Page 927 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 927
םיטפוש רפס ממרים הלכות פרק ג 905
ְו ַהְּמֻׁשָּמ ִדין;ָּ כל ֵאּלּו ֵאי ָנן ִּב ְכ ַלל ִיְׂש ָר ֵאלְ ,ו ֵאי ָנן ְצ ִרי ִכין ֹלא "וכל הקודם להרגו – זכה" (חובל ומזיק
ח,ט-יא)ְ .מֻׁשָּמ ִדין – מושג זה כולל הן
את מי שנשתמד לעברה אחת ,כלומר ֵע ִדים ְוֹלא ַה ְתָר ָאה ְוֹלא ַּד ָּי ִניםֶ ,אָּלא ָּכל ַההֹוֵרג ֶא ָחד ֵמ ֶהם
מי שהורגל ונתפרסם לעבור על דברי ָעָׂשה ִמ ְצָוה ְּגדֹו ָלה ְו ֵה ִסיר ִמ ְכׁשֹול.
תורה בקביעות להכעיס ,ואפילו על גַּ 1בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּב ִאיׁש ֶׁשָּכ ַפר ַּבּתֹוָרה ֶׁשְּב ַעל ֶּפה
עברה אחת קלה; הן את מי שנשתמד
מכל התורה ,שעבר לדתי הגויים ִמַּמ ֲחַׁש ְבּתֹו ּו ִב ְד ָבִרים ֶׁשִּנְראּו לֹוְ ,ו ָה ַלְך ַא ַחר ַּד ְעּתֹו ַה ַּקָּלה
ְו ַא ַחר ְׁש ִרירּות ִלּבֹוְ ,ו ָכ ַפר ַּבּתֹו ָרה ֶׁשְּב ַעל ֶּפה ְּת ִחָּלהְ ,ו ֵכן ָּכל (בדרך כלל בשעת השמד) והתרחק
מ ַעמו מתוך רצון לחיות כגוי (תשובה
ג,ט)ַ .ה ְת ָר ָאה – אזהרה ,כדין חייבי ַהּטֹו ִעים ַא ֲחָריו.
מיתה בבית דין ,שצריך להזהיר אותם
תחילה ,ורק אם חטאו אחר ההתראה גֲ 2א ָבל ְּב ֵני אֹו ָתן ַהּטֹו ִעים ּו ְב ֵני ְּב ֵני ֶהםֶׁ ,ש ִה ִּדיחּו אֹו ָתם
– נענשים (סנהדרין יב,ב)ִ .מ ְצ ָוה ְּגדֹו ָלה
– "שהאכזריות על אלו שמטעין את ֲאבֹו ָתם ְונֹו ְלדּו ְּב ִמינּות ְו ִג ְּדלּו אֹו ָתם ָע ָליו – ֲהֵרי ֵהן ְּכ ִתינֹוק
העם אחר ההבל – רחמים היא בעולם" ֶׁשִּנְׁשָּבה ְל ֵבין ַהּגֹו ִיים ְו ִג ְּדלּוהּו ַהּגֹו ִיים ַעל ָּד ָתםֶׁ ,שהּוא ָאנּוס;
ְו ַאף ַעל ִּפי ֶׁשׁ ָּש ַמע ַא ַחר ָּכְך ֶׁש ָה ָיה ְיהּו ִדיְ ,וָר ָאה ַה ְּיהּו ִדים
(סנהדרין יא,ה)ְ .ו ֵה ִסיר ִמ ְכׁשֹול – שלא
יטעו את ישראל ושלא יקלקלו את ְו ָד ָתםֲ ,הֵרי הּוא ְּכ ָאנּוסֶׁ ,ש ֲהֵרי ִּג ְּדלּוהּו ַעל ָטעּו ָתם – ָּכְך ֵאּלּו
דרכי האמונה (עבודה זרה י ,א ;2פה"מ חולין ָהאֹו ֲח ִזים ְּב ַדְר ֵכי ֲאבֹו ֵתי ֶהם ֶׁש ָּתעּוְ .ל ִפי ָכְך ָראּוי ְל ַה ֲח ִזיָרן
ִּב ְתׁשּו ָבהְ ,ו ִל ְמׁשְֹך אֹו ָתן ְּב ַדְר ֵכי ָׁשלֹום ַעד ֶׁש ַּי ְח ְזרּו ְל ֵאי ַתן
א,ב; מו"נ ג,מא).
גַּ 1ד ְעּתֹו ַה ַּקָּלה – הנסמכת על דעתו ַהּתֹוָרהְ ,וֹלא ְי ַמ ֵהר ָא ָדם ְל ָהְר ָגן.
האישית ולא על המסורתְׁ .ש ִרירּות הגדרת זקן ממרא
ִלּבֹו – תאוותיו (הקדמה למסכת אבות,ג).
