Page 948 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 948
םיטפוש רפס לבא תהלכו פרק א 926
ִמׁ ֶּשִּנ ְת ָי ֲאׁשּו ִלְׁש ֹאל ַלֶּמ ֶלְך ְל ָק ְבָרןַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁשֹּלא ִנ ְת ָי ֲאׁשּו ד ְל ַב ֵּקׁש – לחפש.
ִמִּל ְגנֹב אֹו ָתן. ה ְמ ִדי ָנה – עיר.
ד ִמי ֶׁשָּט ַבע ַּבָּנ ָהר ,אֹו ִמי ֶׁש ֲא ָכ ַל ְתהּו ַח ָּיה ָר ָעה – ִמׁ ֶּשִּנ ְת ָי ֲאׁשּו ו ַהְּנ ָפ ִלים – עובר שהפילתו אמו
ְל ַב ֵּקׁשְ .מ ָצאּוהּו ֵא ָבִרים ֵא ָבִרים – ֵאין מֹו ִנין לֹו ַעד ֶׁש ִּיָּמ ֵצא (ראה איסורי ביאה ז,א) או שנולד לפני זמנו
רֹאׁשֹו ְוֻרּבֹו אֹו ִי ְת ָי ֲאׁשּו ִמְּל ַב ֵּקׁש. וסיכוייו לחיות מעטיםְׁ .שלִׁשים יֹום
ה ִמי ֶׁש ַּדְרָּכם ְלַׁשֵּל ַח ַהֵּמת ִל ְמ ִדי ָנה ַא ֶחֶרת ְל ָק ְברֹוְ ,ו ֵאי ָנם – מיום לידתו .ז ְל ִתְׁש ָעה ֳח ָדִׁשים
יֹו ְד ִעים ָמ ַתי ִי ָּק ֵבר – ֵמ ֵעת ֶׁש ַּי ֲח ִזירּו ְּפ ֵני ֶהם ִמְּל ַלּוֹותֹו ַמ ְת ִחי ִלין ְּגמּוִרין – היריון שמלאו ימיו.
ח ְמ ֻח ָּתְך אֹו ְמ ֹסָרס – מי שנחתכו
אבריו בעודו בבטן אמו" ,ויצאו אבריו
שלא כסדר ,כגון שיצאה יד ואחר כך רגל ִל ְמנֹות ִׁש ְב ָעה ּוְׁשלִׁשים ּו ַמ ְת ִחי ִלין ְל ִה ְת ַאֵּבל.
ואחר כך זרוע ,וזה הוא מסורס .או שיצא
כסדר ,וזה הוא מחותך" (פה"מ נידה ג,ה) .אבלות על עוברים ותינוקות
ּו ֶבן ְׁשמֹו ָנה – תינוק חי שנולד בחודש ו ַהְּנ ָפ ִלים – ֵאין ִמ ְת ַאְּב ִלין ֲע ֵלי ֶהןְ .ו ָכל ֶׁשֹּלא ָׁש ָהה
השמיני של ההריון נחשב בימיהם כמי
ְׁשלִׁשים יֹום ָּב ָא ָדם – ֲהֵרי ֶזה ֵנ ֶפל; ֲא ִפּלּו ֵמת ְּביֹום שאין לו סיכוי לשרוד (ראה שבת כה,ו).
ולא היה מטמא טומאת מת (טומאת מת
ְׁשלִׁשיםֵ ,אין ִמ ְת ַאְּב ִלין ָע ָליו .ז ְו ִאם ָי ַדע ְּבַו ַּדאי ֶׁשּנֹו ַלד א,יד) .והוא נידון לפי סיכויו לשרוד
ְל ִתְׁש ָעה ֳח ָדִׁשים ְּגמּוִרין – ֲא ִפּלּו ֵמת ַּבּיֹום ֶׁשּנֹו ַלד,
ִמ ְת ַאְּב ִלין ָע ָליו. (ראה מילה א,יג) .לכן היום ,עם התקדמות
הרפואה ,הוא נידון כאדם לכל דבריו.
