Page 935 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 935
םיטפוש רפס ממרים הלכות פרק ה 913
יבְ 1רָׁש ִעים ְּגמּוִרים – שמחזיקים הכאה וקללה להורים רשעים
במעשיהם הרעים ואינם חוזרים יבִ 1מי ֶׁש ָהיּו ָא ִביו ְו ִאּמֹו ְרָׁש ִעים ְּגמּוִרים ְועֹו ְבֵרי ֲע ֵברֹות
בתשובהִ .נ ְג ַמר ִּדי ָנם – שהכריזו הדיינים
על פסק הדין בסוף המשפט (סנהדרין – ֲא ִפּלּו ִנ ְג ַמר ִּדי ָנם ַל ֲהִרי ָגה ְו ֵהם יֹו ְצ ִאים ֵל ָהֵרגָ ,אסּור לֹו
כא,ג)ָּ .פטּור – מפני שהחיוב חל רק על ְל ַהּכֹו ָתם ּו ְל ַקְּל ָלם; ְו ִאם ִקֵּלל אֹו ָח ַבל ָּב ֶהם – ָּפטּורְ .ו ִאם ָעׂשּו
ישראל כשר (בבלי סנהדרין פה,א)ַ .אף ַעל ִּפי ְּתׁשּו ָבה – ֲהֵרי ֶזה ַח ָּיבְ ,ו ֶנ ֱהָרג ֲע ֵלי ֶהםַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁש ֲהֵרי ֵהם
ֶׁש ֲהֵרי ֵהם יֹו ְצ ִאין ְל ִמי ָתה – כיוון שגם יֹו ְצ ִאין ְל ִמי ָתה.
המקלל את אחד מהוריו לאחר שמת –
יבַּ 2בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ִּב ְבנֹוֲ .א ָבל ַא ֵחר ֶׁשָּבא ְו ִהָּכהּו אֹו
חייב סקילה (לעיל א) ,ובחובל – רק לאחר
מותם ,אין בהכאתו גדר חבורה ,ולכן ִקְּללֹו ַא ַחר ֶׁשִּנ ְג ַמר ִּדינֹו – ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ָעָׂשה ְּתׁשּו ָבהֲ ,הֵרי ֶזה
פטור .אך כל זמן שהם חיים – חייב ,אף ָּפטּור ,הֹו ִאיל ְוהּוא הֹו ֵלְך ְל ִמי ָתה; ְו ִאם ִּב ְּיׁשֹו – ַח ָּיב ִּב ְק ָנס
שלעניינים אחרים הם חשובים כמתים
ַהְּמ ַב ֵּיׁש.
(להלן ז,ט; רש"י סנהדרין פה,ב).
יב 2הֹו ִאיל ְוהּוא הֹו ֵלְך ְל ִמי ָתה – "כל יג ָע ַבר ָא ִביו אֹו ִאּמֹו ַעל ֲע ֵבָרה ֶׁשּלֹו ִקין ָע ֶלי ָהְ ,ו ָה ָיה הּוא
מי שנגמר דינו הרי הוא כהרוג ,ואין לו ַח ָּזן ִל ְפ ֵני ַה ַּד ָּי ִנים – ֹלא ַיֶּכה אֹו ָתםְ .ו ֵכן ִאם ִנ ְת ַח ֵּיב ִנּדּוי –
ֹלא ִי ְה ֶיה ָׁש ִלי ַח ְל ַנּדֹו ָתםְ .וֹלא ִי ְד ֹחף אֹו ָתם ְוֹלא ְי ַב ֶּזה אֹו ָתם
דם [וההורגו פטור]" (להלן ז,ט)ִּ .ב ְק ָנס
ַהְּמ ַב ֵּיׁש – בקנס שחייב כל מי שמבייש
את חברו (כמפורט בחובל ומזיק פרק ג) ,וכאן ִּבְׁש ִליחּות ֵּבית ִּדיןַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁש ֵהן ְראּו ִיין ְל ָכְך ְוֹלא ָעׂשּו
הוא משולם ליורשים (לח"מ).
ְּתׁשּו ָבה .יד ַלּ ֹכל ֵאין ַהֵּבן ַנ ֲעֶׂשה ָׁש ִלי ַח ְל ָא ִביו ְל ַהּכֹותֹו
יג ַח ָּזן – שמש בית דין המכה את
ּו ְל ַקְּללֹו ,חּוץ ִמֵּמ ִסיתֶׁ ,ש ֲהֵרי ָא ְמָרה ּתֹוָרהְ[" :ו]ֹלא ַת ְחמֹל
מי שהורשע (סנהדרין טז,ח)ִ .נ ְת ַח ֵּיב ִנּדּוי ְוֹלא ְת ַכ ֶּסה ָע ָליו" (דברים יג,ט).
