Page 956 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 956
םיטפוש רפס לבא תהלכו פרק ג-ד 934
ידְ 2ו ֵכן ִמ ְת ַטֵּמא – הכהןִ .ל ְכבֹוד ידְ 2ו ֵכן ִמ ְת ַטֵּמא ְּב ֻט ְמ ָאה ֶׁשְּל ִד ְבֵרי ֶהם ִל ְכבֹוד ַהְּבִרּיֹות.
ַהְּב ִרּיֹות – לתת חשיבות לבני אדם,
ֵּכי ַצד? ָא ֵבל ֶׁש ָה ַלְך ְל ֵבית ַהְּפָרס – ַהּכֹל הֹו ְל ִכין ַא ֲחָריו ְל ַנ ֲחמֹו שכבוד הבריות דוחה איסורים מדברי
ָׁשםְ .ו ֵכן ְמ ַדְּל ִגין ַעל ַּגֵּבי ֲארֹונֹות ֶׁשְּל ֵמ ִתים ִל ְקַראת ְמ ָל ִכים, סופרים (לפירוט הכללים ראה כלאיים י,כט).
ְמ ַדְּל ִגין ַעל ַּגֵּבי ֲארֹונֹות – מפני כבוד ַו ֲא ִפּלּו ַמ ְל ֵכי ּגֹו ִייםְּ ,כ ֵדי ְל ַה ְב ִחין ֵּבי ָנם ְל ֵבין ַמ ְל ֵכי ִיְׂש ָר ֵאל
המת מדלגים מעל הארונות (אור זרוע
ְּכֶׁש ַּי ֲחזֹר ְּכבֹו ָדם ִל ְמקֹו ָמםְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזהְ .ו ֵכן ִמַּטֵּמא ח"ב ,תכג) ,מפני שהגזרה מדברי חכמים
ְּב ֻט ְמ ָאה ֶׁשְּל ִד ְבֵרי ֶהם ָלדּון ִעם ַהּגֹו ִיים ּו ְל ַעְר ֵער ִעָּמ ֶהםִ ,מְּפ ֵני היא" :ארונות של עץ שמניחין בהן
המת אינן כקבר .אלא אם יש בין כיסוי ֶׁשהּוא ַמִּציל ִמ ָּי ָדםְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה.
הארון והמת גובה טפח חוצץ ,והעומד
על גבי הארון טהור מן התורה .ואף על פי שרוב ארונות יש בהם חלל טפח ,הואיל ויש שאין שם חלל טפח,
גזרו על כל הארונות שאינן חוצצין ,ושיהיה המהלך על גבי הארון כנוגע במת או בקבר" (טומאת מת יב,ו)ְּ .כֶׁש ַּי ֲחזֹר
ְּכבֹו ָדם ִל ְמקֹו ָמם – כשתשוב המלכות לישראל ,יידע כמה גדולים מלכי ישראל לעומת מלכי הגויים (ע"פ רש"י
ברכות ט,ב)ָ .לדּון ִעם ַהּגֹו ִיים – בבתי המשפט שלהם ,אף על פי שלכתחילה הדבר אסור (סנהדרין כו,ז)ּ .ו ְל ַע ְר ֵער
ִעָּמ ֶהם – להגיש ערעור על דינם.
