Page 984 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 984
םיטפוש רפס לבא תהלכו פרק יד 962
כב ַהֵּכ ִלים ֶׁשּזֹוְר ִקין ַעל ַהֵּמת – שיש איסור השחתה
כב ָּכל ַהֵּכ ִלים ֶׁשּזֹוְר ִקין ַעל ַהֵּמת ַעל ַהִּמָּטה ַהִּנ ְקֶּבֶרת ִעּמֹו אנשים העושים כן מחמת צערם ,אף על
– ֲאסּוִרין ַּב ֲה ָנ ָיהֶׁ ,שֹּלא ִי ְת ַחְּלפּו ַּב ַּת ְכִרי ִכין .כג ָהיּו ָא ִביו פי שלא ראוי לעשות כןֶׁ .שֹּלא ִי ְת ַחְּלפּו
ַּב ַּת ְכִרי ִכין – שלא יטעו ויתירו גם את
ְו ִאּמֹו ְמ ָזְר ִקין ֵּכ ִלים ַּב ֲח ָמ ָתם ַעל ַהֵּמת – ִמ ְצָוה ַעל ֲא ֵחִרים
התכריכין בהנאה .כג ַּב ֲח ָמ ָתם –
ְל ַהִּצי ָלם; ְו ִאם ִהִּגיעּו ַלִּמָּטה ַהִּנ ְקֶּבֶרתֵ ,אין ַמִּצי ִלין אֹו ָתם. מתוך מרירות נפשם (סנהדרין מח,ב).
ְל ַהִּצי ָלם – על ידי תפיסת הכלים
ומניעתם מלהגיע אל המיטהִ .הִּגיעּו כד ְמ ַלְּמ ִדין ֶאת ָה ָא ָדם ֶׁשֹּלא ְי ֵהא ַחְּב ָלןְ ,וֹלא ַי ְפ ִסיד ַהֵּכ ִלים
ַלִּמָּטה – נגעו במיטה.
ְו ַיְׁש ִלי ֵכם ְל ַחָּב ָלה; מּו ָטב ִל ֵּתן אֹו ָתן ַל ֲע ִנ ִּייםְ ,ו ַאל ַיְׁש ִלי ֵכם
ְלִרָּמה ְותֹו ֵל ָעהְ .ו ָכל ַהַּמְרֶּבה ֵּכ ִלים ַעל ַהֵּמת – עֹו ֵבר ִמּׁשּום כד ַחְּב ָלן – משחית ,מזיקַ .הַּמְרֶּבה
'ַּבל ַּתְׁש ִחית' (דברים כ,יטֹ" :לא ַתְׁש ִחית"). ֵּכ ִלים – אפילו אלו שעוטף בהם את
המת ,אלא שמרבה יותר מן הצריךַּ .בל
מלך או נשיא שמת ַּתְׁש ִחית – שהוא אסור מן התורה (ל"ת
נז; וראה מלכים ו,י).
כה ֶמ ֶלְך ֶׁשֵּמת – עֹו ְקִרין סּוס ֶׁש ָה ָיה רֹו ֵכב ָע ָליו; ְו ֶע ְג ָלה
כה עֹו ְקִרין – את הגידים שעל
ֶׁש ָה ְי ָתה מֹוֶׁש ֶכת ְּב ָקרֹון ֶׁש ָה ָיה יֹוֵׁשב ּבֹו – ְמ ַנׁ ֵּשר ַּפְרסֹו ֶתי ָה
ִמן ָה ַאְרֻּכָּבה ּו ְל ַמָּטהָ ,מקֹום ֶׁש ֵאין עֹוֶׂשה אֹו ָתּה ְטֵר ָפה; פרסותיו (רש"י עבודה זרה יא,א) .סּוס ֶׁש ָה ָיה
רֹו ֵכב ָע ָליו – כדי שלא ירכב שום אדם
ּומֹוִׁשי ִבין ְיִׁשי ָבה ַעל ִק ְברֹו ִׁש ְב ַעת ָי ִמיםֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרְ" :ו ָכבֹוד על סוסו של המלך (מלכים ב,א)ְ .מ ַנׁ ֵּשר
ָעׂשּו לֹו ְבמֹותֹו" (דברי הימים־ב לב,לג) – ֶזה ֶׁשהֹוִׁשיבּו ְיִׁשי ָבה ַעל – משיר ,עוקר ,חותךָ .ה ַאְרֻּכָּבה –
ִק ְברֹוְ .ו ָנִׂשיא ֶׁשֵּמת – ֵאין ְמ ַבְּט ִלין ְיִׁשי ָבתֹו ָי ֵתר ַעל ְׁשלִׁשים הארכובה התחתונה ,הפרק האחרון
