Page 929 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 929
םיטפוש רפס ממרים הלכות פרק ג-ד 907
ָּב ִאין ְל ֵבית ִּדין ֶׁש ַעל ֶּפ ַתח ָה ֲע ָז ָרהְ ,ואֹו ְמ ִרים ַּגם ֵהם ָל ֶהם שבלשכת הגזית ,הוא רשאי להחזיק
בדעתו נגד בתי הדין הנמוכים יותר.
בסוגיית הציות לבית הדין ,יש להדגיש 'ָּכְך הּוא ַה ִּדין'ִ .אם ִקֵּבל – ֵי ְלכּו ָל ֶהם; ְו ִאם ָלאו – ֻּכָּלן ָּב ִאין
שחיובו של זקן ממרא נובע מן העובדה ְל ֵבית ִּדין ַהָּגדֹול ֶׁשְּב ִלְׁשַּכת ַהָּג ִזיתֶׁ ,ש ִמּ ָׁשם ּתֹוָרה יֹו ְצ ָאה ְל ָכל
שהוא מתדיין עם בית דין הגדול, ִיְׂש ָר ֵאלֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרִ " :מן ַהָּמקֹום ַההּוא ֲאֶׁשר ִי ְב ַחר יי" (שם יז,י),
"שבאה לו מחלוקת בדין מן הדינין ּו ֵבית ִּדין אֹו ְמִרין ָל ֶהם 'ָּכְך הּוא ַה ִּדין'ְ ,ויֹו ְצ ִאין ֻּכָּלן.
עם בית דין הגדול" (לעיל ד) ,ולאחר
חָ 2ח ַזר ֶזה ֶה ָח ָכם ֶׁש ָח ַלק ַעל ֵּבית ִּדין ְל ִעירֹוְ ,וָׁש ָנה ְו ִלֵּמד ההכרעה הדבר מחייב אותו לציית להם
ציות מוחלט .לעומת זאת ,אם הכריע
בית הדין הגדול להתיר איסור מסוים ְּכ ֶדֶרְך ֶׁשהּוא ָלמּוד – ֲהֵרי ֶזה ָּפטּור .הֹוָרה ַל ֲעׂשֹות ,אֹו ֶׁש ָעָׂשה
בתנאים מסוימים ,והחכם יודע שטעו ְּכהֹוָר ָאתֹו – ַח ָּיב ִמי ָתהְ ,ו ֵאינֹו ָצִריְך ַה ְתָר ָאהֲ .א ִפּלּו ָנ ַתן ַט ַעם
בהוראתם ,אך עדיין לא דן בדבר עם בית ִל ְד ָבָריו – ֵאין ׁשֹו ְמ ִעין לֹו; ֶאָּלא ֵּכיָון ֶׁשָּבאּו ֵע ִדים ֶׁש ָעָׂשה
ְּכהֹו ָר ָאתֹו אֹו ֶׁשהֹו ָרה ַל ֲא ֵח ִרים ַל ֲעׂשֹות – ּגֹו ְמ ִרין ִּדינֹו ְל ִמי ָתה דין ,עליו לאסור זאת בינתיים כפי דעתו,
שאם לא כן ,יישא באחריות למעשיו.
כי אף על פי שהדבר יצא מפי בית ְּב ֵבית ִּדין ֶׁשְּב ִעירֹו.
