Page 938 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 938

‫םיטפוש רפס‪      ‬ממרים הלכות‪      ‬פרק ו	‬                                                           ‫‪9	 16‬‬

‫ח   ְל ַה ְכִּביד ֻעּלֹו – להרבות בהטלת גבולות‬

‫ח   ַאף ַעל ִּפי ֶׁשְּב ָכְך ִנ ְצ ַטֵּוינּו‪ָ ,‬אסּור ְל ָא ָדם ְל ַה ְכִּביד ֻעּלֹו ַעל‬             ‫מרות‪ִ .‬מ ְכׁשֹול – חטא‪ ,‬שישנאו אותו‬

‫ָּב ָניו ּו ְל ַד ְק ֵּדק ִּב ְכבֹודֹו ִעָּמ ֶהם‪ֶׁ ,‬שֹּלא ְי ִבי ֵאם ִלי ֵדי ִמ ְכׁשֹול‪,‬‬            ‫ויבואו לפגוע בו‪ָ .‬מ ַחל – ויתר‪ .‬ט  ְּבנֹו‬
‫ֶאָּלא ִי ְמ ֹחל ְו ִי ְת ַעֵּלם‪ֶׁ ,‬ש ָה ָאב ֶׁשָּמ ַחל ַעל ְּכבֹודֹו – ְּכבֹודֹו‬
‫ָמחּול‪   .‬ט  ְו ַהַּמֶּכה ְּבנֹו ָּגדֹול – ְמ ַנ ִּדין אֹותֹו‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי הּוא‬                       ‫ָּגדֹול – אבל הוא רשאי להכות את בנו‬
                                                                                                    ‫הקטן קלות כדי לחנכו (תלמוד תורה ב‪,‬ב)‪.‬‬
          ‫עֹו ֵבר ַעל " ְו ִל ְפ ֵני ִע ֵּור ֹלא ִת ֵּתן ִמ ְכׁ ֹשל" (ויקרא יט‪,‬יד)‪.‬‬
                                                                                                    ‫ְמ ַנ ִּדין – הנידוי הוא בידוד חברתי (שם‬
‫י   ִמי ֶׁשִּנ ְטְר ָפה ַּד ְעּתֹו ֶׁשְּל ָא ִביו אֹו ֶׁשְּל ִאּמֹו – ִיְׁש ַּת ֵּדל ִל ְנ ֹהג‬      ‫ז‪,‬ד)‪ְ .‬ו ִל ְפ ֵני ִע ֵּור וכו' – "שהוא עיוור‪,‬‬
                                                                                                    ‫ואינו רואה דרך האמת מפני תאוות‬
‫ִעָּמ ֶהם ְּכ ִפי ַּד ְע ָּתם ַעד ֶׁש ְּיֻר ַחם ֲע ֵלי ֶהם‪ְ .‬ו ִאם ִאי ֶא ְפָׁשר לֹו‬
‫ַל ֲעמֹד‪ִ ,‬מְּפ ֵני ֶׁשִּנְׁש ַּתּטּו ְּביֹו ֵתר – ַיִּני ֵחם ְו ֵי ֵלְך לֹו‪ִ ,‬וי ַצֶּוה ֲא ֵחִרים‬  ‫לבו" (רוצח יב‪,‬יד)‪ .‬וכאן הבן הוא ה'עיוור'‪,‬‬
                                                                                                    ‫שהרי הוא עלול לגמול לאביו ולהכותו‬
‫ְל ַה ְנ ִהי ָגם ָּכָראּוי ָל ֶהם‪.‬‬                                                                  ‫ולעבור עברה חמורה (ר"ח מועד קטן יז‪,‬א)‪.‬‬
                                                                                                    ‫ומנדים את מי שמכשיל את העיוור‬

                                                                                                    ‫(תלמוד תורה ו‪,‬טו)‪.‬‬

‫יא   ַהַּמ ְמ ֵזר ַח ָּיב ִּב ְכבֹוד ָא ִביו ּומֹוָראֹו‪ַ ,‬אף ַעל ִּפי ֶׁשהּוא ָּפטּור‬               ‫י  ֶׁש ְּיֻר ַחם ֲע ֵלי ֶהם – שירחם עליהם ה'‬