והדברים אמורים במי שצידק את דֲ 1א ָבל ָז ֵקן ַמ ְמֵרא ָה ָאמּור ַּבּתֹוָרה הּוא ָח ָכם ֶא ָחד ֵמ ַח ְכ ֵמי
ִיְׂשָר ֵאל ֶׁש ֵּיׁש ְּב ָידֹו ַקָּב ָלהְ ,ו ָדן ּומֹוֶרה ְּב ִדי ֵני ּתֹוָרה ְּכמֹו ֶׁש ָּידּונּו תאוותיו וקבע מחמת זה השקפה
השוללת את המסורת ,ולא רק שעובר
עברות להנאה זמניתְּ .ת ִחָּלה – כלומר ְויֹורּו ָּכל ַח ְכ ֵמי ִיְׂשָר ֵאלֶׁ ,שָּב ָאה לֹו ַמ ֲחֹל ֶקת ְּב ִדין ִמן ַה ִּדי ִנין
שהוא היה מייסד דרך הסטייהָּ .כל ִעם ֵּבית ִּדין ַהָּגדֹולְ ,וֹלא ָח ַזר ְל ִד ְבֵרי ֶהם ֶאָּלא ָח ַלק ֲע ֵלי ֶהם
ְוהֹו ָרה ַל ֲעׂשֹות ֶׁשֹּלא ְּכהֹו ָר ָא ָתם – ָּג ְז ָרה ּתֹו ָרה ָע ָליו ִמי ָתהַ ,הּטֹו ִעים ַא ֲחָריו – שגדלו וחונכו בדרך
הישר ,ובחרו לסטות ממנה וללכת
אחרי הכופר. ּו ִמ ְתַו ֶּדהְ ,ו ֵיׁש לֹו ֵח ֶלק ָלעֹו ָלם ַהָּבא.
גֶׁ 2ש ִה ִּדיחּו – הטעוְ .ונֹו ְלדּו ְּב ִמינּות – נולדו לתוך מציאות של כפירהֶׁ .שהּוא ָאנּוס – ופטור מן העונש (ראה
שגגות ב,ו)ֲ .ה ֵרי הּוא ְּכ ָאנּוס – שינוי הלשון "כאנוס" ,לעומת "שהוא אנוס" ,בא להבחין בין מי שהוא שבוי בידי
הגויים ואינו יודע שהוא יהודי ,לבין מי שכבר התברר לו שהוא יהודי ,אך עדיין הוא שבוי בדעתו בדרכי חשיבתם
של הגוייםָ .ראּוי ְל ַה ֲח ִזיָרן ִּב ְתׁשּו ָבה – וכן היא דעת הרמב"ם בעניין הקראים ,שראוי להשיב אותם חזרה אל
חיק היהדות (שו"ת תמט) .ובמקום אחר הוא אומר" :אין ראוי להרחיק מחללי שבתות ולמאוס אותם ,אלא לקרבם
ולזרזם על עשיית המצוות" (סוף איגרת השמד) .ואם עובר עברות רק מחמת יצרו" :חובה לאהבו ולחמול עליו ,וכל
מה שציווה ה' אותנו זה על זה מן האהבה והאחווה .ואפילו עשה מה שיכול להיות מן העברות מחמת תאוותו
והתגברות יצרו הרע ,הרי הוא נענש לפי גודל מריו ,ויש לו חלק ,והוא מפושעי ישראל" (פה"מ סנהדרין י,א)ְ .ל ֵאי ַתן
ַהּתֹוָרה – ַלתורה השלמה ,תורה שבעל פה ותורה שבכתב ,שבה העצמה והחוזקְ .וֹלא ְי ַמ ֵהר ָא ָדם ְל ָהְר ָגן – מפני
שדינם מסור לבית דין (י').
דֶׁ 1ש ֵּיׁש ְּב ָידֹו ַקָּב ָלה – שהוא מאמין בתורה שבעל פה (ק',י')ְ .ו ָדן – מסברתו על פי המידות שהתורה נדרשת בהן
(כלעיל א,ג-ד)ְ .וֹלא ָח ַזר ְל ִד ְב ֵרי ֶהם – לא קיבל עליו את דעת הרוב גם אחרי ששמע את דבריהםּ .ו ִמ ְת ַו ֶּדה – מודה
שעבר עברה ומתחרט עליה .ו"כל מחויבי מיתות בית דין ומחויבי מלקות אין מתכפר להן במיתתן או בלקייתן,
עד שיעשו תשובה ויתוודו" (תשובה א,א)ֵ .יׁש לֹו ֵח ֶלק ָלעֹו ָלם ַהָּבא – בניגוד למי שכופר בתורה שבעל פה ,שאין
לו חלק לעולם הבא (שם ג,ח).
