Page 931 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 931
םיטפוש רפס ממרים הלכות פרק ד 909
ּו ְל ִד ְב ֵרי ָהאֹו ֵמר 'ֶׁשּלֹו ָנ ַטל'ַ ,הָּבא ָע ֶלי ָה ְּב ֵמ ִזיד ָענּוׁש ָּכ ֵרת ,בשאלת הרכב בית הדין שייתן תוקף
מחייב לפסיקותיו (ראה סנהדרין ב,י)ֵ .אי ָנּה
ְמ ֻק ֶּדֶׁשת – שאין האישה מתקדשת בגזל ּו ְבׁשֹו ֵגג ֵמ ִביא ַחָּטאתְ ,ו ִנ ְמ ָצא ַה ָּד ָבר ֵמ ִביא ִלי ֵדי ָּד ָבר ֶׁש ַח ָּי ִבין
(אישות ה,ז)ֶׁ .שּלֹו ָנ ַטל – והיא מקודשת, ַעל ְזדֹונֹו ָּכֵרת ְו ַעל ִׁש ְג ָגתֹו ַחָּטאת.
ודינה כדין אשת איש (אישות א,ג)ַ .הָּבא בְ 5ו ֵכן ִאם ֶנ ְח ְלקּו ְּב ִדי ֵני ַמּכֹות ִאם ֶזה ַח ָּיב ַמ ְלקּות אֹו
ָע ֶלי ָה – ואינו בעלהְּ .ב ֵמ ִזיד ָענּוׁש ָּכֵרת –
נוסף על עונש המוות בחנק שנענש בו מי ֵאינֹו ַח ָּיב ,אֹו ֶׁש ָח ַלק ְּב ִמ ְנ ַין ַה ַּד ָּי ִנים ֶׁשּלֹו ִקין ִּב ְפ ֵני ֶהם – ֲהֵרי
שבא על אשת איש (סנהדריןטו,יג) .וכן הוא ֶזה ַח ָּיב; ֶׁש ֲהֵרי ְל ִד ְבֵרי ָהאֹו ֵמר ' ֵאינֹו לֹו ֶקה' ,חֹו ְב ִלין ֵהם ּבֹו
הדין אם אין עדים או התראה ,שאי אפשר ְו ַח ָּי ִבין ְלַׁשֵּלםְ ,ו ָכל ֶׁש ִּיּטֹל ֵמ ֶהן ַּכ ִּדין נֹו ֵטלּ ,ו ְל ִד ְבֵרי ָהאֹו ֵמר
לבצע את גזר הדיןַ .ה ָּד ָבר – המחלוקת. 'ֶּבן ַמ ְלקּות הּוא'ָּ ,כל ֶׁש ִּיּ ֹטל ֵמ ֶהם ָּג ֵזל הּוא ְּב ָידֹוְ ,ו ִאם ִק ֵּדׁש ּבֹו
בַ 5מ ְלקּות – שכל העובר על לאו לוקה ִאּ ָׁשה ֵאי ָנּה ְמ ֻק ֶּדֶׁשת.
(סנהדרין יח,א)ְּ .ב ִמ ְנ ַין ַה ַּד ָּי ִנים ֶׁשּלֹו ִקין בְ 6ו ֵכן ִאם ֶנ ְח ְלקּו ַּב ֲעָר ִכין אֹו ַּב ֲחָר ִמיןִ ,אם ֶזה ַח ָּיב ִל ֵּתן אֹו
ִּב ְפ ֵני ֶהם – שנחלקו אם הרכב בית הדין
המחייב מלקות הוא בשלושה דיינים ֵאינֹו ַח ָּיב – ֲהֵרי ֶזה ַח ָּיבֶׁ ,ש ֲהֵרי ְל ִד ְבֵרי ָהאֹו ֵמר ' ֵאינֹו ַח ָּיב ִל ֵּתן',
(והדין בשלושה .ראה סנהדרין ה,ד) או במספר ִאם ָל ְקחּו ִמֶּמּנּו ֲהֵרי ֶזה ָּג ֵזלְ ,ו ַהְּמ ַק ֵּדׁש ּבֹו ִאּ ָׁשה ֵאי ָנּה ְמ ֻק ֶּדֶׁשת.
אחר .חֹו ְב ִלין ֵהם ּבֹו ְו ַח ָּי ִבין ְלַׁשֵּלם –
בית הדין שהלקה את הנידון שלא כדין בְ 7ו ֵכן ִאם ָח ַלק ֲע ֵלי ֶהם ְּב ִפ ְדיֹון ַה ֳּק ָדִׁשיםִ ,אם ִנ ְפּדּו אֹו ֹלא
דינו ככל מי שמכה את חברו ,שהוא
חייב לשלם לו פיצוי (לפרטן ראה חובל ומזיק ִנ ְפּדּו – ֲהֵרי ֶזה ַח ָּיבֶׁ ,ש ֲהֵרי ְל ִד ְבֵרי ָהאֹו ֵמר ' ֵאין ֶזה ִּפ ְדיֹון'ִ ,אם
א,א)ָּ .כל ֶׁש ִּיּטֹל ֵמ ֶהם ָּג ֵזל הּוא ְּב ָידֹו – אם ִק ֵּדׁש ּבֹו ִאּ ָׁשה ֵאי ָנּה ְמ ֻק ֶּדֶׁשת.
