Page 983 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 983
םיטפוש רפס לבא תהלכו פרק יד 961
ִּב ָּזיֹוןְ .ו ִאם ָה ָיה ִמ ְת ָי ֵרא ִמְּפ ֵני ַהַּגָּנ ִבים אֹו ִמְּפ ֵני ַהִּל ְס ִטים – (שניים) ומן המילה הארמית סקיא (שק)
(ר' תנחום)ִ .ל ְס ִטים – שודדים מצוידים
בנשק. ֻמ ָּתר.
טו ֵאין ְמ ַפִּנין ֶאת ַהֵּמת ִמ ֶּק ֶבר ְל ֶק ֶברֲ ,א ִפּלּו ִמָּבזּוי טו ְּבתֹוְך ָׂש ֵדהּו – שמעביר אותו
ממקום למקום בתוך שדהו של המפנה,
כגון שתחילה קבר אחד מבני משפחתו ִל ְמ ֻכָּבדְ .ו ִאם ָה ָיה ְּבתֹוְך ָׂש ֵדהּו – ְמ ַפֵּנהּו ֲא ִפּלּו ִמְּמ ֻכָּבד
בשדהו ועתה רוצה להזיזו משם ,והדבר
מותר כל זמן שאינו מוציא אותו מחוץ ְל ָבזּוי .טז ְו ֵאין קֹו ְבִרין ֵמת ַעל ַּגֵּבי ֵמתְ ,וֹלא ְׁש ֵני ֵמ ִתים
לשדהו (י') .כמו כן ,מותר לפנות קבר ְּכ ֶא ָחד; ִּב ָּזיֹון הּואְ .ו ָק ָטן ַהּיֹו ֵצא ִעם ִאּמֹו – ִנ ְקָּבר ִעָּמּה.
שנמצא לפתע בתוך שדהו של האדם. איסורי הנאה הקשורים למת
דיני קבר כזה מבוארים במקום אחר:
"קבר הנמצא [שנמצא לפתע] – מותר יז ֲע ַפר ַה ֶּק ֶבר ֵאינֹו ָאסּור ַּב ֲה ָנ ָיהֶׁ ,ש ֵאין ַקְר ַקע עֹו ָלם ֶנ ֱא ֶסֶרת,
לפנותו; ואם פינהו – מקומו טמא, ֲא ָבל ֶק ֶבר ַהִּב ְנ ָין ָאסּור ַּב ֲה ָנ ָיה .יח ַהּבֹו ֶנה ֶק ֶבר ְל ֵמת – ֹלא
ואסור בהניה עד שייבדק ...וקבר
ֶנ ֱא ַסר ַעד ֶׁש ִּיָּכ ֵנס ּבֹו ַהֵּמתֲ .א ִפּלּו ִהִּטיל ּבֹו ֵנ ֶפל – ֶנ ֱא ַסר ַּב ֲה ָנ ָיה.
הידוע – אסור לפנותו; ואם פינהו – יט ֶנ ֶפׁש ֶׁשַּנ ֲעָׂשה ְלֵׁשם ַחיְ ,וָר ָמה ּבֹו ַהֵּמתְ ,והֹו ִסיף ּבֹו
מקומו טהור ,ומותר בהניה .קבר שהוא
ּדּו ַמס ֶא ָחד ְלֵׁשם ַהֵּמת – ַאף ַעל ִּפי ֶׁשִּפָּנה ַהֵּמתַ ,הּכֹל ָאסּור מזיק את הרבים – מפנין אותו ,ומקומו
טמא ,ואסור בהניה" (טומאת מת ח,ה-ו).
ַּב ֲה ָנ ָיה; ְו ִאם ִהִּכיר ֶאת ַהּתֹו ֶס ֶפת – חֹו ֵלץ אֹו ָתּהְ ,ו ַהׁ ְּש ָאר
טז ְוֹלא ְׁש ֵני ֵמ ִתים ְּכ ֶא ָחד – "אין בין ֻמ ָּתרַ .נ ֲעָׂשה ְלֵׁשם ַהֵּמת – ֵּכיָון ֶׁש ֻהַּטל ּבֹו ַהֵּמתֶ ,נ ֱא ַסרַ ,אף
קבר לקבר פחות מאמה" (טומאת מת ט,ז). ַעל ִּפי ֶׁשִּפָּנהּו.
ְו ָק ָטן ַהּיֹו ֵצא ִעם ִאּמֹו – בן קטן הצריך
לאמו ,שהוא "בן שש שנים או פחות" כ ַהּבֹו ֶנה ֶק ֶבר ְל ָא ִביוְ ,ו ָה ַלְך ּו ְק ָברֹו ְּב ֶק ֶבר ַא ֵחר – ֲהֵרי ֶזה ֹלא
(ע"פ עירובין ו,כא; ק').
