Page 951 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 951

‫םיטפוש רפס‪      ‬לבא תהלכו‪      ‬פרק ב ‪	929‬‬                                                                                                       ‫	‬

‫ז   ִמ ְת ַטֵּמא ָלּה ַעל ָּכְרחֹו – נראה‬       ‫הקרובים שחייב בטומאתם‬

‫שפירושו כלעיל בהלכה הקודמת‪:‬‬                     ‫ז   ִאְׁשּתֹו ֶׁשַּלּכֹ ֵהן – ִמ ְת ַטֵּמא ָלּה ַעל ָּכְרחֹו‪ְ .‬ו ֵאינֹו ִמ ְת ַטֵּמא ָלּה‬
‫"שאם לא רצה להיטמא – מטמאין‬
‫אותו על כרחו"‪ֵ .‬מת ִמ ְצ ָוה – "אחד‬             ‫ֶאָּלא ִמ ִּד ְבֵרי סֹו ְפִרים‪ָ :‬עׂשּו אֹו ָתּה ְּכ ֵמת ִמ ְצָוה‪ֵּ ,‬כיָון ֶׁש ֵאין ָלּה‬
‫מישראל שהיה מושלך בדרך‪ ,‬ואין לו‬                 ‫יֹוֵרׁש ֶאָּלא הּוא‪ֹ ,‬לא ִּת ְמ ָצא ִמי ֶׁש ִּי ְת ַע ֵּסק ָּבּה ֶאָּלא הּוא‪ְ .‬ו ֵאינֹו‬

‫קוברין" (להלן ג‪,‬ח)‪" ,‬המת שמצוה על‬               ‫ִמ ְת ַטֵּמא ֶאָּלא ַלְּנׂשּו ָאה ִּב ְל ַבד; ֲא ָבל ָה ֲארּו ָסה – ֹלא ִי ְת ַטֵּמא ָלּה‪.‬‬
‫כל אדם לקברו" (סה"מ עשה רלא)‪ ,‬שהכהן‬
‫נטמא לו מן התורה‪ֵּ .‬כיָון ֶׁש ֵאין ָלּה‬         ‫ח‪ְ   1‬ו ֵכן ָּכל אֹו ָתן ֶׁש ָא ַמ ְרנּו (לעיל א‪,‬ו‪-‬יא) ֶׁש ֵאין ִמ ְת ַאְּב ִלין ֲע ֵלי ֶהן‪,‬‬

‫ְּכגֹון ֲהרּו ֵגי ֵּבית ִּדין‪ְ ,‬ו ַהּפֹו ְרִׁשים ִמ ַּד ְר ֵכי ִצּבּור‪ְ ,‬ו ַהְּנ ָפ ִלים‪ ,‬יֹוֵרׁש ֶאָּלא הּוא – "והוא קודם לכל‬
‫אדם בירושה" (אישות יב‪,‬ג)‪ ,‬וכנגד זה‬
‫מוטל עליו להתעסק בקבורה ולהוציא‬                 ‫ְו ַהְּמ ַאֵּבד ַע ְצמֹו ְל ַד ַעת – ֵאין ַהּ ֹכ ֵהן ִמ ְת ַטֵּמא ָל ֶהן‪.‬‬

              ‫עליה הוצאות (שם יב‪,‬ד)‪.‬‬            ‫ח‪ְ  2‬ו ַעד ָמ ַתי הּוא ְמ ֻצֶּוה ְל ִה ְת ַטֵּמא ִל ְקרֹו ָביו? ַעד ֶׁש ִּי ָּס ֵתם‬