ּ ֶפ ֶרק ְר ִבי ִעי א ְמ ַאְּמ ִצין – עוצמים ,סוגרים .נוהגים
ד לעצם את עיני המת משום כבודו ,מפני
המנהג במת וקבורתו; אונן ויום ראשון שמיד לאחר המוות עפעפיו מתקשים
מנהגי הטיפול במת ועיניו עשויות להישאר פקוחות מבלי
אפשרות לסגרן .קֹוְׁשִרין ֶאת ְל ָח ָייו
א ִמ ְנ ַהג ִיְׂשָר ֵאל ַּבֵּמ ִתים ּו ַבְּקבּוָרה ָּכְך הּואְ :מ ַאְּמ ִצין ֵעי ָניו – שלא יישאר פיו פעורּ .ופֹו ְק ִקין –
סוגרים" ,כדי שלא ייכנס בהם הרוח"
ֶׁשַּלֵּמתְ ,ו ִאם ִנ ְפ ַּתח ִּפיו קֹוְׁשִרין ֶאת ְל ָח ָייוּ ,ופֹו ְק ִקין ְנ ָק ָביו
(שבת כו,כ)ְ .מ ִדי ִחין – רוחציםְ .ו ָס ִכין ַא ַחר ֶׁשְּמ ִדי ִחין אֹותֹו ְו ָס ִכין אֹותֹו ְּב ִמי ֵני ְּבָׂש ִמיםְ ,וגֹו ְז ִזין
אֹותֹו ְּב ִמי ֵני ְּבָׂש ִמים – להעביר ריח
ְׂש ָערֹוּ ,ו ַמ ְלִּביִׁשין אֹותֹו ַּת ְכִרי ִכין ְּתפּוִרין ֶׁשְּל ִפְׁש ָּתן ְל ָב ִנים, רע (ברכות ט,ח)ַּ .ת ְכ ִרי ִכין – בדים לעטוף
ְוֹלא ִי ְהיּו ְּד ֵמי ֶהם ְי ָקִרים; ָנ ֲהגּו ֲח ָכ ִמים ְּבצּו ָדר ָׁשֶוה זּוזֶׁ ,שֹּלא בהם את המת .צּו ָדר – בגד גס ,שהוא
ְל ַב ֵּיׁש ֶאת ִמי ֶׁש ֵאין לֹוּ .ו ְמ ַכ ִּסין ְּפ ֵני ַהֵּמתֶׁ ,שֹּלא ְל ַב ֵּיׁש ֶאת זול מאוד (בבלי כתובות ח,ב)ֶׁ .שֹּלא ְל ַב ֵּיׁש
ֶאת ָה ֲע ִנ ִּיים וכו' – שלא יתביישו בני ָה ֲע ִנ ִּיים ֶׁשְּפ ֵני ֶהם ֻמְׁש ָח ִרין ָּב ָר ָעב.
משפחתו של עני שמת ,שממראה פניו
בְ 1ו ָאסּור ִל ְקּבֹר ְּב ַת ְכִרי ִכין ֶׁשְּל ֶמִׁשי ּו ִב ְב ָג ִדים ַהֻּמ ְז ָה ִבין יהיה ניכר לכל שמת מתוך רעב .ולפיכך
ַהְּמֻר ָּק ִמיןֲ ,א ִפּלּו ַלָּנִׂשיא ֶׁשְּב ִיְׂשָר ֵאלֶׁ ,שּזֹו ַּגּסּות ָהרּו ַח מכסים את פני כולם ,שלא יהיה הבדל
ְו ַהְׁש ָח ָתה ּו ַמ ֲעֵׂשה ּגֹו ִיים. בין עניים לבין עשירים.
הקבורה בֶׁ 1שְּל ֶמִׁשי ּו ִב ְב ָג ִדים ַהֻּמ ְז ָה ִבין
בְ 2וסֹו ְב ִלין ֶאת ַהֵּמת ַעל ַהָּכ ֵתף ַעד ֵּבית ַהְּק ָברֹות .ג ְונֹוְׂש ֵאי ַהְּמֻר ָּק ִמין – דוגמאות של בגדים יקרים
מאודָ .נִׂשיא – ראש הסנהדריןַּ .גּסּות
ָהרּו ַח – גאווהַ .הְׁש ָח ָתה – של רכוש ַהִּמָּטה ֲאסּו ִרין ִּב ְנ ִעי ַלת ַה ַּס ְנ ָּדלֶׁ ,שָּמא ִּתָּפ ֵסק ְרצּו ָעה ִמ ַּס ְנ ָּדלֹו
לשווא ,שהיא אסורה מן התורה (ל"ת נז;
מלכים ו,י)ַ .מ ֲעֵׂשה ּגֹו ִיים – טקסים של הגויים שאסור לחקות אותם כדי להתרחק ממעשיהם ומדרכי מחשבתם (ל"ת ל;
עבודה זרה יא,א).
ב 2סֹו ְב ִלין – נושאים .וציוו חכמים "לנחם אבלים ולהוציא המת ...ולעסוק בכל צורכי הקבורה :לשאת על הכתף ולילך
לפניו ולספוד ולחפור ולקבור ...ואלו הם גמילות חסדים שבגופו ,שאין להן שיעור" (להלן יד,א) .ג ְונֹוְׂש ֵאי ַהִּמָּטה –
הכתפים המיוחדים למלאכה זו ,שהיו להם גם מחליפים (ראה קריית שמע ד,ד) .והיום ,שנוהגים הכל לסייע בקבורת המת,
אין נוהג איסור זה .נוסף על זה ,אפשר שמדובר רק בסנדלים שלהם ,שהיו קשורים ברצועות (רדב"ז)ִּ .תָּפ ֵסק – תיקרע.
