Page 950 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 950
םיטפוש רפס לבא תהלכו פרק ב 928
ב ֲא ִפּלּו ַהּכֹ ֵהן ֶׁש ֵאינֹו ִמ ְת ַטֵּמא ְל ָא ִחיו ַו ֲאחֹותֹו ֵמ ִאּמֹוְ ,וֹלא ב ִמ ְת ַטֵּמא – בטומאת מת הבאה על
ַל ֲאחֹותֹו ַהְּנׂשּו ָאה ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ִהיא ֵמ ָא ִביו – ִמ ְת ַאֵּבל הּוא ידי מגע במת או כניסה לבית שבו המת.
ֲע ֵלי ֶהןְ .ו ִאם ָה ְי ָתה ֲאחֹותֹו זֹו ַהְּנׂשּו ָאה ֵמ ָא ִביו – ֲהֵרי הּוא ִמ ְת ַאֵּבל ָע ֶלי ָה ִּדין ּתֹוָרה – אף על פי
ִמ ְת ַאֵּבל ָע ֶלי ָה ִּדין ּתֹוָרה. שאינו נטמא לה.
ג ְּבנֹו אֹו ָא ִחיו ַהָּבא ִמן ַהׁ ִּש ְפ ָחה אֹו ִמן ַהָּנ ְכִרית – ֵאינֹו ִמ ְת ַאֵּבל ג ֵאינֹו ִמ ְת ַאֵּבל ֲע ֵלי ֶהם ְּכ ָלל – שהם
ֲע ֵלי ֶהם ְּכ ָללְ .ו ֵכן ִמי ֶׁשִּנ ְתַּגֵּיר הּוא ּו ָב ָניו ,אֹו ִנְׁש ַּת ְחֵרר הּוא עבדים או גויים כמו אימותיהם .ויש
ּו ָב ָניו* – ֵאין ִמ ְת ַאְּב ִלין ֶזה ַעל ֶזהְ .ו ֵכן ִאְׁשּתֹו ֲארּו ָסה – ֵאינֹו בבן מן הגויה "הפסד שאין בכל
ִמ ְת ַאֵּבל ָע ֶלי ָה ְוֹלאאֹו ֵנןְ ,ו ֵכן ִהיאֹלאאֹו ֶנ ֶנת ְוֹלא ִמ ְת ַאֶּב ֶלת ָע ָליו. העריות כמותו ...שהבן מן הגויה אינו
בנו ,שנאמר' :כי יסיר את בנך מאחרי'
אבלות עם הקרובים (דברים ז,ד) – מסיר אותו מלהיות אחרי ה'.
ודבר זה גורם להידבק בגויים שהבדילנו
ד ָּכל ַהְּקרֹו ִבים ֶׁשהּוא ַח ָּיב ְל ִה ְת ַאֵּבל ֲע ֵלי ֶהם – ֲהֵרי ֶזה הקדוש ברוך הוא מהם ולשוב מאחרי
ה' ולמעול בו" (איסורי ביאה יב,ז)ּ .ו ָב ָניו*
ִמ ְת ַאֵּבל ִעָּמ ֶהם ִּב ְפ ֵני ֶהם ִמ ִּד ְבֵרי סֹו ְפִריםֵּ .כי ַצד? ֲהֵרי ֶׁשֵּמת ֶּבן – בכ"י ש' י'ְ :ו ִאּמֹוֵ .אין ִמ ְת ַאְּב ִלין ֶזה
ְּבנֹו אֹו ֲא ִחי ְּבנֹו אֹו ֵאם ְּבנֹוַ ,ח ָּיב ִל ְקרֹ ַע ִּב ְפ ֵני ְּבנֹו ְו ִל ְנהֹג ֲא ֵבלּות ַעל ֶזה – "גר שנתגייר ...הרי הוא כקטן
שנולד ,וכל ש ֵאר בשר [קרובי משפחה]
ְּב ָפ ָניו; ֲא ָבל ֶׁשֹּלא ְּב ָפ ָניו ֵאינֹו ַח ָּיבְ .ו ֵכן ִּבְׁש ָאר ַהְּקרֹו ִבים. שהיו לו כשהוא גוי ...אינן שאר בשר"
(שם יד,יא; עדות יג,ב) .אֹו ֵנן – ראה לעיל
הִ 1אְׁשּתֹו ַהְּנׂשּו ָאה – ַאף ַעל ִּפי ֶׁשהּוא ִמ ְת ַאֵּבל ָע ֶלי ָהֵ ,אינֹו א,טֲ .ארּו ָסה – מקודשת .ההתקשרות
בין איש לאישה נעשית בשני שלבים.
