Page 949 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 949
םיטפוש רפס לבא תהלכו פרק א-ב 927
י ָּכל ַהּפֹוְרִׁשין ִמ ַּדְר ֵכי ִצּבּורְ ,ו ֵהם ָה ֲא ָנִׁשיםֶׁשָּפְרקּו ֹעל ַהִּמ ְצוֹות י ְו ֵאי ָנן ִנ ְכ ָל ִלין וכו' – שאינם
משתתפים כלל בענייני המצוות,
ואפילו לא מציינים את מועדי ישראל, ֵמ ַעל ַצָּואָרםְ ,ו ֵאי ָנן ִנ ְכ ָל ִלין ִּב ְכ ַלל ִיְׂשָר ֵאל ַּב ֲעִׂש ַּית ַהִּמ ְצוֹות
ובכך פרשו לגמרי מעם ישראל ותורתו. ּו ְכבֹוד ַהּמֹו ֲעדֹות ִויִׁשי ַבת ָּב ֵּתי ְּכ ֵנ ִסּיֹות ּו ָב ֵּתי ִמ ְדָרׁשֹותֶ ,אָּלא ֲהֵרי
ֵהם ָּכְך ְּב ֵני חֹ ִרין ְל ַע ְצ ָמן ִּכְׁש ָאר ָה ֻאּמֹותְ ,ו ֵכן ַהִּמי ִנין ְו ַהְּמֻׁשָּמ ִדין ִויִׁשי ַבת ָּב ֵּתי ְּכ ֵנ ִסּיֹות ּו ָב ֵּתי ִמ ְדָרׁשֹות –
השתתפות בתפילה ובלימודִ .מי ִנין –
יהודים שנמשכו בדעתם מתוך סכלותם ְו ַהּמֹו ְסִרין – ָּכל ֵאּלּו ֵאין ִמ ְת ַאְּב ִלין ֲע ֵלי ֶהםֶ ,אָּלא ֲא ֵחי ֶהם ּוְׁש ָאר
ותאוותם לכפור בעיקר מעיקרי התורה, ְקרֹו ֵבי ֶהם לֹו ְבִׁשין ְל ָב ִנים ּו ִמ ְת ַעְּט ִפין ְל ָב ִנים ְואֹו ְכ ִלים ְוׁשֹו ִתים
כגון בייחוד הבורא או בנבואה או ּוְׂש ֵמ ִחים ֶׁש ָא ְבדּו ׂשֹו ְנ ָאיו ֶׁשְּל ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּואַ ,ו ֲע ֵלי ֶהם
בתורה שבעל פה או בתורה שבכתב, ַהָּכתּוב אֹו ֵמרֲ " :הלֹוא ְמַׂש ְנ ֶאיָך יי ֶאְׂש ָנא" (תהליםקלט,כא).
וסופם להיות משומדים ואף עובדי
עבודה זרה (עבודה זרה ב,ה; תשובה ג,ז; רוצח יאַ 1הְּמ ַאֵּבד ַע ְצמֹו ְל ַד ַעת – ֵאין ִמ ְת ַע ְּס ִקין ִעּמֹו ְל ָכל ָּד ָבר,
ד,י; ממרים ג,א-ג; פה"מ חולין א,ב)ְ .מֻׁשָּמ ִדין
– מושג זה כולל הן את מי שנשתמד ְוֹלא ִמ ְת ַאְּב ִלין ָע ָליוְ ,וֹלא ַמ ְסִּפי ִדין אֹותֹוֲ ,א ָבל עֹו ְמ ִדין ָע ָליו
לעברה אחת ,כלומר מי שהורגל ְּבׁשּוָרהְ ,ואֹו ְמִרין ָע ָליו ִּבְרַּכת ֲא ֵב ִלים ְו ָכל ָּד ָבר ֶׁשהּוא ָּכבֹוד
ונתפרסם לעבור על דברי תורה ַל ַח ִּייםְ .ו ֵאי ֶזה הּוא ַהְּמ ַאֵּבד ַע ְצמֹו ְל ַד ַעת? ֹלא ֶׁש ָע ָלה ְלרֹאׁש
בקביעות להכעיס ,ואפילו על עברה ַהַּגג ְו ָנ ַפל ּו ֵמתֶ ,אָּלא ָהאֹו ֵמר ' ֲהֵרי ִני עֹו ֶלה ְלרֹאׁש ַהַּגג'ְ ,וָר ָאה
אחת קלה; הן את מי שנשתמד מכל אֹותֹו ֶׁש ָע ָלה ִמ ָּיד ֶּדֶרְך ַּכ ַעס ,אֹו ֶׁש ָה ָיה ֵמ ֵצרְ ,ו ָנ ַפל ּו ֵמת – ֲהֵרי
התורה ,שעבר לדתי הגויים (בדרך כלל
בשעת השמד) והתרחק מ ַעמו מתוך ֶזה ְּב ֶח ְז ַקת ֶׁש ִאֵּבד ַע ְצמֹו ְל ַד ַעת.