ישלם לו המכה מתוך מחשבה שהכה בֶ 8נ ְח ְלקּו ַּב ֲעִרי ַפת ָה ֶע ְג ָלהִ ,אם ֵאּלּו ַח ָּי ִבין ְל ָה ִביא אֹו ֵאי ָנן
אותו שלא כדין.
ַח ָּי ִבין – ֲהֵרי ֶזה ַח ָּיבֶׁ ,ש ֲהֵרי ְל ִד ְבֵרי ָהאֹו ֵמר ' ַח ָּי ִבין ְל ָה ִביא',
בַּ 6ב ֲעָר ִכין – נדרים שהאדם נודר לתת ֲהֵרי ִהיא ֲאסּוָרה ַּב ֲה ָנ ָיהְ ,ו ַהְּמ ַק ֵּדׁש ָּבּה ִאּ ָׁשה ֵאי ָנּה ְמ ֻק ֶּדֶׁשת.
להקדש (נכסי המקדש) כסף כפי ערכו ְו ֵכן ִאם ֶנ ְח ְלקּו ָּב ָעְר ָלה.
של אדם אחר (ויקרא כז,א-ח) .וכגון שנחלקו
במי שנדר ערך מי שהוא פחות מבן חודש, בְ 9ו ֵכן ִאם ֶנ ְח ְלקּוְּב ֶל ֶקטִׁש ְכ ָחהּו ֵפ ָאהִ ,אם ֶזה ַל ֲע ִנ ִּייםאֹו ְל ַב ַעל
שמן התורה אין לו ערך קצוב (ערכים וחרמים
ַהַּב ִית– ֲה ֵרי ֶזה ַח ָּיבֶׁ,ש ֲה ֵרי ְל ִד ְב ֵרי ָהאֹו ֵמר' ְל ַב ַעל ַהַּב ִית'ֲ ,ה ֵרי ֶזה א,ג) ,ונחלקו אם הוא פטור לגמרי או
שהוא חייב בכל זאת לתת להקדש כסף
בשווי מסויםַּ .ב ֲחָר ִמין – סוג של הקדש. ָּג ֵזל ְּב ַיד ֶה ָע ִניְ ,ו ִאם ִק ֵּדׁש ּבֹו ִאּ ָׁשה ֵאי ָנּה ְמ ֻק ֶּדֶׁשת.
ויש שני מיני חרמים :חרמי שמים ,המוקדשים לבדק הבית; וחרמי כהנים ,הניתנים לכהנים .וכגון שנחלקו במי שהחרים
בסתם מבלי לפרש למי הוא מקדיש את מה שהחרים .וההלכה היא :סתם חרמים – לכהנים (שםו,א).
בְּ 7ב ִפ ְדיֹון ַה ֳּק ָדִׁשים – בתהליך החלפת הנכס שהוקדש בשוויו הכספי :שאם נעשה תהליך זה כדין ,החפץ המוקדש
יוצא לחולין וחוזר לבעלות מי שפודה אותו; ואם לא נעשה תהליך זה כראוי ,החפץ נשאר קודש ושייך לבית
המקדש .וכגון שנחלקו בשאלה לפני כמה בקיאים צריך לפדותם ,אם בשלושה או בעשרה .ומן הדין די בשלושה
(ערכים וחרמים ח,ב).
בַּ 8ב ֲעִרי ַפת ָה ֶע ְג ָלה – עגלה המיועדת להיערף על ידי בית דין בעיר הקרובה למקום הימצאו של אדם שנרצח ואין
יודעים מי רצח אותו ,שהיא באה לכפר על זקני העיר הקרובה ,ובשרה אסור בהנאה ,כלומר בכל שימוש (רוצח ט,א-ג).
וכגון שנחלקו בבחירת העיר הקרובהֲ .הֵרי ִהיא ֲאסּוָרה ַּב ֲה ָנ ָיה וכו' – שהמקדש אישה בחפץ האסור בהנאה ,אינה
מקודשת (אישות ה,א)ָּ .ב ָע ְר ָלה – בשלוש שנותיו הראשונות של עץ מאכל ,פירותיו אסורים באכילה ובהנאה (מאכלות
אסורות י,ט) .וכגון שנחלקו בסוג האילן או באופן גדילתו.
בֶ 9ל ֶקט – שיבולי תבואה הנשמטים בשעת הקצירה :אם נשמטו שתי שיבולים – הרי הן לקט ,והן של עניים; אך אם
נשמטו שלוש – אינן לקט ,והן של בעל השדה (מתנות עניים א,ד; ד,א)ִׁ .ש ְכ ָחה – אלומות תבואה ששכחן בשדה או תבואה
ששכח לקצור אותה או אילן מאכל ששכח לקטוף חלק מפירותיו ,שיש להניחם לעניים .ואם שכח שתי אלומות – הרי
הן שכחה; שלוש – אינן שכחה (מתנות עניים א,ה-ו; ה,יד)ֵּ .פ ָאה – "הקוצר את שדהו – לא יקצור כל השדה כולה ,אלא
