Page 955 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 955

‫םיטפוש רפס‪      ‬לבא תהלכו‪      ‬פרק ג ‪	933‬‬                                                                    ‫	‬

‫ט‪ַ   2‬הּקֹו ֵדם ֶאת ֲח ֵברֹו* – בדרגת‬                     ‫ט‪ָ   2‬ה ָיה ּ ֹכ ֵהן ָּגדֹול ְוכֹ ֵהן ֶה ְדיֹוט – ִיַּטֵּמא ּכֹ ֵהן ֶה ְדיֹוט‪ְ .‬ו ָכל‬

‫הקדושה (לפירוט הדרגות ראה כלי המקדש‬                       ‫ַהּקֹו ֵדם ֶאת ֲח ֵברֹו* ִמ ְת ַא ֵחר ַּבֻּט ְמ ָאה‪ּ .‬ו ְס ָגן ִעם ְמׁשּו ַח ִמ ְל ָח ָמה‬
                                                          ‫ֶׁשָּפ ְגעּו ְּב ֵמת ִמ ְצָוה – ִי ְת ַטֵּמא ְמׁשּו ַח ִמ ְל ָח ָמה ְו ַאל ִי ְת ַטֵּמא‬
‫ד‪,‬יט)‪ .‬בכ"י ש' נוסף‪ְּ :‬ב ַמ ֲע ָלה‪ִ .‬מ ְת ַא ֵחר‬
                                                                                                          ‫ַה ְּס ָגן‪.‬‬
‫ַּבֻּט ְמ ָאה – לא ייטמא כשחברו הפחות‬

‫ממנו נמצא‪ְ .‬ס ָגן – כהן משנה לכהן‬

‫גדול‪" ,‬יהיה לכהן גדול כמו המשנה‬                           ‫י   ָנִׂשיא ֶׁשֵּמת – ַהּ ֹכל ִמ ְת ַטְּמ ִאין לֹו‪ֲ ,‬א ִפּלּו ּ ֹכ ֲה ִנים; ָעׂשּוהּו‬
‫למלך‪ ...‬וכל הכהנים מתחת יד הסגן"‬
‫ְּכ ֵמת ִמ ְצ ָוה ַלּ ֹכל‪ִ ,‬מְּפ ֵני ֶׁש ַהּכֹל ַח ָּי ִבין ִּב ְכבֹודֹו‪ְ .‬ו ֵכן ַהּ ֹכל אֹו ְנ ִנין (כלי המקדש ד‪,‬טז)‪ְ .‬מׁשּו ַח ִמ ְל ָח ָמה – הכהן‬