      ‫ח‪ַ   2‬הּגֹו ֵלל – ראה לעיל א‪,‬ב‪.‬‬           ‫ַהּגֹו ֵלל; ֲא ָבל ֵמ ַא ַחר ֶׁשִּנ ְס ַּתם ַהּגֹו ֵלל – ֲהֵרי ֵהם ִּכְׁש ָאר ָּכל‬
                                                                      ‫ַהֵּמ ִתים‪ֶׁ ,‬ש ִאם ִנ ְת ַטֵּמא ָּב ֶהם‪ ,‬לֹו ֶקה‪.‬‬
‫ט  ְּפסּו ָלה – שאסור לו לשאתה לאישה‬
                                                ‫ט   ִאְׁשּתֹו ַהְּפסּו ָלה – ֵאינֹו ִמ ְת ַטֵּמא ָלּה‪ְ .‬ל ִפי ָכְך‪ִ ,‬מי ֶׁשׁ ָּש ְמ ָעה‬
‫או שנשאה ואחר כך נאסרה עליו‪ֵ .‬אינֹו‬
‫ִמ ְת ַטֵּמא ָלּה – הכהן‪ּ .‬ו ָבא ַּב ְע ָלּה –‬

‫הופיע בעלה הראשון‪ ,‬ונתברר למפרע‬                 ‫ֶׁשֵּמת ַּב ְע ָלּה‪ְ ,‬ו ִנׂ ֵּשאת ּו ָבא ַּב ְע ָלּה – ְׁש ֵני ֶהם ֵאין ִמ ְת ַטְּמ ִאין ָלּה‪,‬‬
‫שהנישואין השניים היו באיסור‪" ,‬תצא‬               ‫ֶׁש ֲהֵרי ִהיא ְּפסּו ָלה ִלְׁש ֵני ֶהם‪ֲ .‬א ָבל ִמ ְת ַטֵּמא הּוא ְל ִאּמֹו‪ַ ,‬אף ַעל‬
‫משניהן‪ ,‬וצריכה גט משניהן‪ ,‬ונאסרה על‬             ‫ִּפי ֶׁש ִהיא ֲח ָל ָלה‪ְ ,‬ו ֵכן ִמ ְת ַטֵּמא ִל ְבנֹו ּו ְל ִבּתֹו ּו ְל ָא ִחיו ְו ַל ֲאחֹותֹו‪,‬‬
‫שניהן עולמית" (גירושין י‪,‬ה)‪ֲ .‬ח ָל ָלה – מי‬

‫ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵהם ְּפסּו ִלין; ֲא ִפּלּו ָהיּו ַמ ְמ ֵז ִרים – ִמ ְת ַטֵּמא ָל ֶהם‪ .‬שנולדה מאיסורי כהונה או שהייתה‬
‫אסורה לכהן‪ ,‬כגון גרושה‪ ,‬ונבעלה לכהן‬
‫(איסורי ביאה יט‪,‬א)‪ ,‬ומדובר בשנתחללה‬             ‫י‪ֲ   1‬אחֹותֹו ַהְּנׂשּו ָאה – ֵאינֹו ִמ ְת ַטֵּמא ָלּה‪ַ ,‬אף ַעל ִּפי ֶׁש ִהיא‬

‫ְנׂשּו ָאה ְלכֹ ֵהן‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ַ " :‬הְּבתּו ָלה ַהְּקרֹו ָבה ֵא ָליו ֲאֶׁשר ֹלא לאחר לידת בנה‪ ,‬כגון שהתגרשה ונשא‬
‫אותה כהן‪ .‬כי אם ילדה את בנה לאחר‬
‫שנתחללה‪ ,‬בנה אינו כהן אלא חלל‪ ,‬ואין‬             ‫ָה ְי ָתה ְל ִאיׁש" (ויקרא כא‪,‬ג); " ַהְּבתּו ָלה" – ְּפ ָרט ַל ֲאנּו ָסה ּו ְמ ֻפ ָּתה‪.‬‬
‫בו איסור להיטמא (להלן ג‪,‬יא)‪ְּ .‬פסּו ִלין‬        ‫ָיכֹול ֶׁש ֲא ִני מֹו ִציא ַאף ַהּבֹו ֶג ֶרת אֹו ֻמַּכת ֵעץ? ַּת ְלמּוד לֹו ַמר‪:‬‬
‫– חללים‪ ,‬שנולדו מאיסורי כהונה‪.‬‬
                                                         ‫" ֲאֶׁשר ֹלא ָה ְי ָתה ְל ִאיׁש" – ִמי ֶׁש ֲהָו ָי ָתּה ִּבי ֵדי ִאיׁש‪.‬‬
‫ַמ ְמ ֵזִרים – מי שנולד מביאה אסורה על‬
‫אישה האסורה בעריות‪ ,‬חוץ מן הנידה‬                ‫י‪ֲ "  2‬אֶׁשר ֹלא ָה ְי ָתה ְל ִאיׁש" – ְּפָרט ַל ֲארּו ָסה‪ֶׁ ,‬ש ֵאינֹו ִמ ְת ַטֵּמא‬