– שנתחייב אחד מהוריו נידוי ,שהוא
שבועת האב לבנו וגאולת דם מאב לבנו
בידוד חברתי (תלמוד תורה ז,ד) .יד ֵמ ִסית
טוִ 1מי ֶׁשִּנ ְת ַח ֵּיב ְׁשבּו ָעה ִל ְבנֹו – ָּכְך ָר ִאינּו ּבֹו ָּת ִמידֶׁ ,ש ֵאינֹו
– מפתה אדם אחר לעבוד עבודה זרה.
ֹלא ַת ְח ֹמל ְוֹלא ְת ַכ ֶּסה – מפני שאין דינו ַמְׁשִּביעֹו ִּבְׁשבּו ַעת ָה ָא ָלהֶׁ ,ש ֲהֵרי ֶזה ָּבא ְל ִק ְל ַלת ָא ִביוֶ ,אָּלא
כשאר דיני נפשות ,ו"האכזריות על אלו
שמטעין את העם אחר ההבל רחמים ַמְׁשִּביעֹו ְׁשבּו ָעה ֶׁש ֵאין ָּבּה ָא ָלהּ .ו ְכ ָבר ֵּב ַא ְרנּו (רוצח א,ג) ֶׁש ָה ָאב
היא בעולם" (סנהדרין יא,ה). ֶׁש ָהַרג ֶאת ְּבנֹו – ֵאין ֶא ָחד ֵמ ֶא ָחיו ֶׁשַּלֶּנ ֱהָרג ַנ ֲעֶׂשה ּגֹו ֵאל ַה ָּדם.
טוֶׁ 1שִּנ ְת ַח ֵּיב ְׁשבּו ָעה – יש שהנתבע חומרת המבזה הוריו
בדיני ממונות חייב להישבע שהאמת טוְ 2וֹלא ַעל ַה ַהָּכ ָיה ְו ַעל ַהְּק ָל ָלה ִּב ְל ַבד ִה ְקִּפי ָדה ּתֹוָרה ֶאָּלא
כדבריו ,שאינו חייב ,כגון מי שנתבע
והודה בחלק מהטענה וכופר בשאר. ַאף ַעל ַהִּב ָּזיֹוןֶׁ ,שָּכל ַהְּמ ַב ֶּזה ֶאת ָא ִביו אֹו ִאּמֹו ֲא ִפּלּו ִּב ְד ָבִרים,
אם היה הנתבע אביו של התובע ,כגון ֲא ִפּלּו ִּבְר ִמי ָזה – ֲהֵרי ֶזה ִּב ְכ ַלל ָארּור ִמִּפי ַהְּגבּוָרהֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמר:
שהודה על חלק ממה שהפקיד בנו בידו, " ָארּור ַמ ְק ֶלה ָא ִביו ְו ִאּמֹו" (שם כז,טז)ַ ,ו ֲה ֵרי הּוא אֹו ֵמרַ " :ע ִין
מחייבין אותו להישבע על השאר (ראה
שבועות יא,ה-ו)ָּ .כְך ָר ִאינּו – כך הדין הלכה ִּת ְל ַעג ְל ָאב ְו ָת ֻבז ִל[י]ְּק ַהת ֵאם( "...משלי ל,יז)ְ .ו ֵיׁש ְל ֵבית ִּדין
למעשהִּ .בְׁשבּו ַעת ָה ָא ָלה – "שבועה של ְל ַהּכֹותֹו ַעל ֶזה ַמַּכת ַמְרּדּותְ ,ו ַל ֲענֹ ׁש� ְּכ ִפי ַמה ּ ֶׁש ִּיְראּו.
קללה" (רש"י במדבר ה,כא) ,כגון שמשביע
את אביו בלשון 'ארור [מקולל] אתה לה' אם לא תשיב לי את כל פיקדוני'ֶׁ .ש ֵאין ָּבּה ָא ָלה – כגון שמשביע את אביו
בלשון 'הריני משביעך בה' שהשבת לי את כל פיקדוני'ּ .גֹו ֵאל ַה ָּדם – נוקם נקמת המת" .וכל הראוי לירושה הוא גואל
הדם" (רוצח א,ב) .אבל כשאחי המת ,שהוא בנו של הרוצח ,הוא גואל הדם ,אסור לו להרוג את הרוצח ,מפני שהוא אביו.
טוַ 2מ ְק ֶלה – מזלזלַ .ע ִין ִּת ְל ַעג – משמע אף ברמז (רדב"ז)ִ .ליְּק ַהת ֵאם – לזקנת אמו ,בקמטים המתקבצים (=יקהת)
בפניה (רש"י לפסוק ,הגמ"י) .וסוף הפסוק שםִ " :יְּקרּו ָה [ינקרוה] ֹעְר ֵבי ַנ ַחלְ ,ויֹא ְכלּו ָה ְב ֵני ָנֶׁשר"ַ .מַּכת ַמ ְרּדּות – הלקאה
מדברי חכמים על שמרד בדבריהם או בדברי תורה .מספר המלקות נקבע לפי הערכת בית הדין (עדות יח,ו; פה"מ נזיר ד,ג).
