Page 977 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 977
םיטפוש רפס לבא תהלכו פרק יב 955
המת ,הנאמרים בבכי ובקול יללה (וראה ְל ַה ָּקדֹוׁשָּברּוְךהּוא ְו ִד ְבֵריִּכּבּוִׁשים .זַ 1הְּמ ַפֶּנה ֲארֹונֹוֶׁשַּלֵּמת
לעיל יא,ה)ִּ .כּבּוִׁשים – מוסר ותוכחה. ִמָּמקֹום ְל ָמקֹוםִ :אם ִׁש ְדרֹו ֶׁשַּלֵּמת ַק ָּים – עֹו ְמ ִדין ָע ָליו ְּבׁשּוָרה,
ְואֹו ְמִרים ָע ָליו ִּבְרַּכת ֲא ֵב ִלים ְו ַת ְנחּו ֵמי ֲא ֵב ִליםּ ,ו ַמ ְסִּפי ִדין אֹותֹו,
זִׁ 1ש ְדרֹו – חוליות עמוד השדרה
ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֶה ֱע ִבירּוהּו ְל ַא ַחר ְׁש ֵנים ָעָׂשר חֹ ֶדׁש.
שלו (פה"מ אהלות א,ח)ׁ .שּו ָרה – לאחר
הקבורה ,האבלים עומדים בצד בית
הקברות ,והמלווים עומדים בשורות זְ 2ו ִאם ֵאין ִׁש ְדרֹו ַק ֶּי ֶמת – ֵאין ַמ ְסִּפי ִדין אֹותֹוְ ,ו ֵאין עֹו ְמ ִדין
ומנחמים אותם (להלן יג,א)ְ .ל ַא ַחר ְׁש ֵנים
ָע ָליו ְּבׁשּוָרהְ ,ו ֵאין אֹו ְמִרין ָע ָליו ֹלא ִּבְרַּכת ֲא ֵב ִלים ְוֹלא
ָעָׂשר ֹח ֶדׁש – לאחר תום שנת האבל.
ַּת ְנחּו ֵמי ֲא ֵב ִליםְ .ו ֵאּלּו ֵהן ִּב ְרַּכת ֲא ֵב ִלים? ְּד ָב ִרים ֶׁשאֹו ְמ ִרים זְּ 2ד ָבִרים ֶׁשאֹו ְמִרים ְּב ֵבית ָה ֵא ֶבל –
ְּב ֵבית ָה ֵא ֶבל; ַּת ְנחּו ֵמי ֲא ֵב ִלים – ֶׁשאֹו ְמִרין ַּבּׁשּוָרה.
שיש בהם שבח לקב"ה (כס"מ) ,ואין ידוע
אם הרמב"ם מתכוון לברכות ממש (ק'). ח ַהְּמ ַל ֵּקט ַע ְצמֹות ָא ִביו ְו ִאּמֹו – ֲהֵרי ֶזה ִמ ְת ַאֵּבל ֲע ֵלי ֶהם ָּכל
ח ֲא ִפּלּו ְצרּוִרין לֹו ִּב ְס ִדינֹו – אף אם ַהּיֹום ֻּכּלֹוְ ,ו ָל ֶעֶרב ֵאין ִמ ְת ַאֵּבלֲ ,א ִפּלּו ְצרּוִרין לֹו ִּב ְס ִדינֹוְ .ו ֵאין
עצמות הוריו אסופים בסדינו ,ועדיין לא אֹו ְמִרין ֲע ֵלי ֶהם ִקינֹות.
קבר אותן.
ט ְּב ֵני ֲע ִנ ִּיים אֹו ְּב ֵני ְז ֵק ִנים – לפי הלווית קטנים
שהעני מצטער על בניו יותר מן העשיר, ט ֵאין ַמ ְסִּפי ִדין ֶאת ַהְּק ַטִּניםּ .ו ֶבן ַּכָּמה ָׁש ִנים ִי ְה ֶיה ָראּוי
מפני שאין לו שמחה אחרת (רש"י מועד
קטן כד,ב) ,ובני זקנים שנולדו לעת זקנתם ְל ֶה ְסֵּפד? ְּב ֵני ֲע ִנ ִּיים אֹו ְּב ֵני ְז ֵק ִנים – ְּב ֵני ָח ֵמׁשּ ,ו ְב ֵני ֲעִׁשיִרים
הם כבני עניים ,בגלל שהוריהם מחבבים – ְּב ֵני ֵׁשׁש; ֶא ָחד ְז ָכִרים ְו ֶא ָחד ְנ ֵקבֹות.
