Page 980 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 980
םיטפוש רפס לבא תהלכו פרק יג-יד 958
כתפו .עֹו ֶבֶרת ְּכ ֶנ ְגּדֹו ַּבּׁשּוק – "שהאדם ִמָּכאן ְו ֵאי ָלְך – עֹו ֶב ֶרת ְּכ ֶנ ְגּדֹו ַּבּׁשּוק; ָּכל ֶזה ְּכ ֵדי ְל ָה ִכין ַע ְצמֹו
צריך לזכור את המוות תמיד ,וישים
ַל ֲחזֹרְ ,ו ֵיעֹור ִמׁ ְּש ָנתֹוַ .ו ֲהֵרי הּוא אֹו ֵמרִ " :הִּכי ָתה אֹ ָתם ְוֹלא אותו לנגד עיניו ,כדי שילמד לקח ממנו"
ָחלּו" (שם ה,ג) – ִמְּכ ַלל ֶׁשָּצ ִריְך ְל ָה ִקיץ ְו ָלחּול.
(ר' אברהם בן הרמב"ם בשם אביו ,ספר המספיק
לעובדי ה' ,ירחון סיני קלב ,תשס"ג) ,ו"לעולם
יראה אדם את עצמו כאילו הוא נוטה למות ,ושמא ימות בשעתו ונמצא עומד בחטאיו .לפיכך ישוב מחטאיו מיד,
ולא יאמר 'כשאזקין אשוב' ,שמא ימות קודם שיזקין" (תשובה ז,ב)ַ .ל ֲחזֹר – בתשובהְ .ו ֵיעֹור ִמׁ ְּש ָנתֹו – שלא "יישן את
חייו" בבלי דעת ,אלא יתבונן על מהלכי חייו בכל עת ,וייתן דעתו ללכת בדרך הישר בידיעת ה' (תשובה ג,ד; מזוזה ו,יג).
ַו ֲהֵרי הּוא אֹו ֵמר" :ה' ֵעי ֶניָך ֲהלֹוא ֶל ֱאמּו ָנה [עיניך מצפות להכרת האמת] ִהִּכי ָתה אֹ ָתם ְוֹלא ָחלּו [לא פחדו ,לא חשו את
הכאב] ִּכִּלי ָתם [השמדת רבים מהם] ֵמ ֲאנּו ַק ַחת מּו ָסרִ ,ח ְּזקּו ְפ ֵני ֶהם ִמ ֶּס ַלע ֵמ ֲאנּו ָלׁשּוב".
ּ ֶפ ֶרק ַא ְר ָּב ָעה ָע ָׂשר אִ 1מ ְצַות ֲעֵׂשה ֶׁשְּל ִד ְבֵרי ֶהם – מצוה
יד שתיקנו חכמיםּ .ו ְלהֹו ִציא ַהֵּמת – ללוות
גמילות חסד בגופו ,כבוד הקבר והמת אותו אל הקברּ .ו ְל ַה ְכ ִניס ַהַּכָּלה – ללוות
גמילות חסדים בגופו אותה מבית אביה לבית בעלה במעמד
הנישואין (רש"י כתובות יז,א)ָ .לֵׂשאת ַעל
אִ 1מ ְצַות ֲעֵׂשה ֶׁשְּל ִד ְבֵרי ֶהם ְל ַב ֵּקר חֹו ִליםּ ,ו ְל ַנ ֵחם ֲא ֵב ִלים, ַהָּכ ֵתף – את מיטת המת עד לקבר (לעיל
ד,ב)ּ .ו ְל ַס ֲע ָדם – לעזור להםֶׁ .שְּבגּופֹו
ּו ְלהֹו ִציא ַהֵּמתּ ,ו ְל ַה ְכ ִניס ַהַּכָּלהּ ,ו ְל ַלּוֹות ָהאֹוְר ִחיםְ ,ו ַל ֲע ֹסק
ֶׁש ֵאין ָל ֶהן ִׁשעּור – אבל גמילות חסדים ְּב ָכל ָצ ְר ֵכי ַהְּקבּו ָרהָ :לֵׂשאת ַעל ַהָּכ ֵתףְ ,ו ֵלי ֵלְך ְל ָפ ָניוְ ,ו ִל ְסּ ֹפד,
בממונו יש לה גבול" :כל המפזר
ְו ַל ְחּפֹרְ ,ו ִל ְקּבֹרְ ,ו ֵכן ְלַׂשֵּמ ַח ֶה ָח ָתן ְו ַהַּכָּלה ּו ְל ַס ֲע ָדם ְּב ָכל ממונו במצוות – אל יפזר יתר מחומש
ָצְר ֵכי ֶהם; ְו ֵאּלּו ֵהם ְּג ִמילּות ֲח ָס ִדים ֶׁשְּבגּופֹו ֶׁש ֵאין ָל ֶהן ִׁשעּור. [חמישית = ( "]20%ערכים וחרמים ח,יג;
אַ 2אף ַעל ִּפי ֶׁשָּכל ִמ ְצוֹות ֵאּלּו ִמ ִּד ְבֵרי ֶהםֲ ,הֵרי ֵהם ִּב ְכ ַלל מתנות עניים ח,ה).