‫הממונה לדבר אל העם בשעת המלחמה‬                                                                            ‫ָע ָליו‪.‬‬
                          ‫(מלכים ז‪,‬א)‪.‬‬
                                                                                                             ‫בנות אהרן וכהנים קטנים‬
‫י   ָנִׂשיא – ראש הסנהדרין (סנהדרין‬
                                                          ‫יא  ְּבנֹות ַא ֲהרֹן ֹלא ֻה ְז ֲהרּו ַעל ֻט ְמ ַאת ֵמת‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ֱ " :‬א ֹמר ֶאל‬
‫א‪,‬ג)‪ .‬אֹו ְנ ִנין ָע ָליו – שצריכים להשתתף‬
‫ַהּ ֹכ ֲה ִנים ְּב ֵני ַא ֲהרֹן" (שםכא‪,‬א) – "ְּב ֵני ַא ֲהרֹן" ְוֹלא ְּבנֹות ַא ֲהרֹן‪ְ .‬ו ֵכן בקבורת המת וללוות אותו‪ .‬ומסתבר‬
‫שהעושה כן דינו כדין אונן ומי שמתו‬
‫מוטל לפניו לקברו‪ ,‬והוא פטור מן‬                            ‫ַה ֲח ָל ִלים ֻמ ָּתִרין ְל ִה ְת ַטֵּמא‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ֱ " :‬אמֹר ֶאל ַהּ ֹכ ֲה ִנים ְּב ֵני‬
‫המצוות (להלן ד‪,‬ו)‪ ,‬ואם אינו יוצא ללוותו‪,‬‬
                                                          ‫ַא ֲהרֹן" – ַעד ֶׁש ִּי ְהיּו ְּב ִכהּו ָנם‪   .‬יב  ּ ֹכ ֵהן ָק ָטן – ֲהֵרי ַהְּגדֹו ִלים‬
  ‫הרי זה מצטער בלב בלבד (לעיל א‪,‬ט)‪.‬‬
                                                          ‫ֻמ ְז ָהִרים ֶׁשֹּלא ְי ַטְּמאּוהּו; ְו ִאם ָּבא ְל ִה ְת ַטֵּמא ֵמ ַע ְצמֹו – ֵאין ֵּבית‬
‫ִּדין ְמ ֻצִּוין ָע ָליו ְל ַה ְפִריׁשֹו‪ֲ ,‬א ָבל ָא ִביו ָצִריְך ְל ַחְּנכֹו ִּב ְק ֻדׁ ָּשה‪ .‬יא   ַה ֲח ָל ִלים – מי שנולד מאב כהן‬
‫ומאישה פסולה לכהונה‪ ,‬כגון גרושה‪.‬‬
‫"חלל שלתורה הוודאי הרי הוא כזר‬                                                                         ‫שמירה מטומאה מדברי חכמים‬
‫[שאינו כהן]‪ ,‬ונושא גרושה‪ ,‬ומיטמא‬
                                                          ‫יג   ֵמת ּתֹו ֵפׂש ַאְרַּבע ַאּמֹות ֶׁשּלֹו ְל ֻט ְמ ָאה‪ְ ,‬ו ָכל ּכֹ ֵהן ֶׁשִּנ ְכ ַנס‬

‫למתים‪ ,‬שנאמר‪' :‬אמור אל הכהנים‬                             ‫ְלתֹוְך ַאְרַּבע ַאּמֹות ַמִּכין אֹותֹו ַמַּכת ַמְרּדּות‪ְ .‬ו ֵכן ִאם ִנ ְכ ַנס‬
‫בני אהרן' – אף על פי שהן בני אהרן‪,‬‬                        ‫ְל ֵבית ַהְּפָרס‪ ,‬אֹו ָי ָצא ְלחּו ָצה ָל ָאֶרץ‪ ,‬אֹו ֶׁשִּנ ְט ָמא ְּב ַדם ְּתבּו ָסה‬
‫עד שיהיו בכיהונם" (איסורי ביאה יט‪,‬י)‪.‬‬                     ‫אֹו ְּבגֹו ֵלל ּו ְבדֹו ֵפק ְו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֶהם – ַמִּכין אֹותֹו ַמַּכת ַמְרּדּות‪,‬‬

‫יב   ֵאין ֵּבית ִּדין ְמ ֻצִּוין ָע ָליו ְל ַה ְפִריׁשֹו‬
‫ִמְּפ ֵני ֶׁש ֵהם ָאבֹות ֶׁשְּל ִד ְב ֵרי ֶהם‪ְּ ,‬כמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו ְּב ִה ְלכֹות ֻט ְמ ַאת – מן הטומאה‪" ,‬לפי שאינו בן דעת‪.‬‬
‫במה דברים אמורים? בשעשה מעצמו‪.‬‬
‫[אבל לטמאו ממש אסור]‪ ...‬אף על פי‬                          ‫ֵמת (ב‪,‬יג‪-‬טז; ה‪,‬יא)‪ֲ .‬א ָבל ִאם ִנ ְכ ַנס ְל ֵבית ַהְּק ָברֹות – לֹו ֶקה ִמן‬
‫שאין בית דין מצּווין להפריש את הקטן‪,‬‬                                                                    ‫ַהּתֹו ָרה‪.‬‬