אותם יותר ומצטערים יותר על מותם. י ִּתינֹוק ֶׁשֵּמתָּ :כל ְׁשלִׁשים יֹום – יֹו ֵצא ַּב ֵחיקְ ,ו ִנ ְקָּבר ְּב ִאׁ ָּשה
י ָּכל ְׁשלִׁשים יֹום – "כל שלא שהה ַא ַחת ּו ִבְׁש ֵני ֲא ָנִׁשיםֲ ,א ָבל ֹלא ְּב ִאיׁש ֶא ָחד ּו ִבְׁש ֵּתי ָנִׁשיםִ ,מְּפ ֵני
ַה ִּיחּודְ ,ו ֵאין עֹו ְמ ִדין ָע ָליו ַּבּׁשּוָרהְ ,ו ֵאין אֹו ְמִרין ָע ָליו ִּבְרַּכת
שלשים יום באדם הרי זה נפל .אפלו מת
ביום שלשים ,אין מתאבלין עליו" (לעיל
א,ו) .יֹו ֵצא ַּב ֵחיק – מוציאים אותו לקבור ֲא ֵב ִלים ְוֹלא ַּת ְנחּו ֵמי ֲא ֵב ִלים; ֶּבן ְׁשלִׁשים יֹום ְּגמּוִרים – יֹו ֵצא
אותו כשהוא מונח בידייםְּ .ב ִאׁ ָּשה ַא ַחת ִּב ְגלּו ְס ְק ָמא ְק ַטָּנה ַהִּנֶּט ֶלת ָּב ֲא ַגַּפ ִיםְ ,ועֹו ְמ ִדין ָע ָליו ַּבּׁשּוָרה,
ּו ִבְׁש ֵני ֲא ָנִׁשים – אף על פי שבדרך כלל ְואֹו ְמִרים ָע ָליו ִּבְרַּכת ֲא ֵב ִלים ְו ַת ְנחּו ֵמי ֲא ֵב ִלים; ֶּבן ְׁש ֵנים ָעָׂשר
"לא תתייחד אישה אחת אפילו עם
חֹ ֶדׁש ,יֹו ֵצא ַּבִּמָּטה.
אנשים הרבה ,עד שתהיה אשתו של
אחד מהם שם .וכן לא יתייחד איש אחד יא ָּכל ַהּיֹו ֵצא ַּבִּמָּטה – ַרִּבים ַמ ְצ ִהי ִבין ָע ָליו; ְו ָכל ֶׁש ֵאינֹו
אפילו עם נשים הרבה" (איסורי ביאה כב,ח),
יֹו ֵצא ַּבִּמָּטה – ֵאין ַרִּבים ַמ ְצ ִהי ִבין ָע ָליוְ .ו ָכל ַהִּנָּכר ָל ַרִּבים באבלות ,שהבריות טרודים בצערם ,לא
חששו חכמים לאישה אחת ושני אנשים, – ַרִּבים ִמ ְת ַע ְּס ִקין ּבֹו; ְו ָכל ֶׁש ֵאינֹו ִנָּכר ָלַרִּבים – ֵאין ָהַרִּבים
אך חששו לייחוד המובהק יותר ,שתי ַח ָּי ִבין ְל ִה ְת ַע ֵּסק ּבֹוּ .ו ָמקֹום ֶׁשָּנ ֲהגּו ָנִׁשים ָל ֵצאת ִל ְפ ֵני ַהִּמָּטה –
נשים ואיש אחד (ראה לח"מ)ְּ .גלּו ְס ְק ָמא יֹו ְצאֹות ִל ְפ ֵני ַהִּמָּטה; ְל ַא ַחר ַהִּמָּטה – יֹו ְצאֹות ְל ַא ַחר ַהִּמָּטה.
– ארון אבן או עץ (תרגום ירושלמי לבראשית
נ,כו" :ויישם בארון" – 'ושמוהי בגלוסקמא'). הלווית עבדים
ָּב ֲא ַגַּפ ִים – בזרועות הנושא אותה (מאירי, יב ָה ֲע ָב ִדים ְו ַהׁ ְּש ָפחֹות – ֵאין ַמ ְסִּפי ִדים אֹו ָתםְ ,ו ֵאין עֹו ְמ ִדין
מו"ק כד,ב).
ֲע ֵלי ֶהם ַּבּׁשּוָרהְ ,ו ֵאין אֹו ְמִרים ֲע ֵלי ֶהם ִּבְרַּכת ֲא ֵב ִלים ְוֹלא
יא ַמ ְצ ִהי ִבין – דואבים ומצטערים (ר' ַּת ְנחּו ֵמי ֲא ֵב ִליםֶ ,אָּלא אֹו ְמִרין לֹו ְּכֵׁשם ֶׁשאֹו ְמִרין לֹו ַעל ׁשֹורֹו
תנחום .והוא מן הארמית .ראה תרגום שמואל-א א,ו:
"וכעסתה" – 'ומצהבא לה")ַ .הִּנָּכר ָל ַרִּבי ם – ְו ַעל ֲחמֹורֹו ֶׁשֵּמת ' ַהָּמקֹום ְי ַמֵּלא ֶח ְסרֹו ְנָך'.
שרבים מכירים אותוִ .מ ְת ַע ְּס ִקין –
מתבטלים ממלאכתם ועוסקים בקבורתו (נימוקי יוסף ,מועד קטן כד,ב).
יב ָה ֲע ָב ִדים ְו ַהׁ ְּש ָפחֹות–הכנעניםשטבלו,שהםחייביםבחלקמןהמצוות,אבלאינםישראליםגמורים.חכמיםראוצורך
להפריד בבירור בין היחס לעבדים ובין היחס לקרובי המשפחה מחשש לעירוב עבדים במשפחת אדוניהם ואף להיטמעות.
