Page 958 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 958
םיטפוש רפס לבא תהלכו פרק ד 936
פת ביחד (ברכות ה,ב)ְ .ו ֵאינֹו ְמ ַזֵּמןְ ...מ ָב ְר ִכין ָע ָליו ְו ֵאין ְמ ַזְּמ ִנין ָע ָליוּ ,ו ָפטּור ִמְּק ִר ַּית ְׁש ַמע ּו ִמן
ְו ֵאין ְמ ַזְּמ ִנין ָע ָליו – האונן אינו מצטרף
ַה ְּת ִפָּלה ּו ִמן ַה ְּת ִפִּלין ּו ִמָּכל ִמ ְצוֹות ָה ֲאמּורֹות ַּבּתֹוָרה. למזמנים ,לא לזמן ולא לענות לזימון.
ּו ָפטּור ִמְּקִר ַּית ְׁש ַמע – "עד שיקברנו,
וַּ 2בׁ ַּשָּבת ֵמ ֵסבְ ,ואֹו ֵכל ָּבָׂשר ְוׁשֹו ֶתה ַי ִיןּ ,ו ְמ ַזֵּמן ּו ְמ ָבֵרְך,
ּו ְמ ָבְר ִכין ָע ָליו ּו ְמ ַזְּמ ִנין ָע ָליוְ ,ו ַח ָּיב ְּב ָכל ִמ ְצוֹות ָה ֲאמּורֹות מפני שאין דעתו פנויה לקרות" (קריית
ַּבּתֹוָרה ,חּוץ ִמ ַּתְׁש ִמיׁש ַהִּמָּטהִ .נ ְקַּבר ַהֵּמת – ֲהֵרי ֶזה ֻמ ָּתר שמע ד,ג) .ואם עליו מוטל לקברו ,הרי הוא
ֶל ֱא ֹכל ָּבָׂשרְ ,ו ִלְׁשּתֹות ַי ִין ְמ ַעט ְּכ ֵדי ִלְׁשרֹות ֲא ִכי ָלה ֶׁשְּב ֵמ ָעיו, פטור ,מפני שהעוסק במצוה פטור מן
ֲא ָבל ֹלא ִלְרוֹות. המצוה (אישות טו,ב; ממרים ו,יג).
וַּ 2בׁ ַּשָּבת – שאינו עוסק בקבורת המת.
ַּתְׁש ִמיׁש ַהִּמָּטה – לשון נקייה ליחסי הלנת המת
אישות .בזמנים מסוימים יש בכך מצוה
ז ֵאין ַמְׁש ִהין ֶאת ַהֵּמת ֶאָּלא ַמ ְד ִחין ִמָּטתֹו ִמ ָּידְ .ו ָכל (עיין אישות יד,א ,שם טו,א; שבת כ,יד) ,ואף על
פי כן בשעת אנינות הדבר אסור ,אפילו
ַהַּמ ְד ֶחה ִמָּטתֹו – ֲהֵרי ֶזה ְמֻׁשָּבח; ְו ַעל ָא ִביו ְו ַעל ִאּמֹו – ֲהֵרי בשבתִ .נ ְקַּבר ַהֵּמת – מעתה אין חלים
ֶזה ְמ ֻגֶּנה .ח ָה ָיה ֶעֶרב ַׁשָּבת אֹו ֶעֶרב יֹום טֹוב ,אֹו ֶׁש ָהיּו דיני אנינות ,אלא דיני אבלותְ .ו ִלְׁשּתֹות
ַי ִין ְמ ַעט וכו' – מותר לאבל לשתות
ְּגָׁש ִמים ְמ ַזְּל ִפין ַעל ַהִּמָּטה – ֻמ ָּתרֶׁ ,שֹּלא ִמ ֵהר ֶאָּלא ִל ְכבֹוד מעט ,כדי שיתלחלח האוכל ביין וייקל
ָא ִביו ְו ִאּמֹוְ .ו ָכל ַהֵּמ ִלין ֶאת ֵמתֹו עֹו ֵבר ְּבֹלא ַת ֲעֶׂשהֶ ,אָּלא ִאם עיכולו (דעות ה,ג) ,אבל אסור לו לשתות
ֵּכן ֱה ִלינֹו ִל ְכבֹודֹו ּו ְל ַהְׁש ִלים ְצָר ָכיו.
יום ראשון של אבלות יין לשכרה (אבל המנחמים מותר להם לשתות
יותר .ראה להלן יג,ח).