ִמ ְת ַאֵּבל ִעָּמּה ַעל ְׁש ָאר ְקרֹו ֶבי ָה; ֶאָּלא ַעל ָא ִבי ָה ְו ַעל ִאָּמּה השלב הראשון הוא הקידושין ,הנקראים
ִּב ְל ַבדִ ,מּׁשּום ְּכבֹוד ִאְׁשּתֹו ,נֹו ֵהג ֲא ֵבלּות ֲע ֵלי ֶהם ְּב ָפ ֶני ָה. גם אירוסין ,ובו האישה נחשבת אשת
איש ,אף על פי שעדיין היא גרה בבית
הֵּ 2כי ַצד? ִמי ֶׁשֵּמ ָתה ֲחמֹותֹו אֹו ָח ִמיו – ּכֹו ֶפה ִמָּטתֹו ְונֹו ֵהג אביה ואסורה לבעלה .השלב השני הוא
הנישואין ,ובו האישה עוברת לגור בבית
ֲא ֵבלּות ִעם ִאְׁשּתֹו ְּב ָפ ֶני ָהֲ ,א ָבל ֶׁשֹּלא ְּב ָפ ֶני ָה ֵאינֹו נֹו ֵהג ֲא ֵבלּות. בעלה (אישות א,א-ג; י,א) .בימינו הקידושין
ְו ֵכן ָה ִאׁ ָּשה ֶׁשֵּמת ָח ִמי ָה אֹו ֲחמֹו ָתּה – נֹו ֶה ֶגת ֲא ֵבלּות ִּב ְפ ֵני נעשים צמוד לנישואין ,בזמן החתונה.
ַּב ְע ָלּהֲ .א ָבל ְׁש ָאר ְקרֹו ֵבי ֶהןְּ ,כגֹון ֶׁשֵּמת ֲא ִחי ִאְׁשּתֹו אֹו ְּב ָנּה,
ְו ָה ִאׁ ָּשה ֶׁשֵּמת ֲא ִחי ַּב ְע ָלּה אֹו ְּבנֹו – ֵאין ִמ ְת ַאְּב ִלין ֶזה ִעם ֶזה. ד ִּב ְפ ֵני ֶהם – בנוכחותםִ .מ ִּד ְבֵרי
הְ 3ו ֵכן ֵי ָר ֶאה ִלי ֶׁש ִאם ֵמ ָתה ֵאֶׁשת ְקרֹובֹו אֹו ַּב ַעל ְקרֹו ָבתֹו, סֹו ְפִרים – מתקנת חכמיםֲ .א ִחי ְּבנֹו
– אחיו של הבן מן האם בלבדֵ .אם
ְּכגֹון ֶׁשֵּמ ָתה ֵאֶׁשת ְּבנֹו אֹו ַּב ַעל ִּבּתֹו – ֵאינֹו ַח ָּיב ְל ִה ְת ַאֵּבל ְּבנֹו – שאינה אשתו של האדם ,כגון
ִעָּמ ֶהןְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה. שהתגרשוִ .ל ְקרֹ ַע – את בגדיו כאות
אבלות כהן והיטמאותו לקרוביו אבל (להלן ח,א).
וַּ 1כָּמה ֲחמּוָרה ִמ ְצַות ֵא ֶבלֶׁ ,ש ֲהֵרי ַהּכֹ ֵהן ִנ ְד ֵחית לֹו ַהֻּט ְמ ָאה הֲ 2חמֹותֹו – אם אשתוּ .כֹו ֶפה ִמָּטתֹו
ִמְּפ ֵני ְקרֹו ָביו ְּכ ֵדי ֶׁש ִּי ְת ַע ֵּסק ִעָּמ ֶהם ְו ִי ְת ַאֵּבל ֲע ֵלי ֶהםֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמר: – הופך את מיטתו ,ואינו יושב עליה,
"ִּכי ִאם ִלְׁש ֵארֹו ַה ָּקרֹב ֵא ָליוְ ,ל ִאּמֹו ּו ְל ָא ִביוָ ...לּה ִיַּטָּמא" (ויקרא כאילו גם הוא אבל (להלן ה,יז-יח).
כא,ב-ג); ִמ ְצַות ֲעֵׂשהֶׁ ,ש ִאם ֹלא ָר ָצה ְל ִה ְת ַטֵּמא – ְמ ַטְּמ ִאין אֹותֹו
הֵ 3י ָר ֶאה ִלי – הצהרת הרמב"ם
ַעל ָּכְרחֹו.
שהלכה זו מדעתו ואין לה מקור מפורש
וַּ 2בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ַּב ְּז ָכִריםֶׁ ,ש ֻה ְז ֲהרּו ַעל ַהֻּט ְמ ָאה. (איגרת לר' פנחס הדיין ,מהדורת שילת ,עמ' תמג).
ֲא ָבל ַהּכֹ ֲהנֹות – הֹו ִאיל ְו ֵאי ָנן ֻמ ְז ָהרֹות ַעל ַהֻּט ְמ ָאהָּ ,כְך ֵאי ָנן וֶׁ 1שֶּנ ֱא ַמר – לפסוק ,ראה לעיל א.
ְמ ֻצּוֹות ְל ִה ְת ַטֵּמא ַלְּקרֹו ִביםֶ ,אָּלא ִאם ָרצּו ִמ ְת ַטְּמאֹותְ ,ו ִאם
וְ 2ו ֵאי ָנן ֻמ ְז ָהרֹות ַעל ַהֻּט ְמ ָאה – אין
ֹלא ָרצּו ֹלא ִי ְת ַטְּמאּו.
אסור להן להיטמא למתים (להלן ג,יא).