רצון לחיות כגוי (תשובה ג,ט) .מֹו ְס ִרין – יאֲ 2א ָבל ִאם ָראּו אֹותֹו ָחנּוק ְו ָתלּוי ָּב ִאי ָלן ,אֹו ָהרּוג ּו ֻמְׁש ָלְך
"שניים הם המוסרין :המוסר חברו ביד
ַעל ַּגב ֵסיפֹו – ֲה ֵרי ֶזה ְּב ֶח ְז ַקת ָּכל ַהֵּמ ִתיםּ ,ו ִמ ְת ַע ְּס ִקין ִעּמֹו ,גויים להרגו או להכותו ,והמוסר ממון
חברו ביד גויים" (תשובה ג,יב)ַ .הָּכתּוב
אֹו ֵמרִ " :אם ִּת ְקטֹל ֱאלֹוַּה ָרָׁשעְ ,ו ַא ְנֵׁשי ְו ֵאין מֹו ְנ ִעין ִמֶּמּנּו ָּד ָבר.
ָד ִמים סּורּו ֶמִּני [רחקו ממני]ֲ ...הלֹוא ְמַׂש ְנ ֶאיָך יי ֶאְׂש ָנאּ ,ו ִב ְתקֹו ְמ ֶמיָך ֶא ְתקֹו ָטט".
יאְ 1ל ַד ַעת – מתוך הכרה ומרצון" .ההורג את עצמו ...שופך דמים הוא ,ועוון הריגה בידו ,וחיב מיתה לשמים [עוונו
חמור עד שהיה ראוי למיתה משמים]" (רוצח ב,ב)ַ .מ ְסִּפי ִדין – אומרים דברי כבוד על המת (להלן יב,א) .עֹו ְמ ִדין ָע ָליו
ְּבׁשּו ָרה – לאחר הקבורה ,האבלים עומדים בצד בית הקברות ,והמלווים עומדים בשורות ומנחמים אותם (להלן יג,א).
ִּב ְרַּכת ֲא ֵב ִלים – "דברים שאומרים בבית האבל" (להלן יב,ז) ,שיש בהם שבח לקב"ה (כס"מ) ,ואין ידוע אם הרמב"ם מתכוון
לברכות ממש (ק')ָּ .כבֹוד ַל ַח ִּיים – מעשה למען קרובי המת החיים ,לא למען כבוד המתֵ .מ ֵצר – מצטער ומדוכא.
יאֵ 2סיפֹו – חרבוְּ .ב ֶח ְז ַקת ָּכל ַהֵּמ ִתים – חזקתו שהוא ככל המתים שלא התאבדו.
א ֶׁש ָא ָדם ַח ָּיב ְל ִה ְת ַאֵּבל – בין איש בין ּ ֶפ ֶרק ֵׁש ִני
אישהִּ .דין ּתֹוָרה – שנאמר שהכהן יכול קרובים שמתאבל ומיטמא להם ב
להיטמא בטומאת מת רק " ְל ִאּמֹו ּו ְל ָא ִביו
ְו ִל ְבנֹו ּו ְל ִבּתֹו ּו ְל ָא ִחיוְ .ו ַל ֲאחֹתֹו ַהְּבתּו ָלה אבלות על קרובים
ַהְּקרֹו ָבה ֵא ָליו ֲאֶׁשר ֹלא ָה ְי ָתה ְל ִאיׁשָ ,לּה
ִיַּטָּמא" (ויקרא כא,א-ג)ִ .מ ִּד ְב ֵרי ֶהם – מדברי א ֵאּלּו ֶׁש ָא ָדם ַח ָּיב ְל ִה ְת ַאֵּבל ֲע ֵלי ֶהן ִּדין ּתֹוָרהִ :אּמֹו ְו ָא ִביו,
סופרים (ראה להלן ז; להלן ג,א)ַ .על ִאְׁשּתֹו
ַהְּנׂשּו ָאה – מעמד מיוחד ,כמו אלו ְּבנֹו ּו ִבּתֹוָ ,א ִחיו ַו ֲאחֹותֹו ֵמ ָא ִביוּ .ו ִמ ִּד ְבֵרי ֶהם ֶׁש ִּי ְת ַאֵּבל ָה ִאיׁש
ַעל ִאְׁשּתֹו ַהְּנׂשּו ָאהְ ,ו ֵכן ָה ִאׁ ָּשה ַעל ַּב ְע ָלּהּ ,ו ִמ ְת ַאֵּבל ַעל ָא ִחיו
המפורשים בתורה (ראה להלן ב,ז; ג,א).
ְו ַעל ֲאחֹותֹו ֶׁש ֵהן ֵמ ִאּמֹו.
