Page 924 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 924

‫םיטפוש רפס‪      ‬ממרים הלכות‪      ‬פרק ב	‬                                                        ‫‪	902‬‬

                                                    ‫ביטול גזרה תקנה ומנהג‬                        ‫ב‪ֵּ  1‬בית ִּדין וכו' – הדברים אמורים‬

‫ב‪ֵּ  1‬בית ִּדין ֶׁשָּג ְזרּו ְּג ֵז ָרה אֹו ִה ְת ִקינּו ַּת ָּק ָנה ְו ִה ְנ ִהיגּו ִמ ְנ ָהג‪,‬‬  ‫בבית הדין הגדול (כלהלן ב‪ ,)3‬והוא הדין‬

‫ּו ָפַׁשט ַה ָּד ָבר ְּב ָכל ִיְׂשָר ֵאל‪ְ ,‬ו ָע ַמד ַא ֲחֵרי ֶהם ֵּבית ִּדין ַא ֵחר ּו ִב ֵּקׁש‬  ‫גם לתלמוד‪ ,‬שהתקבל בכל ישראל‪ .‬אך‬
‫ְל ַבֵּטל ִּד ְבֵרי ָהִראׁשֹו ִנים‪ְ ,‬ו ַל ֲעקֹר אֹו ָתּה ַה ַּת ָּק ָנה ְואֹו ָתּה ַהְּג ֵז ָרה‬
                                                                                                 ‫בבתי דין מקומיים‪ ,‬שדבריהם אינם‬

                                                                                                 ‫מקובלים על כל ישראל‪ ,‬יכול בית דין‬

‫ְואֹותֹו ַהִּמ ְנ ָהג – ֵאינֹו ָיכֹול‪ַ ,‬עד ֶׁש ִּי ְה ֶיה ָּגדֹול ִמן ָהִראׁשֹו ִנים‬             ‫אחד לחלוק על בית דין אחר‪ ,‬אף אם‬
                                       ‫ַּב ָח ְכ ָמה ּו ַבִּמ ְנ ָין‪.‬‬                            ‫אינו גדול ממנו (הקדמה למשנה תורה‪,‬כט‪-‬לב)‪.‬‬
                                                                                                 ‫ְּג ֵז ָרה‪ַּ ,‬ת ָּק ָנה‪ִ ,‬מ ְנ ָהג – לביאור המונחים‬

‫ב‪ָ   2‬ה ָיה ָּגדֹול ַּב ָח ְכ ָמה ֲא ָבל ֹלא ַּבִּמ ְנ ָין‪ַּ ,‬בִּמ ְנ ָין ֲא ָבל ֹלא‬             ‫ראה לעיל א‪,‬ב‪ּ .2‬ו ָפַׁשט – נפוץ והתקבל‪.‬‬
                                                                                                 ‫"ואסור לעבור עליהם בשום פנים‪,‬‬
‫ַּב ָח ְכ ָמה – ֵאינֹו ָיכֹול ְל ַבֵּטל ֶאת ְּד ָבָריו‪ֲ .‬א ִפּלּו ָּב ַטל ַהַּט ַעם‬              ‫הואיל והסכימה עליהם כל האומה"‬
‫ֶׁשִּב ְג ָללֹו ָּג ְזרּו ָהִראׁשֹו ִנים אֹו ִה ְת ִקינּו – ֵאין ָה ַא ֲחרֹו ִנים ְיכֹו ִלין‬     ‫(הקדמה לפה"מ)‪ .‬וכן הוא לעניין תוקף‬

‫המנהגים והתקנות שבתלמוד הבבלי‪ְ :‬ל ַבֵּטל ַעד ֶׁש ִּי ְהיּו ְּגדֹו ִלים ֵמ ֶהן‪.‬‬
                                                                                                 ‫"כל הדברים שבתלמוד הבבלי‪ ,‬חייבים‬
‫ב‪ְ  3‬ו ֵהי ַאְך ִי ְהיּו ְּגדֹו ִלים ַּבִּמ ְנ ָין‪ ,‬הֹו ִאיל ְו ָכל ֵּבית ִּדין ּו ֵבית ִּדין‬    ‫כל ישראל ללכת בהן‪ .‬וכופין כל עיר‬

