Page 982 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 982
םיטפוש רפס לבא תהלכו פרק יד 960
ז ֵי ָר ֶאה ִלי – הצהרת הרמב"ם שהלכה סדרי עדיפות בין המצוות
ז ֵי ָר ֶאה ִלי ֶׁשֶּנ ָח ַמת ֲא ֵב ִלים קֹו ֶד ֶמת ְל ִבּקּור חֹו ִליםֶׁ ,שִּנחּום זו מדעתו ואין לה מקור מפורש (איגרת לר'
ֲא ֵב ִלים ְּג ִמילּות ֲח ָס ִדים ִעם ַה ַח ִּיים ְו ִעם ַהֵּמ ִתים .ח ִמי פנחס הדיין ,מהדורת שילת ,עמ' תמג)ְּ .ג ִמילּות
ֲח ָס ִדים ִעם ַה ַח ִּיים ְו ִעם ַהֵּמ ִתים – סיוע
ֶׁש ָה ָיה ְל ָפ ָניו ֵמת ְו ַכָּלה – ַמִּני ַח ֶאת ַהַּכָּלה ּו ִמ ְת ַע ֵּסק ִעם ַהֵּמת;
לאבלים ויחס של כבוד לנפטר .ח ְו ֵכן
ְו ֵכן הּוא אֹו ֵמרֵ " :לב ֲח ָכ ִמים ְּב ֵבית ֵא ֶבל" (קהלת ז,ד)ֵ .מת ְו ַכָּלה הּוא אֹו ֵמר" :טֹוב ָל ֶל ֶכת ֶאל ֵּבית ֵא ֶבל
ֶׁשָּפ ְגעּו ֶזה ָּב ֶזה ַּב ֶּדֶרְך – ַמ ֲע ִביִרין ֶאת ַהֵּמת ִמִּל ְפ ֵני ַהַּכָּלה. ִמֶּל ֶכת ֶאל ֵּבית ִמְׁש ֶּתהַּ ,ב ֲאֶׁשר הּוא סֹוף
ָּכל ָה ָא ָדם ְו ַה ַחי ִי ֵּתן ֶאל ִלּבֹו [יחשוב
ְו ַהּ ֹכל עֹו ְבִרין ִמִּל ְפ ֵני ַהֶּמ ֶלְך. על חייו]ֵ ...לב ֲח ָכ ִמים ְּב ֵבית ֵא ֶבל,
ט ְמ ַבְּט ִלין ַּת ְלמּוד ּתֹוָרה ְלהֹו ָצ ַאת ַהֵּמת ּו ְל ַה ְכ ָנ ַסת ַהַּכָּלה. ְו ֵלב ְּכ ִסי ִלים ְּב ֵבית ִׂש ְמ ָחה"ֵ .מת ְו ַכָּלה
ֶׁשָּפ ְגעּו ֶזה ָּב ֶזה ַּב ֶּדֶרְך – קבוצת מלווי
ַּבֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּבֶׁש ֵאין לֹו ָּכל ָצְרּכֹוֲ .א ָבל ֵיׁש לֹו ָּכל כלה לחופה וקבוצת מלווי המת לקבורה
שנפגשו בדרךִ .מִּל ְפ ֵני ַהַּכָּלה – שהכלה ָצ ְרּכֹו – ֵאין ְמ ַבְּט ִליןְ ,ו ַהּ ֹכל ֶׁש ֵאין ִמ ְת ַע ְּס ִקין ְּב ַת ְלמּוד ּתֹו ָרה
ַח ָּי ִבין ְל ִה ְת ַע ֵּסק ִעּמֹו .י ֵמת ֶא ָחד ָּב ִעיר – ָּכל ְּב ֵני ָה ִעיר מקדימה לעבור ,מפני שכבוד הכלה
גדול מכבוד המת .אבל כשעומדות בפני
ֲאסּוִרין ַּב ֲעִׂש ַּית ְמ ָלא ָכה ַעד ֶׁש ִּי ְקְּברּוהּו; ְו ִאם ֵיׁש לֹו ִמי האדם שתי המצוות ,ראוי לו לעסוק
ֶׁש ִּי ְת ַע ֵּסק ִּב ְצָר ָכיו – ֻמ ָּתִרין. בקבורת המת ,משום שהיא מצוה שרק
יא ַּת ְל ִמיד ֲח ָכ ִמים ֶׁשֵּמת – ֲא ִפּלּו ָהיּו ִעּמֹו ַעד ִׁשׁ ִּשים ִרּבֹוא, מעטים מוכנים לעסוק בה.
ְמ ַבְּט ִלין ַּת ְלמּוד ּתֹוָרה ְלהֹו ָצ ָאתֹו; ָהיּו ִׁשׁ ִּשים ִרּבֹואֵ ,אין ט ְּבֶׁש ֵאין לֹו ָּכל ָצְרּכֹו – שאין די
אנשים לטפל בוְ .ו ַהּכֹל – כל אדם.