ח ֶּבן ִּתְׁש ָעה ֳח ָדִׁשים ֶׁשּנֹו ַלד ֵמתּ ,ו ֶבן ְׁשמֹו ָנה ֶׁשֵּמת ֲא ִפּלּו ֶׁשָּכלּו לֹו ֳח ָדָׁשיו – נולד לאחר תשעה
ְל ַא ַחר ְׁשלִׁשים יֹוםּ ,ו ִמי ֶׁש ָּי ָצא ְמ ֻח ָּתְך אֹו ְמסָֹרס ַאף ַעל ִּפי חודשי היריוןֹ .לא ִי ְת ַע ְּסקּו ִעָּמ ֶהם – יש
ֶׁשָּכלּו לֹו ֳח ָדָׁשיו – ֲהֵרי ֶזה ְּכ ֵנ ֶפלְ ,ו ֵאין ִמ ְת ַאְּב ִלין ֲע ֵלי ֶהםְ ,וֹלא לקברו ,אך אין הכל צריכים להיבטל
ממלאכתם לשם כך (ראה להלן יד,ט-י) ,ואין
ִי ְת ַע ְּסקּו ִעָּמ ֶהם. צורך בליוויו ובהספדו (שו"ע יו"ד שמד,ח)
אבלות על נידונים ורשעים או שפירושו שאין נוהגים בו כל מנהגי
הכנת המת לקבורה (להלן ד,א; יום טוב א,כג).
ט ָּכל ֲהרּו ֵגי ַמ ְלכּות – ַאף ַעל ִּפי ֶׁשְּב ִדין ַהֶּמ ֶלְך ֶנ ֶהְרגּו,
ט ֶׁשְּב ִדין ַהֶּמ ֶלְך ֶנ ֶהְרגּו – יש למלך
ְו ַהּתֹוָרה ָנ ְת ָנה לֹו ְרׁשּות ְל ָהְר ָגםֲ ,הֵרי ֵאּלּו ִמ ְת ַאְּב ִלין
ֲע ֵלי ֶהםְ ,ו ֵאין מֹו ְנ ִעין ֵמ ֶהם ָּכל ָּד ָברּ ,ו ָממֹו ָנם ַלֶּמ ֶלְך, רשות להרוג את המורדים בשלטונו
ולהרוג רוצחים שלפי דרישות תהליכי
ְו ִנ ְקָּבִרין ְּב ִק ְבֵרי ֲאבֹו ֵתי ֶהםֲ .א ָבל ָּכל ֲהרּו ֵגי ֵּבית ִּדין – ֵאין משפט הצדק השלם יכולים לחמוק מן
ִמ ְת ַאְּב ִלין ֲע ֵלי ֶהםֲ ,א ָבל אֹו ְנ ִניןֶׁ ,ש ֵאין ֲא ִנינּות ֶאָּלא ַּבֵּלב, העונש ,כדי "לתקן העולם [לבנות חברה
ְו ֵאין ִנ ְקָּבִרים ִעם ֲאבֹו ֵתי ֶהם ַעד ֶׁש ִּי ְת ַאֵּכל ַהָּבָׂשרּ ,ו ָממֹו ָנם מתוקנת] כפי מה שהשעה צריכה...
להטיל אימה ולשבר יד רשעי העולם"
(מלכים ג,ח-י)ְ .ו ֵאין מֹו ְנ ִעין ֵמ ֶהם ָּכל ָּד ָבר ְליֹו ְרֵׁשי ֶהם.
– כל מנהגי אבלות והספד ולוויהֲ .הרּו ֵגי
ֵּבית ִּדין – מי שנהרג על ידי הסנהדריןֵ .אין ִמ ְת ַאְּב ִלין ֲע ֵלי ֶהם – מפני שנהרגו בגלל עוונם" :ואין חובה להתאבל על
הרוגי בית דין ,לפי שאין מתכפרין עוונותיהם ,אלא עד שיתעכל הבשר [בקבר] ...ואינם אז בני אבלות .והואיל ונדחו
[מן האבלות] – נדחו" (פה"מ סנהדרין ו,ח) .אֹו ְנ ִנין – מצטערים בלב .האדם נקרא 'אונן' (לשון צער .ראה :דברים כו,יד; ביכורים
ג,ו) משעה שהוא שומע על מות אחד משבעת הקרובים שהוא חייב להתאבל עליהם ועד לקבורת המתַ .עד ֶׁש ִּי ְת ַאֵּכל
ַהָּבָׂשר – בלשון חכמים וברמב"ם אין הבדל בין 'יתעכל' ובין 'יתאכל'" .כל הרוגי בית דין – אין קוברין אותן בקברות
אבותיהן בכלל ישראל ,אלא שתי קברות מתקנין להן בית דין ,אחת לנסקלין ולנשרפין ואחת לנהרגין ולנחנקין .ודבר
זה הלכה מפי השמועה [כפי ששמעו איש מפי רבו במסורת שבעל פה כיצד להבין את דברי המקרא] .נתאכל הבשר,
היו מלקטין את העצמות וקוברין אותן בקברות אבותיהם .ויש [ומותר] לקרוביהם לעשות להם ארון ותכריכין" (סנהדרין
יד,ט) .ולא הזכיר הרמב"ם בפסקיו שאין קוברים צדיק ליד רשע.