טָ 1ה ָא ֵבל – ַּבּיֹום ָהִראׁשֹון ִּב ְל ַבד ָאסּור ְל ַהִּני ַח ְּת ִפִּלין ְו ֶל ֱא ֹכל
ז ַמ ְד ִחין ִמָּטתֹו – ממהרים להוליכו
ִמׁ ֶּשּלֹוְ ,ו ַח ָּיב ֵליֵׁשב ַעל ִמָּטה ְּכפּו ָיה; ּו ִבְׁש ָאר ְי ֵמי ָה ֵא ֶבלֻ ,מ ָּתר
לֹו ֶל ֱא ֹכל ִמׁ ֶּשּלֹו ְו ֵליֵׁשב ַעל ַּגֵּבי ַמָּפץ אֹו ַקְר ַקעּ ,ו ַמִּני ַח ְּת ִפִּלין. לקבורהֲ .הֵרי ֶזה ְמ ֻגֶּנה – שנראה כאילו
ממהר להיפטר מן הבכייה וההספד על
טּ 2ו ִמַּנ ִין ֶׁשהּוא ָאסּור ָּבִראׁשֹון ְל ַהִּני ַח ְּת ִפִּלין? ֶׁש ֲהֵרי ֶנ ֱא ַמר
הוריו (ש"ך ,יו"ד שנז,א) .ח ַהֵּמ ִלין –
ִלי ֶח ְז ֵקאל "ְּפ ֵא ְרָך ֲחבֹוׁש ָע ֶליָך" (יחזקאל כד,יז) – ִמְּכ ַלל ֶׁשָּכל ָה ָעם
ֲאסּוִרין; ְו ֶנ ֱא ַמר לֹו "ְו ֶל ֶחם ֲא ָנִׁשים ֹלא תֹא ֵכל" (שם) – ִמְּכ ַלל שאינו קוברו ביום שמתִ .ל ְכבֹודֹו – כגון
ֶׁשָּכל ָה ָעם אֹו ְכ ִלין ִמׁ ֶּשַּל ֲא ֵחִרים ְּביֹום ִראׁשֹוןַ ,ו ֲאסּוִרין ֶל ֱאכֹל "להביא לו ארון ותכריכין" (סנהדרין טו,ח).
טַּ 1בּיֹום ָהִראׁשֹון ִּב ְל ַבד – יום הקבורה
הוא היום הראשון של האבל ,והוא עיקר
האבלות (לעילא,א)ָ .אסּור ְל ַהִּני ַח ְּת ִפִּלין – ִמׁ ֶּשְּל ַע ְצ ָמן.
לאחר הקבורה האבל חייב בכל המצוות
האמורות בתורה ,חוץ מן התפילין ,שנאמר בהן לשון פארְ .ו ֶל ֱאכֹל ִמׁ ֶּשּלֹו – אלא אוכל משל המנחמים (להשלמת דיני הבראה
ראה להלן יג,ז) .וטעם הדבר" :כדי שלא יצריך דבר זה להעסיקו בהכנת מה שיאכל ,וזה סותר את יגונו וחיובו להתעסק
באבלו .ואם ייאסר עליו לאכול משלו ,יהיה זה מרחיק אותו מלנסוע בשביל האוכל ,ומצריך שהאחר מביא לו את מזונו
וישמש לו לחברה ,ויחייב את מי שנמנע לאכול בגלל חוזק אבלו לאכול" (המספיק לעובדי ה' ,לר' אברהם בן הרמב"ם ,בירחון סיני
קלב תשס"ג) .סעודה זו מכונה כיום 'סעודת הבראה'ְּ .כפּו ָיה – הפוכה .המיטה הייתה עשויה בימיהם ממשטח מונח על
ארבע רגליים ,ורגליה בלטו גם מעל המשטח ,אך לא היו ארוכות כמו מתחת למשטח ,וכשהפכו את המיטה ,הייתה
נמוכה יותר (ק' ,ע"פ פה"מ כלים יח,ה) .וטעם הדבר" :דמות דיוקני נתתי בכם ,ובעוונותיכם הפכתיה [אתם גרמתם להפוך את
החיים למוות ,שאין מיתה בלא חטא (מו"נ ג,יז)] – כפו מטותיכן עליה" (בבלי מועד קטן טו,ב)" ,שיהא ניעור [מתעורר] בלילה
ונזכר שהוא אבל" (ירושלמי ברכות ג,א) .אבל המיטות של ימינו אי אפשר להפכן ולישון עליהן ,ולכן נראה שמותר לישון על
מיטה רגילה (ק' .וראה תשובת גאון שהובאה בי' ,שמדובר רק במיטה שאפשר לשבת עליה כפויה ,וכן עולה מספר המספיק לר' אברהם) .לפירוט דיני
כפיית המיטה ראה להלן ה,יחַ .מָּפץ – "המחצלת שאורגין אותה מן החבלים ומן הסוף והגומא וכיוצא בהן" (כלים כג,א).
טֶ 2נ ֱא ַמר ִלי ֶח ְז ֵקאל – במצווות ה' שלא ינהג מנהגי אבלות (ומהיפוך הדברים לומדים כיצד האבל צריך לנהוג)ֶּ" :בן
ָא ָדם ִה ְנ ִני ֹל ֵק ַח ִמְּמָך ֶאת ַמ ְח ַמד ֵעי ֶניָך [אשתך] ְּב ַמֵּג ָפהְ ,וֹלא ִת ְסּפֹד ְוֹלא ִת ְבֶּכה ְולֹוא ָתבֹוא ִּד ְמ ָע ֶתָךֵ .ה ָא ֵנק ּדֹםֵ ,מ ִתים ֵא ֶבל
ֹלא ַת ֲעֶׂשה ְּפ ֵאְרָך ֲחבֹוׁש ָע ֶליָך [התפילין הן פאר על הראש ,שהן כעין תכשיט] ּו ְנ ָע ֶליָך ָּתִׂשים ְּבַר ְג ֶליָךְ ,וֹלא ַת ְע ֶטה ַעל
ָׂש ָפם ְו ֶל ֶחם ֲא ָנִׁשים ֹלא ֹתא ֵכלָ .ו ֲא ַדֵּבר ֶאל ָה ָעם ַּבּבֹ ֶקר ַו ָּת ָמת ִאְׁש ִּתי ָּב ָעֶרבָ ,ו ַא ַעׂש ַּבּבֹ ֶקר ַּכ ֲאֶׁשר ֻצֵּוי ִתי"ֶׁ .שָּכל ָה ָעם – שאר
בני אדם כשהם אבלים.