של הרגלֶׁ .ש ֵאין עֹוֶׂשה אֹו ָתּה ְטֵר ָפה
יֹום. – שלא יעבור על איסור 'בל תשחית',
מפני שאסור להטריף בהמה טהורה
כו ֶמ ֶלְך אֹו ָנִׂשיא ֶׁשֵּמת – ֵיׁש ָל ֶהם ִלְׂשרֹף ִמָּטתֹו ְו ָכל ְּכ ֵלי ולאסור אותה באכילה (בבלי עבודה זרה
ַּתְׁש ִמיׁשֹוְ ,ו ֵאין ָּב ֶזה ַּדְר ֵכי ָה ֱאמֹוִרי ְוֹלא ִמּׁשּום ַהְׁש ָח ָתה, יא,א)ְ .יִׁשי ָבה ַעל ִק ְברֹו – לימוד תורה
ֶׁשֶּנ ֱא ַמרְּ" :בָׁשלֹום ָּתמּותּ ,ו ְכ ִמְׂשְרפֹות ֲאבֹו ֶתיָך ַהְּמ ָל ִכים סמוך לקברו בריחוק ארבע אמות (לעיל
יג)ֶׁ .שֶּנ ֱא ַמרַ" :ו ִּיְׁשַּכב ְי ִח ְז ִק ָּיהּו ִעם ֲאבֹ ָתיו
ָה ִראׁ ֹש ִנים [ִ ]...יְׂש ְרפּו ָלְך" (ירמיה לד,ה). ַו ִּי ְקְּבֻרהּו ְּב ַמ ֲע ֵלה ִק ְבֵרי ְב ֵני ָדִויד ְו ָכבֹוד
ְּב ִרי ְך ַר ֲח ָמ ָנא ְ ּד ַס ְיּ ַען ָעׂשּו לֹו ְבמֹותֹו ָּכל ְיהּו ָדה ְויֹׁש ְ� ֵבי ְירּוָׁש ִָלם,
ַו ִּי ְמֹלְך ְמ ַנׁ ֶּשה ְבנֹו ַּת ְח ָּתיו"ְ .ו ָנִׂשיא – ראש
הסנהדריןֵ .אין ְמ ַבְּט ִלין ְיִׁשי ָבתֹו וכו' –
אין מבטלים את לימוד התורה בישיבה
שלו בגלל האבל עליו יותר משלושים
יום ,מפני שאינו עדיף על משה רבנו ,שהתאבלו עליו שלושים יום (בבלי כתובות קג,ב .לדיני מות הנשיא ראה לעיל ט,טו).
כו ֵיׁש ָל ֶהם – מותר למתעסקים בקבורתוְּ .כ ֵלי ַּתְׁש ִמיׁשֹו – כלים שהשתמש בהםְ .ו ֵאין ָּב ֶזה ַּדְר ֵכי ָה ֱאמֹוִרי – אין בכך
משום מנהג של עובדי עבודה זרה ,מפני שיש טעם לדבר ,שהדבר נעשה לכבוד המלך ,כדי שלא ישתמש שום אדם
בחפציו האישיים (ר"ן עבודה זרה יא,א)" :כבוד גדול נוהגין במלך ,ומשימין לו אימה ויראה בלב כל אדם ,שנאמר' :שום
תשים עליך מלך' (דברים יז,טו) – שתהא אימתו עליך :אין רוכבין על סוסו ,ואין יושבין על כסאו ,ואין משתמשין בשרביטו
ולא בכתרו ולא באחד מכל כלי תשמישו; וכשהוא מת ,כולן [כלי תשמישו] נשרפין לפניו" (מלכים ב,א) .ומטעם זה אין
בדבר גם משום איסור השחתהֶׁ .שֶּנ ֱא ַמר – בנבואת ירמיהו על המלך צדקיהוְּ" :בָׁשלֹום ָּתמּות ּו ְכ ִמְׂשְרפֹות ֲאבֹו ֶתיָך
ַהְּמ ָל ִכים ָהִראׁ ֹש ִנים ֲאֶׁשר ָהיּו ְל ָפ ֶניָך ִיְׂשְרפּו ָלְך ְוהֹוי ָאדֹון ִי ְסְּפדּו ָלְךִּ ,כי ָד ָבר ֲא ִני ִדַּבְר ִּתי ְנ ֻאם ה'" .הרמב"ם מסיים את הלכות
אבל ,בפסוק המבטא את הנחמה שיש בקיום האבלות ,שהנביא מתאר את האבל על צדקיהו כביטוי למיתה בשלום.
