Page 932 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 932
םיטפוש רפס ממרים הלכות פרק ד 910
בְ 10ו ֵכן ִאם ָח ַלק ֲע ֵלי ֶהם ְּב ָאב ֵמ ֲאבֹות ַהֻּט ְמאֹותְּ ,כגֹון ִנ ְג ֵעי יניח קמה [תבואה] מעט לעניים בסוף
השדה" (מתנות עניים א,א).
ָּבָׂשר אֹו ִנ ְג ֵעי ָּב ִּתים אֹו ִנ ְג ֵעי ְּב ָג ִדים – ֲהֵרי ֶזה ַח ָּיבֶׁ ,ש ֲהֵרי
ְל ִד ְבֵרי ָהאֹו ֵמר ' ָטהֹור'ֻ ,מ ָּתר ְל ִהָּכ ֵנס ַלִּמ ְק ָּדׁש ְו ֶל ֱאכֹל ָק ָדִׁשים, בֲ 10אבֹות ַהֻּט ְמאֹות – מקורות טומאה
ּו ְל ִד ְבֵרי ָהאֹו ֵמר ' ָט ֵמא'ִ ,אם ִנ ְכ ַנס אֹו ָא ַכל ְּב ֵמ ִזיד ָענּוׁש ָּכֵרת,
ּו ְבׁשֹו ֵגג ֵמ ִביא ַחָּטאת ְקבּו ָעהְ .ו ֵכן ִאם ֶנ ְח ְלקּו ְּב ַט ֲהַרת ְמצָֹרע, ראשוניים ,כגון מת ומצורעִ .נ ְג ֵעי וכו'
– מיני הצרעת (ויקרא יג – צרעת אדם ובגד;
ויקרא יד ,לד-נז – צרעת הבית) .ושלושה הם:
ִנ ְג ֵעי ָּבָׂשר (אדם) אֹו ִנ ְג ֵעי ָּב ִּתים אֹו ִנ ְג ֵעי ִאם ֵיׁש ָל ֶזה ַט ֲה ָרה אֹו ֵאין לֹו.
ְּב ָג ִדיםְ .ל ִהָּכ ֵנס ַלִּמ ְק ָּדׁש – שאסור לאדם
בְ 11ו ֵכן ִאם ֶנ ְח ְלקּו ְּב ַהְׁש ָק ַאת ׂשֹו ָטהִ ,אם זֹו ְצִרי ָכה ִלְׁשּתֹות טמא ,בין אם הוא טמא מחמת עצמו
ובין אם מחמת שנגע באב הטומאה ,אֹו ֵאי ָנּה ְצ ִרי ָכה – ֲה ֵרי ֶזה ַח ָּיבֶׁ ,ש ֲה ֵרי ְל ִד ְב ֵרי ָהאֹו ֵמר ' ְצ ִרי ָכה',
כגון בבית המנוגע או בגד המנוגע,
ִאם ֵמת ַהַּב ַעל קֹ ֶדם ֶׁש ִּתְׁש ֶּתה ֲהֵרי זֹו ֲאסּוָרה ַל ָּי ָבםּ ,ו ְל ִד ְבֵרי להיכנס למקדש (לא תעשה עז) .והעושה
ָהאֹו ֵמר ' ֵאי ָנּה ְצִרי ָכה'ִ ,מ ְת ַיֶּב ֶמת. כן עונשו כרת (ביאת מקדש ג,יב)ְ .ו ֶל ֱאכֹל
ָק ָדִׁשים – שאסור לאכול קודשים סיכום ותפילין החריג
בְ 12ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה ְצִרי ִכין ִל ְבּדֹק ְו ַל ֲחקֹרִ ,אם ָה ְי ָתה בטומאה (לא תעשה קכט) .והאוכל קודשים
בטומאה – חייב כרת (פסולי המוקדשין
ַמ ֲחֹל ֶקת זֹו ְמ ִבי ָאה ִלי ֵדי ָּד ָבר ֶזהְ ,ו ָד ָבר ֶזה ֵמ ִביא ְל ָד ָבר ֵׁש ִני, יח,יג)ְּ .ב ַט ֲה ַרת ְמ ֹצ ָרע – באופן טיהור
ֲא ִפּלּו ַא ַחר ֵמ ָאה ְּד ָבִריםִ :אם ָיבֹוא ַּבּסֹוף ְל ָד ָבר ֶׁש ַח ָּי ִבין ַעל המצורע מטהרתו (ויקרא יד; צרעת יא).
וכגון שנחלקו בשאלה אם קטוע בוהן ְזדֹונֹו ָּכ ֵרת ְו ַעל ִׁש ְג ָגתֹו ַחָּטאתֵּ ,בין ֶׁש ָה ָיה ַה ָּז ֵקן ֵמ ֵקל ְו ֵהם
יכול להיטהר בנתינת דם האשם ,שהיא
ַמ ֲח ִמיִרין ֵּבין ֶׁש ָה ָיה הּוא ַמ ֲח ִמיר ְו ֵהם ְמ ִקִּלין – ֲהֵרי ֶזה חלק מתהליך טהרת המצורע (ולהלכה אינו
ַח ָּיב; גְ 1ו ִאם ֹלא ָּת ִביא ַהַּמ ֲחֹל ֶקת ִלי ֵדי ָּכְך – ֲהֵרי ֶזה ָּפטּור, יכול להיטהר ,ראה מחוסרי כפרה ה,א).