‫מצוה על אביו לגעור בו ולהפרישו כדי‬                        ‫יד‪ֻ   1‬מ ָּתר ְל ֹכ ֵהן ְל ִה ְת ַטֵּמא ְּב ֵבית ַהְּפָרס אֹו ְּבחּו ָצה ָל ָאֶרץ‬
‫לחנכו בקדושה ופרישה‪ ,‬שנאמר‪' :‬חנוך‬
‫לנער על פי דרכו'" (מאכלות אסורות יז‪,‬כז‪-‬‬                   ‫ִל ְד ַבר ִמ ְצָוה‪ִּ ,‬ב ְז ַמן ֶׁש ֵאין ָׁשם ֶּדֶרְך ֶאָּלא ִהיא‪ְּ ,‬כגֹון ֶׁש ָה ַלְך‬
                                                          ‫ִלׂ ָּשא ִאׁ ָּשה אֹו ִל ְל ֹמד ּתֹוָרה; ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵּיׁש ָׁשם ִמי ֶׁש ְּי ַלְּמדֹו‬
                                ‫כח)‪.‬‬

‫יג   ַמַּכת ַמְרּדּות – הלקאה מדברי‬                       ‫ְּב ֶאֶרץ ִיְׂשָר ֵאל‪ֹ ,‬לא ִמן ַהּכֹל ָא ָדם זֹו ֶכה ִל ְלמֹד‪.‬‬

‫חכמים על שמרד בדברי חכמים או‬

‫בדברי תורה‪ .‬מספר המלקות נקבע לפי הערכת בית הדין (עדות יח‪,‬ו; פה"מ נזיר ד‪,‬ג)‪ֵּ .‬בית ַהְּפ ָרס – מקום שהוא ספק טמא‬

‫טומאת מת‪" ,‬זה מקום שנחרש בו קבר‪ ,‬שהרי נתדקדקו עצמות המת בתוך העפר ונתפרסו בכל השדה‪ .‬וגזרו טומאה‬

‫על כל השדה שנחרש בה הקבר" (טומאת מת י‪,‬ב)‪ .‬חּו ָצה ָל ָא ֶרץ – שאוויר ארץ העמים מטמא (שם יא‪,‬א)‪" .‬כל הארצות אשר‬

‫מחוץ לארץ ישראל‪ ,‬שמחמת זלזולם של הגויים במתים וקבירתם בכל מקום‪ ,‬גזרנו עליהם טומאה זו [טומאת ארץ‬

‫העמים]" (פה"מ אהלות ב‪,‬ג)‪ַּ .‬דם ְּתבּו ָסה – "נתערב הדם שיצא ממנו באחרונה סמוך למיתה עם הדם שיצא ממנו אחרי‬

‫שמת" (טומאת מת ב‪,‬יג)‪ּ .‬גֹו ֵלל – ראה לעיל א‪,‬ב‪ּ .‬דֹו ֵפק – "הצדדין [הקירות] המעמידין את הגולל‪ ,‬שהוא נשען עליהם"‬

‫(טומאת מת ב‪,‬טו)‪ָ .‬אבֹות – דרגת טומאה חמורה‪ָ .‬אבֹות ֶׁשְּל ִד ְב ֵרי ֶהם – אבות טומאה שהם מדברי סופרים ולא מן התורה‪.‬‬

‫יד‪  1‬אֹו ְּבחּו ָצה ָל ָאֶרץ – בהלכה זו היציאה לחוץ לארץ נבחנת מבחינת טומאת כהן‪ ,‬ורק למצוה מותר לכהן לצאת‪ .‬ובין‬

‫לכהן ובין לשאר אדם‪ ,‬מותר לצאת רק לצרכים מסוימים‪ ,‬ובתנאי שדעתו לחזור לארץ (י'‪ .‬לאיסורי כל אדם ראה מלכים ה‪,‬ט)‪.‬‬
   950   951   952   953   954   955   956   957   958   959   960