Page 975 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 975
םיטפוש רפס לבא תהלכו פרק יא 953
ו ֹלא ְּתעֹוֵרר ִאׁ ָּשה – לא תעורר צער חודש לפני החג
ואבלות (ע"פ פה"מ מועד א,ה) .והוא הדין ו ֹלא ְּתעֹוֵרר ִאׁ ָּשה ַעל ֵמת ֶׁשָּלּה ְׁשלִׁשים יֹום קֹ ֶדם ֶל ָחגְּ ,כ ֵדי
באיש (יום טוב ו,כד)ּ .דֹו ִוים – עצובים.
"נעצב ולבו דואג מזיכרון הצער ,אלא ֶׁשֹּלא ָיבֹוא ֶה ָחג ְו ֵהם ּדֹוִויםֶׁ ,ש ֵאין ַהֵּמת ִמְׁש ַּתֵּכ ַח ִמן ַהֵּלב
יסיר הדאגה מלבו ויכוון דעתו לשמחה" ְׁשלִׁשים יֹוםַּ .בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּב ֵמת ָיָׁשןֲ .א ָבל ִאם ֵמת
(שם)ְ .מעֹו ֶר ֶרת – כיוון שממילא הם
ְּבתֹוְך ְׁשלִׁשים יֹום ָסמּוְך ֶל ָחג – ְמעֹוֶרֶרת.
עצובים.
חתנות ואבל
ז ְי ֵמי ַה ַח ְתנּות – "ומשה רבנו תיקן להן
ז ִׁש ְב ַעת ְי ֵמי ַה ַח ְתנּות ֲהֵרי ֵהן ָּכֶר ֶגלּ ,ו ִמי ֶׁשֵּמת לֹו ֵמת
לישראל שבעת ימי אבלות ושבעת ימי
המשתה" (לעיל א,א .ועיין שם בביאור)ָּ .כ ֶר ֶגל ְּבתֹוְך ְי ֵמי ַהִּמְׁש ֶּתהֲ ,א ִפּלּו ָא ִביו ְו ִאּמֹו – ַמְׁש ִלים ִׁש ְב ַעת ְי ֵמי
– ואין מתאבלים בהם אפילו בדברים ַהׂ ִּש ְמ ָחהְ ,ו ַא ַחר ָּכְך נֹו ֵהג ִׁש ְב ַעת ְי ֵמי ֲא ֵבלּותּ .ומֹו ֶנה ַהׁ ְּשלִׁשים
שבצנעה. ֵמ ַא ַחר ִׁש ְב ַעת ְי ֵמי ַהׂ ִּש ְמ ָחה.
חָ 1ט ַבח – שחטָ .נ ַתן ַמ ִים ַעל ַּגֵּבי חֵ 1ה ִכין ָּכל ָצְר ֵכי ַה ְּסעּו ָדהְ ,ו ָא ָפה ִּפּתֹו ְו ָט ַבח ִט ְבחֹו ְּכ ֵדי
ָּבָׂשר וכו' – החל בתהליך הבישול, ֶׁש ִּיָּכ ְנסּו ַלׂ ִּש ְמ ָחהּ ,ו ֵמת לֹו ֵמת ֹק ֶדם ֶׁש ִּיָּכ ְנסּו ַלׂ ִּש ְמ ָחהִ :אם ֹלא
וכן בכל מקום שיש בו הפסד בלתי ָנ ַתן ַמ ִים ַעל ַּגֵּבי ָּבָׂשר – מֹו ֵכר ַהָּבָׂשר ְו ַהַּפתְ ,ונֹו ֵהג ִׁש ְב ַעת ְי ֵמי
חוזרַ .מ ְכ ִני ִסין ֶאת ַהֵּמת ַל ֶח ֶדר – ואין ֲא ֵבלּות ְו ַא ַחר ָּכְך נֹו ֵהג ִׁש ְב ַעת ְי ֵמי ַהִּמְׁש ֶּתה; ְו ִאם ָנ ַתן ַמ ִים ַעל
קוברים אותו ,כדי שלא תחול עליהם ַּגֵּבי ָּבָׂשרֶׁ ,ש ֲהֵרי ִאי ֶא ְפָׁשר ִל ְמּ ֹכר אֹותֹו – ַמ ְכ ִני ִסין ֶאת ַהֵּמת
אבלות (רש"י כתובות ג,ב .וראה לעיל א,ב). ַל ֶח ֶדר ְו ֶאת ֶה ָח ָתן ְו ֶאת ַהַּכָּלה ַל ֻחָּפהּ ,ובֹו ֵעל ְּב ִעי ַלת ִמ ְצָוה
ְּב ִעי ַלת ִמ ְצָוה – הבעילה הראשונה
אחרי החתונהּ .ופֹו ֵרׁש – שמעכשיו ּופֹו ֵרׁש.