חּוץ ִמִּמ ְצַות ְּת ִפִּלין ִּב ְל ַבד. בַ 11הְׁש ָק ַאת ׂשֹו ָטה – סוטה ,אשת איש
גֵּ 2כי ַצד? הֹוָרה ֶׁשֻּמ ָּתר ְלהֹו ִסיף טֹו ֶט ֶפת ֲח ִמיִׁשית ַּב ְּת ִפִּלין, החשודה בניאוף ,לאחר שהוזהרה שלא
להתייחד עם אדם מסוים והתייחדה
ְו ַי ֲעֶׂשה אֹו ָתּה ָח ֵמׁש טֹו ָטפֹות – ֲהֵרי ֶזה ַח ָּיב; ְוהּוא ֶׁש ַּי ֲעֶׂשה עמו .במהלך בדיקתה היא שותה מן
ַּכ ְּת ִחָּלה ַאְרָּב ָעה ָּב ִּתים ְּכ ִה ְל ָכ ָתןְ ,ו ָי ִביא ֲח ִמיִׁשי ִוי ַדֵּבק ַּב ִחיצֹון, המים המאררים במקדש (ׂשוטה ג,ח-י).
וכגון שנחלקו אם צריך שיהיו שני ֶׁש ַהַּב ִית ַה ִחיצֹון ֶׁש ֵאינֹו רֹו ֶאה ֶאת ָה ֲא ִוירָּ ,פסּולְ .ו ִחּיּוב ָז ֵקן
עדים המעידים על מעשה הייחוד.
ַמ ְמֵרא ַעל ָּד ָבר ֶזה – ֲה ָל ָכה ִמִּפי ַה ַּקָּב ָלה. ֵמת ַהַּב ַעל קֹ ֶדם ֶׁש ִּתְׁש ֶּתה וכו' – שהיא
אמורה לשתות מים המרים ואינה יכולה גֲ 3א ָבל ִאם ֶנ ְח ְלקּו ִּבְׁש ָאר ִמ ְצוֹותְּ ,כגֹון ֶׁש ָח ַלק ְּב ָד ָבר ִמ ִּד ְב ֵרי
לּו ָלב אֹו ִצי ִצית אֹו ׁשֹו ָפרֶ ,זה אֹו ֵמר 'ָּפסּול' ְו ֶזה אֹו ֵמר 'ָּכֵׁשר', לשתות עכשיו ,ולפיכך היא מוגדרת
ֶזה אֹו ֵמר ' ָי ָצא ְי ֵדי חֹו ָבתֹו' ְו ֶזה אֹו ֵמר 'ֹלא ָי ָצא'ֶ ,זה אֹו ֵמר כספק נואפת ,לכן דינּה שתחלוץ ולא
' ָטהֹור' ְו ֶזה אֹו ֵמר 'ֵׁש ִני ַלֻּט ְמ ָאה' – ֲהֵרי ֶזה ָּפטּור ִמן ַהִּמי ָתה. תתייבם (ייבום וחליצה ו,יט) .ואם בא עליה
יבמה במצב זה שאינה ראויה לייבום,
דינו כרת כמי שבא על הערווהִ .מ ְת ַיֶּב ֶמת ְו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה.
– שדינה כאישה רגילה ,שהרי אינה
בגדר חשודה כמנאפת.
בָּ 12ד ָבר ֶזה – מסקנה הלכתית מסוימתַ .ה ָּז ֵקן – החכם החולק .גָּ 1פטּור – ממיתה ,אך בית דין רשאין לענוש
אותו לפי שיקול דעתם (ראה לעיל ג,ז) .חּוץ ִמִּמ ְצ ַות ְּת ִפִּלין – שאין בה כרת וחטאת ,ובכל זאת יש בה חיוב זקן ממרא.
ג 2טֹו ֶט ֶפת – בית של תפיליןֲ .ח ִמיִׁשית ַּב ְּת ִפִּלין – של ראש ,שמן הדין אין בו אלא ארבעה בתים (תפילין ב,א)ְ .והּוא
ֶׁש ַּי ֲעֶׂשה – אין דנים אותו כזקן ממרא במצַות עשה אלא אם הוסיף במצוה או גרע ממנה (בבלי סנהדרין פח,ב) .ואם מתחילה
עשאן שלא כהלכה ,אינן בגדר תפילין ,ונמצא שלא גרע מן המצוה ולא הוסיף עליהֶׁ .ש ַהַּב ִית ַה ִחיצֹון ֶׁש ֵאינֹו רֹו ֶאה ֶאת
ָה ֲאִויר ָּפסּול – שהטוטפת החיצונה (הראשונה או הרביעית) המכוסה בדבר מה פסולה.
