןְ ,ו ֶזה ֶׁשִּטְּמאֹו עֹו ֵבר ַעל "ְו ִל ְפ ֵני ִעֵּור ֹלא ִת ֵּתן ִמ ְכׁ ֹשל" שאינה הוגנת [זהו פשט הפסוק (ראה
(ויקרא יט,יד)ָ .ה ָיה ַהּ ֹכ ֵהן ׁשֹו ֵגג ְו ֶזה ֶׁשִּטְּמאֹו ֵמ ִזיד – ֲה ֵרי ֶזה סה"מ ל"ת רצט)] או שחיזק ידי עוברי
עברה ,שהוא עיוור ואינו רואה דרך
ֶׁשִּטְּמאֹו לֹו ֶקה.
האמת מפני תאוות לבו ,הרי זה עובר
בלא תעשה ,שנאמר" :ולפני עיוור לא למי כהן גדול נטמא
וּ 1כֹ ֵהן ָּגדֹול ֵאינֹו ִמ ְת ַטֵּמא ַלְּקרֹו ִביםֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרְ " :ל ָא ִביו תתן מכשול" (רוצח יב,יד).
ּו ְל ִאּמֹו ֹלא ִיַּטָּמא" (שם כא,יא)ְ ,ו ֵכן ֵאינֹו ִנ ְכ ָנס ִעם ַהֵּמת ָּבאֹ ֶהל, וֶׁ 1שֶּנ ֱא ַמרְ" :ו ַהּכֹ ֵהן ַהָּגדֹול ֵמ ֶא ָחיו...
ֲא ִפּלּו ְקרֹו ָביוֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרְ" :ו ַעל ָּכל ַנ ְפׁשֹת ֵמת ֹלא ָיבֹא" (שם);
ְו ַעל ָּכל ַנ ְפׁ ֹשת ֵמת ֹלא ָיבֹאְ ,ל ָא ִביו
ָהא ָל ַמ ְד ָּת ֶׁשהּוא ַח ָּיב ְּב"ֹלא ָיבֹא"ְ ,ו ַח ָּיב ְּב"ֹלא ִיַּטָּמא".
ּו ְל ִאּמֹו ֹלא ִיַּטָּמא".
וִׁ 2ש ָּדה – ארגז עץ (פה"מ כלים טו,א).
וֵּ 2כי ַצד? ָנ ַגע אֹו ָנָׂשא – לֹו ֶקה ַא ַחתִ .נ ְכ ַנס ָלאֹ ֶהל ְו ָיַׁשב ֵּת ָבה – תיבת השולחני ,חלפן הכספים
(פה"מ כלים טו,א) ,ומובן שהוא הדין לכל
תיבהִ .מ ְג ָּדל – ארון עץ לאחסון בגדים ָׁשם ַעד ֶׁשֵּמת ָע ָליו ַהֵּמת ,אֹו ֶׁשִּנ ְכ ַנס ְּבִׁש ָּדה ֵּת ָבה ּו ִמ ְג ָּדל
או מזון (פה"מ :עירובין ג,ג; שבת טז,ה; כלים
ּו ָבא ֲח ֵברֹו ּו ָפַרע ָע ָליו ַּגג ַהׁ ִּש ָּדהֶׁ ,ש ֲהֵרי ֻט ְמ ָאה ּו ִבי ָאה ָּב ִאין יב,ג; כלים טו,א)ֶׁ .שִּנ ְכ ַנס ְּבִׁש ָּדה ֵּת ָבה
ְּכ ֶא ָחד – לֹו ֶקה ְׁש ַּת ִיםִ ,מּׁשּום "ֹלא ָיבֹוא" ּו ִמּׁשּום "ֹלא ּו ִמ ְג ָּדל – שנכנס לאוהל המת כשהוא
בתוך אחד מן המבנים האלה ,שנפחם
ִיַּטָּמא" .ז ִנ ְט ָמא ִמּ ֹק ֶדםְ ,ו ַא ַחר ָּכְך ִנ ְכ ַנס ָלאֹ ֶהל – ִאם ִה ְתרּו
מארבעים סאה ומעלה (כלים ג,ב) ,ולכן ּבֹו ,לֹו ֶקה ַאף ַעל ַהִּבי ָאה.