‫ַעל ַמָּכתֹו ְו ַעל ִק ְל ָלתֹו ַעד ֶׁש ַּי ֲעֶׂשה ְּתׁשּו ָבה‪ֶׁ ,‬ש ֲא ִפּלּו ָה ָיה ָא ִביו‬        ‫ויחזירם לשפיות דעתם‪ַ .‬ל ֲעמֹד – לשהות‬
                                                                                                    ‫עמהם‪ִ .‬וי ַצֶּוה ֲא ֵחִרים ְל ַה ְנ ִהי ָגם ָּכָראּוי‬
‫ָל ֶהם – שלפעמים הורים כאלה זקוקים ָרָׁשע ּו ַב ַעל ֲע ֵברֹות – ְמ ַכְּבדֹו ּו ִמ ְת ָי ֵרא ִמֶּמּנּו‪ָ .‬ר ָאה אֹותֹו עֹו ֵבר‬
                                                                                                    ‫למעשים תקיפים שהבן אינו רשאי‬
‫ַעל ִּד ְבֵרי ּתֹוָרה – ֹלא יֹא ַמר לֹו ' ַאָּבא‪ָ ,‬ע ַבְר ָּת ַעל ִּד ְבֵרי ּתֹוָרה'‪,‬‬                                ‫לעשות להם (רדב"ז)‪.‬‬
‫ֶאָּלא יֹא ַמר לֹו ' ַאָּבא‪ָּ ,‬כתּוב ַּבּתֹוָרה ָּכְך ְו ָכְך?'‪ְּ ,‬כ ִאּלּו הּוא‬
                                                                                                    ‫יא   ַמ ְמ ֵזר – מי שנולד מביאה אסורה‬
                              ‫ׁשֹו ֵאל ִמֶּמּנּו‪ֹ ,‬לא ְּכ ַמ ְז ִהירֹו‪.‬‬
                                                                                                    ‫על אישה האסורה בעריות‪ ,‬חוץ מן‬

                                       ‫גבולות ועדיפויות במצַות כיבוד הורים‬                          ‫הנידה (איסורי ביאה טו‪,‬א)‪ָּ .‬פטּור – אבל‬
                                                                                                    ‫אסור‪ַ .‬על ַמָּכתֹו ְו ַעל ִק ְל ָלתֹו – ראה‬
‫יב   ִמי ֶׁש ָא ַמר לֹו ָא ִביו ַל ֲעבֹר ַעל ִּד ְבֵרי ּתֹוָרה‪ֵּ ,‬בין ֶׁש ָא ַמר‬                    ‫לעיל ה‪,‬יב‪ַ .1‬עד ֶׁש ַּי ֲעֶׂשה ְּתׁשּו ָבה – הוריו‬
                                                                                                    ‫צריכים לעשות תשובה על שהולידו את‬
‫לֹו ַל ֲעבֹר ַעל ִמ ְצַות ֹלא ַת ֲעֶׂשה אֹו ְל ַבֵּטל ִמ ְצַות ֲעֵׂשה‪ֲ ,‬א ִפּלּו‬                    ‫הממזר‪ֶׁ .‬ש ֲא ִפּלּו ָה ָיה וכו' – מכאן עד‬
‫ֶׁשְּל ִד ְבֵרי ֶהם – ֲהֵרי ֶזה ֹלא ִיְׁש ַמע לֹו; ֶׁשֶּנ ֱא ַמר‪ִ " :‬איׁש ִאּמֹו‬
                                                                                                    ‫סוף ההלכה מדובר בכל בן‪ ,‬ולאו דווקא‬
‫ְו ָא ִביו ִּתיָראּו‪ְ ,‬ו ֶאת ַׁשְּבתֹ ַתי ִּתְׁשמֹרּו" (שם יט‪,‬ג) – ֻּכ ְל ֶכם ַח ָּי ִבין‬           ‫בממזר‪ְ .‬מ ַכְּבדֹו ּו ִמ ְת ָי ֵרא ִמֶּמּנּו – כל זמן‬
                                             ‫ִּב ְכבֹו ִדי‪.‬‬                                         ‫שהוא חי או שעשה תשובה לפני שמת‬