" ְו ָא ַה ְב ָּת ְל ֵר ֲעָך ָּכמֹוָך" (ויקרא יט,יח)ָּ :כל ַה ְּד ָב ִרים ֶׁש ַא ָּתה רֹו ֶצה אְ 2ו ָא ַה ְב ָּת ְלֵר ֲעָך ָּכמֹוָך – "מצוה
ֶׁש ַּי ֲעׂשּו אֹו ָתם ְלָך ֲא ֵחִריםֲ ,עֵׂשה אֹו ָתם ַא ָּתה ְל ָא ִחיָך ַּבּתֹוָרה
על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד
ּו ַבִּמ ְצוֹות. מישראל כגופו ,שנאמר' :ואהבת לרעך
כמוך' .לפיכך צריך שיספר בשבחו
ליווי אורחים ולחוס על ממונו כמו שהוא חס על
ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו"
ב ְׂש ַכר ַהִּלּוּוי ְמֻרֶּבה ִמן ַהּכֹלְ ,והּוא ַהחֹק ֶׁש ֲח ָקקֹו ַא ְבָר ָהם (דעות ו,ג)ְ .ל ָא ִחיָך ַּבּתֹו ָרה ּו ַבִּמ ְצוֹות –
ובהלכות דעות כתב רבנו" :כל אחד ָא ִבינּו ְו ֶד ֶרְך ַה ֶח ֶסד ֶׁשָּנ ַהג ָּבּהַ :מ ֲא ִכיל עֹו ְב ֵרי ְּד ָר ִכים ּו ַמְׁש ֶקה
ואחד מישראל" .ונראה שהכוונה כאן
אֹו ָתם ּו ְמ ַלֶּוה אֹו ָתםּ .ו ְגדֹו ָלה ַה ְכ ָנ ַסת אֹוְר ִחים ֵמ ַה ְקָּב ַלת ְּפ ֵני היא למעט רק את מי שיצא מכלל הדת
ְׁש ִכי ָנהֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרַ " :וַּי ְרא ְו ִהֵּנה ְׁשלָׁשה ֲא ָנִׁשים( "...בראשית יח,ב), והתנתק מן התורה לגמרי ,כדברי רבנו:
ְו ִלּוּו ָים ָי ֵתר ֵמ ַה ְכ ָנ ָס ָתם; ָא ְמרּו ֲח ָכ ִמיםָּ :כל ֶׁש ֵאינֹו ְמ ַלֶּוה, "ואף על פי שעדין לא עשה תשובה...
מצוה לפרוק ולטעון עמו ...והתורה ְּכ ִאּלּו ׁשֹו ֵפְך ָּד ִמים.
הקפידה על נפשות ישראל ,בין רשעים
בין צדיקים ,מאחר שהן נלווים אל ה' ומאמינין בעיקר הדת ,שנאמר" :אמור אליהם חי אני נאום ה' אלהים אם אחפוץ
במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה" (יחזקאל לג,יא)" (רוצח יג,יד) .וגם מי שכופר בתורה ,אם אין זה באשמתו ,יש
להתנהג עמו בדרכי שלום (עיין ממרים ג,ג; שו"ת תמט).
ב ֶׁשֶּנ ֱא ַמרַ" :וֵּי ָרא ֵא ָליו ה' ְּב ֵאֹל ֵני ַמ ְמֵרא [גילוי שכינה]ְ ,והּוא יֹ שׁ ֵ�ב ֶּפ ַתח ָהאֹ ֶהל ְּכ ֹחם ַהּיֹוםַ .ו ִּיׂ ָּשא ֵעי ָניו ַוַּיְרא ְו ִהֵּנה
ְׁשֹל�ׁש ָ ה ֲא ָנִׁשים ִנָּצ ִבים ָע ָליוַ ,וַּיְרא ַוָּי ָרץ ִל ְקָרא ָתם ִמֶּפ ַתח ָה ֹא ֶהל ַו ִּיְׁש ַּתחּו ָאְר ָצה" [במדרש נאמר שאברהם רץ אל שלושת
האורחים באמצע גילוי שכינה] .ואף על פי שהכל היה במראה הנבואה (מו"נ ב,ו; ב,מב) ,הדברים מתוארים כמציאות
חיה כדי ללמד אותנו מוסר.