‫ָלּה‪ַ ,‬אף ַעל ִּפי ֶׁש ִהיא ֲארּו ָסה ְל ֹכ ֵהן‪   .‬יא   ִנ ְתָּג ְרָׁשה ֲאחֹותֹו (איסורי ביאה טו‪,‬א)‪.‬‬

‫י‪ֲ   1‬אנּו ָסה ּו ְמ ֻפ ָּתה – נערה בתולה‬       ‫ִמן ָה ֵארּו ִסין – ִמ ְת ַטֵּמא ָלּה‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ַ " :‬הְּקרֹו ָבה ֵא ָליו" –‬

‫שנבעלה בלא קידושין בעל כורחה או‬                 ‫ְל ָה ִביא ֶאת ַהִּמ ְתָּג ֶרֶׁשת ִמן ָה ֵארּו ִסין‪   .‬יב   ָא ִחיו ַו ֲאחֹותֹו‬

‫שנתפתתה להיבעל (נערה בתולה א‪,‬א‪-‬ב)‪.‬‬              ‫ֵמ ִאּמֹו – ֵאינֹו ִמ ְת ַטֵּמא ָל ֶהם‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ְ" :‬ו ִל ְבנֹו ּו ְל ִבּתֹו ּו ְל ָא ִחיו‪,‬‬

‫ָיכֹול ֶׁש ֲא ִני מֹו ִציא – האם קיומם של‬       ‫ְו ַל ֲאחֹתֹו" (שם כא‪,‬ב‪-‬ג) – ַמה ְּבנֹו ָה ָראּוי ִלי ֻרׁ ָּשתֹו‪ַ ,‬אף ָא ִחיו‬

‫הבתולים (קרום עור דק המצוי בפתח‬

‫אבר הרבייה של האישה‪ ,‬ובו פתח צר‬                 ‫ַו ֲאחֹותֹו ָהְראּו ִיים ִליֻרׁ ָּשתֹו‪.‬‬
‫שעתיד להיפתח ולהיקרע בתשמיש‬

‫הראשון) הוא המגדיר את אחותו כ'בתולה' שהוא חייב להיטמא לה? ואם כך‪ ,‬האם אסור לו להיטמא לאחותו שאינה‬

‫בתולה מסיבה אחרת‪ ,‬כגון ַהּבֹו ֶג ֶרת – שהיא למעלה מבת ‪ 12‬שנה וחצי‪ ,‬כיוון שמגיל זה ומעלה הפתח בקרום הבתולים‬

‫הולך ומתרחב‪ ,‬וכבר אינה נקראת בתולה מן התורה (ראה‪ :‬אישות יא‪,‬יב; איסורי ביאה יז‪,‬יג)‪ .‬אֹו ֻמַּכת ֵעץ – שקרום הבתולים‬

‫שלה נקרע מפציעה (אישות יא‪,‬י)‪ִ .‬מי ֶׁש ֲה ָו ָי ָתּה ִּבי ֵדי ִאיׁש – המסקנה‪ :‬אין הכהן מיטמא לאחותו שנקרעו בתוליה מחמת‬

                                                ‫תשמיש‪ ,‬אבל מיטמא הוא לבוגרת ולמוכת עץ‪.‬‬

‫י‪ָ   2‬ה ְי ָתה – בהלכה הקודמת במשמעות 'נבעלה'‪ ,‬וכאן במשמעות 'נתקדשה'‪ .‬יב   ַאף ָא ִחיו ַו ֲאחֹותֹו ָהְראּו ִיים‬

                                                ‫ִלי ֻרׁ ָּשתֹו – ואחיו מן האם אינם יורשים אותו (נחלות א‪,‬ו)‪.‬‬
   946   947   948   949   950   951   952   953   954   955   956