אסורים בקרבה ,שהרי האבל אסור בזה
חְ 2ונֹו ֵהג ִׁש ְב ַעת ְי ֵמי ַהִּמְׁש ֶּתה ְו ַא ַחר ָּכְך נֹו ֵהג ִׁש ְב ַעת ְי ֵמי
גם בדברים שבצנעה.
ֲא ֵבלּותְ .ו ָכל אֹו ָתם ַה ָּי ִמים נֹו ֵהג ִּב ְד ָבִרים ֶׁשְּב ִצ ְנ ָעהַּ ,כׁ ַּשָּבת.
חַּ 2כׁ ַּשָּבת – מפורט לעיל י,א .הּוא ָיֵׁשן ְל ִפי ָכְך הּוא ָיֵׁשן ֵּבין ָה ֲא ָנִׁשים ְו ִהיא ְיֵׁש ָנה ֵּבין ַהָּנִׁשיםְּ ,כ ֵדי
ֶׁשֹּלא ְיַׁשֵּמׁש ִמָּטתֹוְ .ו ֵאין מֹו ְנ ִעין ַּת ְכִׁשי ִטין ִמן ַהַּכָּלה ָּכל
ֵּבין ָה ֲא ָנִׁשים וכו' – בדרך כלל ,בני זוג
האסורים בתשמיש מחמת אבלות או ְׁשלִׁשים יֹום.
נידה מותרים בייחוד .אולם כאן החמירו
בדבר ,מפני שהתירו להם לדחות את חָ 3היּו ְּב ָמקֹום ֶׁש ֶא ְפָׁשר ִל ְמּכֹר ַהָּבָׂשר ַאף ַעל ִּפי ֶׁשָּנ ַתן ָע ָליו
האבלות עד לאחר ימי המשתה ,ויש
חשש שהם יקלו יותר בעניין זה (בבלי ַמ ִים – מֹו ֵכר ְונֹו ֵהג ֲא ֵבלּות ְּת ִחָּלהָ .היּו ְּב ָמקֹום ֶׁש ִאי ֶא ְפָׁשר
כתובות ד,ב)ָּ .כל ְׁשלִׁשים יֹום – כדי שלא ִל ְמּכֹר ַהָּבָׂשר ַאף ַעל ִּפי ֶׁשֹּלא ָנ ַתן ָע ָליו ַמ ִים – נֹו ֵהג ִׁש ְב ַעת
תתגנה על בעלה (ראה גם שביתת עשור ג,א).
ְי ֵמי ַהִּמְׁש ֶּתה ְּת ִחָּלה.
חֵ 4אין ָל ֶהם ִמי ֶׁש ִּי ְטַרח ָל ֶהם – כיוון
חַּ 4בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּבֶׁשֵּמת ָא ִביו ֶׁשֶּל ָח ָתן אֹו ִאָּמּה
שבדרך כלל אבי החתן היה מטפל
בצורכי הסעודה ואם הכלה הייתה ֶׁשַּלַּכָּלהֶׁ .ש ִאם ַי ְפ ִסידּו ְסעּו ָדה זֹוֵ ,אין ָל ֶהם ִמי ֶׁש ִּי ְטַרח
ָל ֶהםֲ .א ָבל ִאם ֵמת ָא ִבי ָה ֶׁשַּלַּכָּלה אֹו ִאּמֹו ֶׁשֶּל ָח ָתן אֹו ְׁש ָאר
מטפלת בתכשיטי הכלה. ְקרֹו ֵבי ֶהם – נֹו ֲה ִגין ִׁש ְב ַעת ְי ֵמי ָה ֵא ֶבל ְּת ִחָּלהְ ,ו ַא ַחר ָּכְך ִּתָּכ ֵנס
ַל ֻחָּפה ְו ִי ְנ ֲהגּו ִׁש ְב ַעת ְי ֵמי ַהִּמְׁש ֶּתה.