הדין הגדול ,אינו יכול להסתמך עליהם ְו ֵאין ִלירּוָׁש ַ ִלם; ִמּ ָׁשם אֹותֹו ּו ַמ ֲע ִלין אֹותֹו חְ 3ותֹו ְפִׂשין
ולהתיר את האיסור ,אם הוא סבור שזו י
טעות ,אלא עליו לבוא ולברר את הדבר
לפניהם (שגגות פרקים יב-יד ,ובייחוד יג,ה) .אך ְמ ִמי ִתין אֹותֹו ֹלא ְּב ֵבית ִּדין ֶׁשְּב ִעירֹו ְוֹלא ְּב ֵבית ִּדין ַהָּגדֹול
ֶׁש ָּי ָצא חּוץ ִלירּוָׁש ַ ִלםֶ ,אָּלא ַמ ֲע ִלין אֹותֹו ְל ֵבית ִּדין ַהָּגדֹול
י
לאחר ההכרעה חייב לציית לבית הדין ֶׁשִּבירּוָׁש ַ ִלםּ ,ו ְמַׁשְּמִרין אֹותֹו ַעד ָהֶר ֶגלְ ,וחֹו ְנ ִקין אֹותֹו ָּבֶר ֶגל;
גם כשהתיר דבר (כלהלן ד,א) ,וכגון "שמן י
שלגויים מותר .ומי שאוסרו הרי זה
עומד בחטא גדול ,מפני שהמרה על פי ֶׁשֶּנ ֱא ַמרְ " :ו ָכל ִיְׂש ָר ֵאל ִיְׁש ְמעּו ְו ִי ָראּו" (שם יז,יג; ושםְ :ו ָכל ָה ָעם) –
ִמְּכ ַלל ֶׁשָּצִריְך ַה ְכָר ָזהְ .ו ַאְרָּב ָעה ְצִרי ִכין ַה ְכָר ָזהָ :ז ֵקן ַמ ְמֵרא,
ְו ֵע ִדים זֹו ְמ ִמיןְ ,ו ַהֵּמ ִסיתּ ,ו ֵבן סֹו ֵרר ּומֹו ֶרהֶׁ ,ש ֲה ֵרי ְּב ֻכָּלן ֶנ ֱא ַמר בית דין שהתירוהו" (מאכלות אסורות יז,כב).
חְ 2ל ִעירֹו – והוא הדין לכל מקום
' ִיְׁש ְמעּו ְו ִי ָראּו' (שם; יט,כ; יג,יב; כא,כא).
שיש בו להוראותיו ולמעשיו השפעה
הלכתית על כלל הציבור ,והדבר עלול לפלג את הציבור (י')ְ .וָׁש ָנה ְו ִלֵּמד ְּכ ֶדֶרְך ֶׁשהּוא ָלמּוד – והמשיך ללמד כפי
שהיה רגיל לעשות לפני כן ,כלומר בניגוד לדעת בית הדין הגדול ,אבל לא הורה לעשות כך בפועל כשעלתה שאלה
מעשיתַ .ה ְת ָר ָאה – שיזהירו אותו שהדבר אסור ,ואף על פי שגם תלמידי חכמים צריכים התראה (סנהדרין יב,ב) .עמידת
החכם הזה בפני בית דין הגדול נחשבת כהתראתו (י').
חּ 3ו ְמַׁשְּמִרין אֹותֹו – שלא יברחֶ .ר ֶגל – אחד משלושת המועדים שנצטוו כל ישראל לעלות בהם לבית המקדש ,פסח
ושבועות וסוכות (מצוות עשה נב-נד) .וכוונת רבנו לומר שהורגים אותו בחול המועד פסח או סוכות או בסמוך לחג השבועות,
מפני שאסור להוציא להורג בשבת או ביום טוב (סנהדרין יא,ב)ַ .ה ְכ ָר ָזה – פרסוםְ .ו ַא ְרָּב ָעה ְצ ִרי ִכין ַה ְכ ָר ָזה – מפרסמים
בערי ישראל שפלוני מת בבית דין בגלל שעשה עברה פלונית ,ובכך יש הרתעה לאחרים מלעבור על העברות הללו,
כלשון התורהְ" ,ו ִיָראּו" (לשון יראה) .ודין זה הוא גם בזקן ממרא (י') ,אך רק זקן ממרא נהרג בירושלים ,והאחרים
נהרגים בבית דין שבעירםֵ .ע ִדים זֹו ְמ ִמין – עדי שקר שזממו להרשיע יהודי .ואין עד נענש בגלל שהוזם ,עד שיעידו
עליו שניים שהיה עמהם בזמן האירוע במקום אחר (עדות יח,ג .על ההכרזה ראה עדות יח,ז)ֵ .מ ִסית – מפתה לעבוד עבודה זרה.
ֵּבן סֹו ֵרר ּומֹו ֶרה – ראה להלן פרק ז (להכרזה ראה ז,יג).
ּ ֶפ ֶרק ְר ִבי ִעי
ד
המחלוקת המחייבת זקן ממרא
אָ 1ז ֵקן – חכם שהגיע להוראה (ראה נושאי המחלוקת המחייבת
אָ 1ז ֵקן ֶׁש ָח ַלק ַעל ֵּבית ִּדין ְּב ָד ָבר ֶׁש ַח ָּי ִבין ַעל ְזדֹונֹו ָּכֵרת ְו ַעל