‫ועיר וכל מדינה ומדינה לנהוג בכל ֶׁשְּלִׁש ְב ִעים ְו ֶא ָחד הּוא? ֶזה ִמ ְנ ַין ַח ְכ ֵמי ַהּדֹור ֶׁש ִה ְסִּכימּו ְו ִקְּבלּו‬
                                                                                                 ‫המנהגות שנהגו חכמים שבתלמוד‬
‫ַה ָּד ָבר ֶׁש ָא ְמרּו ֵּבית ִּדין ַהָּגדֹול‪ְ ,‬וֹלא ָח ְלקּו ּבֹו‪.‬‬                              ‫ולגזור גזרותם וללכת בתקנותם‪ .‬הואיל‬

‫וכל אותם הדברים שבתלמוד הסכימו ג  ַּבֶּמה ְּד ָב ִרים ֲאמּו ִרים? ִּב ְד ָב ִרים ֶׁשֹּלא ָא ְסרּו אֹו ָתן ְּכ ֵדי‬
                                                                                                 ‫עליהם כל ישראל‪ ,‬ואותם החכמים‬
‫ַל ֲעׂשֹות ְס ָיג‪ֶ ,‬אָּלא ִּבְׁש ָאר ִּדי ֵני ּתֹוָרה‪ֲ .‬א ָבל ְּד ָבִרים ֶׁשָראּו ֵּבית‬          ‫שהתקינו או שגזרו או שהנהיגו או‬
‫ִּדין ִל ְגזֹר אֹו ֶל ֱאסֹר אֹו ָתן ַל ֲעׂשֹות ְס ָיג – ִאם ָּפַׁשט ִאּסּוָרן ְּב ָכל‬            ‫שדנו דין ולמדו שהמשפט כך הוא‬
‫ִיְׂשָר ֵאל‪ֵ ,‬אין ֵּבית ִּדין ַהָּגדֹול ַא ֵחר ָיכֹול ְל ָע ְקָרן ּו ְל ַה ִּתיָרן‪ֲ ,‬א ִפּלּו‬    ‫הם כל חכמי ישראל או רובן‪ ,‬והן‬

‫ששמעו הקבלה בעיקרי התורה כולה ָה ָיה ָּגדֹול ִמן ָה ִראׁשֹו ִנים‪.‬‬

                                ‫איש מפי איש עד משה רבנו" (הקדמה‬
                                                        ‫שינוי זמני בדין תורה‬
                                                                                                 ‫למשנה תורה‪,‬לא‪-‬לב)‪ַּ .‬ב ָח ְכ ָמה – "כלומר‬
‫ד‪ְ  1‬ו ֵיׁש ְל ֵבית ִּדין ַל ֲע ֹקר ַאף ְּד ָבִרים ֵאּלּו ְל ִפי ָׁש ָעה ַאף ַעל‬                 ‫שהיה ראש ישיבת זה הבית דין [נשיא‬
                                                                                                 ‫הסנהדרין] חכם יותר מן הקודם" (פה"מ‬
‫ִּפי ֶׁשהּוא ָק ָטן ִמן ָהִראׁשֹו ִנים‪ֶׁ ,‬שֹּלא ִי ְהיּו ְּג ֵזרֹות ֵאּלּו ֲחמּוִרין‬
‫ִמ ִּד ְבֵרי ּתֹוָרה ַע ְצ ָמּה; ֶׁש ֲא ִפּלּו ִּד ְבֵרי ּתֹוָרה ֵיׁש ְל ָכל ֵּבית ִּדין‬                                   ‫עדויות א‪,‬ה)‪.‬‬