ַח ָּי ִבין ְל ִה ְת ַע ֵּסק ִעּמֹו – אף אם יש למת ְמ ַבְּט ִליןְ .ו ִאם ָה ָיה ְמ ַלֵּמד ַל ֲא ֵח ִרים – ֵאין לֹו ִׁשעּורֶ ,אָּלא
כל צרכיו ,מי שאינו עוסק בתורה ,חייב
ְמ ַבְּט ִלין ַהּכֹל ְלהֹו ָצ ָאתֹו.
להתעסק בקבורתו (רדב"ז) .י ֵמת ֶא ָחד
ָּב ִעיר וכו' – בזמנם לא הייתה בהרבה יחס לגויים
מקומות "חברא קדישא" המתעסקת יב קֹו ְבִרין ֵמ ֵתי ּגֹו ִיים ּו ְמ ַנ ֲח ִמין ֲא ֵב ֵלי ֶהם ּו ְמ ַבְּקִרין חֹו ֵלי ֶהם,
בקבורת המתים ,וההתעסקות בהם
ִמְּפ ֵני ַּדְר ֵכי ָׁשלֹום. הייתה מוטלת על כל אנשי העיר.
יא ִׁשׁ ִּשים ִרּבֹוא – שש מאות אלף .התנהגות בבית קברות
יגָּ 1ב ֵּתי ַהְּק ָברֹות ֲאסּוִרין ַּב ֲה ָנ ָיהֵּ .כי ַצד? ֵאין אֹו ְכ ִלין ָּב ֶהם,
ְמ ַבְּט ִלין ַּת ְלמּוד ּתֹוָרה – מפני כבוד
ְו ֵאין ׁשֹו ִתין ָּב ֶהםְ ,ו ֵאין עֹוִׂשין ָּב ֶהם ְמ ָלא ָכהְ ,וֹלא קֹוִרין ָּב ֶהם, התורה.
ְוֹלא ׁשֹו ִנין ָּב ֶהם; ְּכ ָללֹו ֶׁשַּל ָּד ָבר – ֵאין ֵנאֹו ִתין ָּב ֶהםְ ,וֹלא
יב קֹו ְבִרין ֵמ ֵתי ּגֹו ִיים – "עם מתי
נֹו ֲה ִגין ָּב ֶהם ַקּלּות רֹאׁש.
ישראל" (מלכים י,יב) ,הכוונה להתעסק
בקבורת גויים בבית הקברות שלהם,
יגֹ 2לא ֵי ֵלְך ָא ָדם ְּבתֹוְך ַאְרַּבע ַאּמֹות ֶׁשַּל ֶּק ֶבר ּו ְת ִפִּלין ְּברֹאׁשֹו כגון שנמצאו יהודי וגוי הרוגים ,אך
אין הכוונהלקברם בבית קברות של
ישראל .וכן נהגו ישראל בכל העולם ְו ֵס ֶפר ּתֹו ָרה ִּב ְזרֹועֹוְ ,וֹלא ִי ְתַּפֵּלל ָׁשםּ .ו ְב ָרחֹוק ַא ְרַּבע ַאּמֹות
(כס"מ ,רדב"ז ,ק')ִ .מְּפ ֵני ַּד ְר ֵכי ָׁשלֹום – – ֻמ ָּתר.
"הרי נאמר' :טוב ה' לכל ,ורחמיו על
איסורים משום בזיון המת כל מעשיו' (תהלים קמה,ט) ,ונאמר' :דרכיה
דרכי נועם ,וכל נתיבותיה שלום' (משלי
יד ַהּמֹו ִליְך ֲע ָצמֹות ִמָּמקֹום ְל ָמקֹום – ֹלא ִי ְּת ֵנם ְּב ִדי ַס ְק ָיא
ְו ַיִּני ֵחם ַעל ַּגֵּבי ַה ֲחמֹור ְו ִיְרַּכב ֲע ֵלי ֶהםִ ,מְּפ ֵני ֶׁשּנֹו ֵהג ָּב ֶהן ִמ ְנ ַהג ג,יז)" (מלכים י,יב).
יג 1קֹוִרין – בתורה שבכתבׁ .שֹו ִנין –
בתורה שבעל פה (ראה תלמוד תורה ז,יב)ֵ .נאֹו ִתין – משתמשים להנאתם (פה"מ ברכות ח,ו).
יגּ 2ו ְת ִפִּלין ְּברֹאׁשֹו ְו ֵס ֶפר ּתֹו ָרה ִּב ְזרֹועֹו וכו' – מפני שהוא מקום טומאה (קריית שמע ג,ב; תפילה ד,ח; מו"נ ג,מג" :דברים נגעלים").
יד ִּד ַס ְק ָיא – שני שקים מחוברים להעמיס עליהם משא משני צדי החמור .מילה מורכבת מן המילה היוונית דו