‫יג   ָא ַמר לֹו ָא ִביו ' ַהְׁש ֵק ִני ַמ ִים'‪ּ ,‬ו ִמ ְצָוה ַל ֲעׂשֹות‪ִ :‬אם ֶא ְפָׁשר‬                               ‫(י'‪ .‬ראה מלווה ולווה ד‪,‬ד)‪.‬‬

‫ַלִּמ ְצָוה ֶׁש ֵּת ָעֶׂשה ַעל ְי ֵדי ֲא ֵחִרים – ֵּת ָעֶׂשה‪ְ ,‬ו ִי ְת ַע ֵּסק ִּב ְכבֹוד‬           ‫יב  ֶׁשְּל ִד ְבֵרי ֶהם – מתקנת חכמים‪.‬‬
‫ָא ִביו‪ֶׁ ,‬ש ֵאין ְמ ַבְּט ִלין ִמ ְצָוה ִמְּפ ֵני ִמ ְצָוה; ְו ִאם ֵאין ָׁשם ֲא ֵחִרים‬
‫ַל ֲעׂשֹו ָתּה – ִי ְת ַע ֵּסק ַּבִּמ ְצָוה ְו ַיִּני ַח ְּכבֹוד ָא ִביו‪ֶׁ ,‬שהּוא ְו ָא ִביו‬        ‫ֶׁשֶּנ ֱא ַמר‪ֻּ ...‬כ ְל ֶכם ַח ָּי ִבין ִּב ְכבֹו ִדי – בפסוק‬
                                                                                                    ‫נזכרה מצַות שמירת השבת אחר מצַות‬
                                                                                                    ‫מורא אב ואם‪ ,‬ללמד שמצַות כיבוד אב‬

‫ואם אינה עדיפה על מצַות כיבוד האל‪ַ ,‬ח ָּי ִבים ִּב ְד ַבר ִמ ְצ ָוה‪ְ .‬ו ַת ְלמּוד ּתֹו ָרה ָּגדֹול ִמְּכבֹוד ָאב ָו ֵאם‪.‬‬

                                                                   ‫מפני שגם האב והאם חייבים בכבוד‬

                                                                                                    ‫האל ובקיום מצוותיו‪.‬‬

‫יג  ּו ִמ ְצָוה ַל ֲעׂשֹות – ויש לפניו עוד מצוה‪ ,‬ואם לא יעשה אותה עכשיו‪ ,‬יעבור זמנה‪ .‬אבל אם אין זמנה עובר‪ ,‬עוסק‬

‫בכבוד אביו ואחר כך באותה מצוה (כס"מ)‪ֶׁ .‬ש ֵאין ְמ ַבְּט ִלין ִמ ְצָוה ִמְּפ ֵני ִמ ְצָוה – מפני שמי שעוסק במצוה פטור מן המצוה‬

‫(אישות טו‪,‬ב)‪ ,‬כששתיהן לפניו‪ .‬אבל אם כבר התחיל במצוה אחת‪ ,‬אף על פי שאפשר לעשותה על ידי אחרים‪ ,‬ונזדמנה לו‬

‫מצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים‪ ,‬לא יניח את הראשונה‪ ,‬מפני שמי שעוסק במצוה פטור ממצוה אחרת (כס"מ)‪.‬‬

‫ֶׁשהּוא ְו ָא ִביו ַח ָּי ִבים ִּב ְד ַבר ִמ ְצָוה – כיוון שגם אביו חייב במצוה הזאת‪ ,‬תיעשה המצוה לפני צורכי אביו‪ְ .‬ו ַת ְלמּוד ּתֹוָרה‬

‫ָּגדֹול וכו' – ש"אין לך מצוה בכל המצוות כולן שהיא שקולה כנגד תלמוד תורה‪ ,‬אלא תלמוד תורה כנגד כל המצוות‬

‫כולן‪ ,‬שהתלמוד מביא לידי מעשה" (תלמוד תורה ג‪,‬ג)‪ .‬שאם הורו לו הוריו שלא ילמד תורה‪ ,‬אל ישמע להם (י')‪.‬‬
   933   934   935   936   937   938   939   940   941   942   943