                              ‫ַל ֲעקֹר אֹו ָתן הֹוָר ַאת ָׁש ָעה‪.‬‬                                ‫ב‪ִ   3‬מ ְנ ַין ַח ְכ ֵמי ַהּדֹור ֶׁש ִה ְסִּכימּו ְו ִקְּבלּו‬

                                                                                                 ‫ַה ָּד ָבר – כגון תיקון נוסח התפילה על‬

‫ד‪ֵּ  2‬כי ַצד? ֵּבית ִּדין ֶׁשָראּו ְל ַח ֵּזק ַה ָּדת ְו ַל ֲעׂשֹות ְס ָיג ְּכ ֵדי‬               ‫ידי מאה ועשרים אנשי כנסת הגדולה‬
                                                                                                  ‫(ק'‪ ,‬י' ע"פ תפילה א‪,‬ד; הקדמה למשנה תורה‪,‬ז)‪.‬‬
‫ֶׁשֹּלא ַי ַע ְברּו ָה ָעם ַעל ַהּתֹוָרה – ַמִּכין ֶׁשֹּלא ַּכ ִּדין ְועֹו ְנִׁשין‬
‫ֶׁשֹּלא ַּכ ִּדין‪ֲ ,‬א ָבל ֵאין קֹו ְב ִעין ַה ָּד ָבר ְלדֹורֹות ְואֹו ְמִרין‬                     ‫ג   ְס ָיג – גדר והרחקה‪ ,‬כדי שלא ייכשלו‬

                                                                                                 ‫באיסור תורה‪ ,‬כגון תקנת עירובי חצרות‬
‫ושיתופי מבואות (עירובין א‪,‬א‪-‬ד)‪ִּ .‬בְׁש ָאר ֶׁש ֲה ָל ָכה ָּכְך ִהיא‪.‬‬
                                                                                                 ‫ִּדי ֵני ּתֹוָרה – מעשים שאין מטרתם‬

‫להרחיק את האדם מלעבור על איסור תורה אלא מסיבות אחרות‪ ,‬כגון פורים וחנוכה‪ְ .‬ל ָע ְקָרן – לבטלן‪ָּ .‬גדֹול ִמן‬

                                                                                                 ‫ָהִראׁשֹו ִנים – בחכמה ובמניין‪.‬‬

‫ד‪ְ   1‬ל ֵבית ִּדין – דווקא בית הדין הגדול (עיין מו"נ ג‪,‬מא)‪ָ .‬ק ָטן ִמן ָה ִראׁשֹו ִנים – בחכמה ובמניין‪ְּ .‬ג ֵזרֹות ֵאּלּו – האיסורים‬

‫שקבעו חכמים כדי לעשות סייג לתורה‪ֶׁ .‬ש ֲא ִפּלּו ִּד ְבֵרי ּתֹוָרה‪ַ ...‬ל ֲע ֹקר אֹו ָתן הֹוָר ַאת ָׁש ָעה – לבטל זמנית לפי הצורך‪,‬‬

‫"כי בהסדר זה תתמיד התורה‪ ,‬וינוהל כל מאורע כפי הראוי לו" (מו"נ ג‪,‬מא)‪.‬‬

‫ד‪ְ   2‬ל ַח ֵּזק ַה ָּדת – ראה לעיל א‪,‬ב‪ֶׁ .3‬שֹּלא ַּכ ִּדין – אף על פי שאין מן הדין לחייב עונש כה חמור‪ ,‬כגון מלקות או אף‬

‫מיתה‪ .‬סמכות זו מסורה גם לבתי דין מקומיים‪ ,‬ולא רק לבית הדין הגדול (ראה לעיל‪ ,‬סנהדרין כד‪,‬ד)‪ֲ .‬א ָבל ֵאין קֹו ְב ִעין ַה ָּד ָבר‬

                                                                                                 ‫ְלדֹורֹות – משום בל תוסיף (ראה להלן ט)‪.‬‬
   919   920   921   922   923   924   925   926   927   928   929