יז ֵאינֹו ָאסּור ַּב ֲה ָנ ָיה – אינו אסור ִי ְקּבֹר ּבֹו ֵמת ַא ֵחר עֹו ָל ִמיתְ ,ו ַה ֶּק ֶבר ַה ֶּזה ָאסּור ַּב ֲה ָנ ָיהִ ,מְּפ ֵני
בהנאה ,ומותר להשתמש בו .יח ֹלא ְּכבֹוד ָא ִביו.
ֶנ ֱא ַסר – בהנאה ,בשימוש כלשהוִ .הִּטיל
– הניחֵ .נ ֶפל – ראה לעיל ביאור א,ו. כא ַהֵּמת ָאסּור ַּב ֲה ָנ ָיה ֻּכּלֹו ,חּוץ ִמׂ ְּש ָערֹוֶׁ ,שהּוא ֻמ ָּתר ַּב ֲה ָנ ָיה
יט ֶנ ֶפׁש – "הבניין שבונים על הקבר ִמְּפ ֵני ֶׁש ֵאינֹו ּגּופֹוְ .ו ֵכן ֲארֹונֹו ְו ָכל ַּת ְכִרי ָכיו ֲאסּוִרין ַּב ֲה ָנ ָיה.
ֲא ָבל ֵּכ ִלים ַהּמּו ָכ ִנים ְל ַת ְכִריְך ֹלא ֶנ ֶא ְסרּו ַּב ֲה ָנ ָיה; ֲא ִפּלּו ָאַרג
גבוה על פני הקרקע" (פה"מ :אהלות ז,א; ֶּב ֶגד ַלֵּמת – ֹלא ֶנ ֱא ַסר ַעד ֶׁש ִּיַּגע ַּבִּמָּטה ַהִּנ ְקֶּבֶרת ִעּמֹוֶׁ ,ש ֵאין
שקלים ב,ה) ,המיועד לשמור על גוף
המת (י') .והוא הנקרא בימינו 'מצבה',
המכסה את הקברֶ .נ ֶפׁש ֶׁשַּנ ֲעָׂשה וכו' ַה ַה ְז ָמ ָנה אֹו ֶסֶרת.
– מבנה קבר המיועד לקבור בו מישהו
לכשימותְ .וָר ָמה ּבֹו ַהֵּמת וכו' – והשליך בו את אותו המת ,אין הקבר נאסר בהנאה מפני שיועד לכך בעוד הנקבר
היה בחיים .אך אם הוסיף על בניינו לאחר המיתה ,התוספת אסורהּ .דּו ַמס – שורת אבנים גדולות (ר' תנחום)ַ .הּכֹל
ָאסּור ַּב ֲה ָנ ָיה – בגלל האבנים הנוספות ,שהן אסורות בהנאה .חֹו ֵלץ אֹו ָתּה – מסיר את שורת האבניםַ .נ ֲעָׂשה
ְלֵׁשם ַהֵּמת – נבנה לשם אדם לאחר מותוֶ .נ ֱא ַסר ַאף ַעל ִּפי ֶׁשִּפָּנהּו – אף על פי שפינה את המת ,אסור ליהנות
מן הקבר ומחלקיו .והכלל הוא :הזמנה (ייעוד הקבר למת מסוים) יחד עם מעשה (קבורתו בו) הופכות את
המקום לקבר האסור בהנאה .אך אם נתקיים רק אחד משני התנאים הללו ,אינו אסור בהנאה (השווה תפילין ד,ט).
כא ַּת ְכִרי ָכיו – בד לעטוף בו את המתֵּ .כ ִלים – בגדיםֲ .א ִפּלּו ָאַרג ֶּב ֶגד ַלֵּמת – לא רק ייעוד הבד לצורך המת ,אלא
אפילו אריגתוַּ .בִּמָּטה ַהִּנ ְקֶּבֶרת ִעּמֹו – שנושאים בה את המת לקבורה ,שהיו רגילים לקבור את המיטה עם המת (רש"י
סנהדרין מח,ב)ֶׁ .ש ֵאין ַה ַה ְז ָמ ָנה אֹו ֶס ֶרת – ייעוד הדבר (בד) למטרה מסוימת (תכריכים) בלא עשיית מעשה של תחילת
השימוש בו (נגיעה במיטת המת) אינו אוסר את הדבר בהנאה.