אינם מקבלים טומאה ,וחוצצים בפני
טומאת כהנים למת מצוה ולנשיא הטומאהּ .ו ָפַרע ָע ָליו ַּגג ַהׁ ִּש ָּדה – פתח
את גג השידה (או התיבה או המגדל),
חֹ ּ 1כ ֵהן ֶׁשָּפ ַגע ְּב ֵמת ִמ ְצָוה ַּב ֶּדֶרְך – ֲהֵרי ֶזה ִמ ְת ַטֵּמא לֹוֲ .א ִפּלּו ונמצא שהוא תחת אוהל המת ,לוקה
מפני שהיה צריך לצאת (י' .השווה במקבילה
ּכֹ ֵהן ָּגדֹול ַח ָּיב ְל ִה ְת ַטֵּמא לֹו ּו ְל ָק ְברֹוְ .ו ֵאי ֶזה הּוא ֵמת ִמ ְצָוה?
ֶזה ֶא ָחד ִמ ִּיְׂשָר ֵאל ֶׁש ָה ָיה ֻמְׁש ָלְך ַּב ֶּדֶרְך ְו ֵאין לֹו קֹו ְבִריןְ .ו ָד ָבר בנזירות ה,יח" :מדעתו" ,ברצון הנזיר .ראה שם
ֶזה ֲה ָל ָכה ִמִּפי ַה ַּקָּב ָלה.
ה,כ)ֶׁ .ש ֲהֵרי ֻט ְמ ָאה ּו ִבי ָאה ָּב ִאין ְּכ ֶא ָחד
– "אבל אם נכנס כדרכו – טומאתו
חַּ 2בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּבֶׁש ָה ָיה ַהּ ֹכ ֵהן ְל ַבּדֹו ְו ֵאין ִעּמֹו קודמת לביאתו ,שמ ֵעת שיכניס חוטמו
או אצבעות רגליו נטמא ,ואינו חייב
משום ביאה עד שיבוא [שייכנס] כולו" ַא ֵחרַ ,ו ֲא ִפּלּו ָק ָרא ָׁשם ַּב ֶּד ֶרְך ְו ֵאין לֹו עֹו ֶנהֲ .א ָבל ִאם ְּכֶׁש ִּי ְק ָרא
(נזירות ה,יח).
ֲא ֵחִרים עֹו ִנים אֹותֹו – ֵאין ֶזה ֵמת ִמ ְצָוהֶ ,אָּלא קֹוֵרא ַל ֲא ֵחִרים
ְו ָיבֹואּו ְו ִי ְת ַע ְּסקּו ּבֹו. חֵ 1מת ִמ ְצָוה – ראה לעיל ביאור ב,ז.
ִמִּפי ַה ַּקָּב ָלה – כפי הפירוש שנתקבל
טָ 1ה ָיה ּכֹ ֵהן ְו ָנ ִזיר ְמ ַהְּל ִכין ַּב ֶּדֶרְך ּו ָפ ְגעּו ְּב ֵמת ִמ ְצָוה – במסורת שבעל פה איש מפי איש עד
משה רבנו (ק') .ובמקום אחר ביאר
ִי ְת ַע ֵּסק ּבֹו ַהָּנ ִזירֶׁ ,ש ֲהֵרי ֵאין ְק ֻדׁ ָּשתֹו ְק ֻדׁ ַּשת עֹו ָלםְ ,ו ַאל ִיַּטֵּמא הרמב"ם" :ולמה נדחה בטומאת מת?
הואיל ופירט הכתוב 'ולאחותו' (ויקרא ּבֹו ַהּ ֹכ ֵהןַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁשהּוא ּ ֹכ ֵהן ֶה ְדיֹוט.
כא,ג; במדבר ו,ז) ,ומפי השמועה למדו:
לאחותו אינו מיטמא ,אבל מיטמא למת מצוה" (כלאיים י,כט).
טְ 1ו ָנ ִזיר – שאף הוא אסור לו להיטמא למתים (נזירות א,א)ִ .י ְת ַע ֵּסק ּבֹו ַהָּנ ִזיר – "ייטמא נזיר ,אף על פי שהוא סותר ימים
הראשונים [מתחיל נזירות מחדש] ומביא קרבן טומאה ,ואל ייטמא כהן ,שזה [הנזיר] קדושתו קדושת שעה [תלויה
בזמן] ...והכהן קדושתו קדושת עולם" (נזירות ז,יג)ֹ ּ .כ ֵהן ֶה ְדיֹוט – כהן רגיל ,שאינו כהן גדול.
