Page 941 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 941

‫םיטפוש רפס‪      ‬ממרים הלכות‪      ‬פרק ז ‪	919‬‬         ‫	‬

‫ז‪ָ   1‬א ִביו ְו ִאּמֹו – דווקא‪ .‬אך אם אחד‬                                                            ‫עדות ראשונה ועדות אחרונה‬

‫מהם אינו רוצה‪ ,‬אינו מתחייב (כאמור‬                     ‫ז‪ֵּ  1‬כי ַצד ָּד ִנין ֵּבן סֹוֵרר ּומֹוֶרה? ְמ ִבי ִאין אֹותֹו ָא ִביו ְו ִאּמֹו‬
‫להלן י)‪ֵּ .‬בית ִּדין ֶׁשִּלְׁשלָׁשה – המורכב‬
‫משלושה דיינים לפחות‪ ,‬הדן רק דיני‬                      ‫ְּת ִחָּלה ְל ֵבית ִּדין ֶׁשִּלְׁשלָׁשה‪ְ ,‬ואֹו ְמִרין ָל ֶהם 'ְּב ֵננּו ֶזה סֹוֵרר‬
‫ממונות ומלקות (סנהדרין ה‪,‬ד; ה‪,‬ח)‪ֲ .‬א ִכי ָלה‬          ‫ּומֹוֶרה' (שם כא‪,‬כ)‪ּ .‬ו ְמ ִבי ִאין ְׁש ֵני ֵע ִדים ֶׁשָּג ַנב ִמּ ֶׁשְּל ָא ִביו ְו ָק ָנה‬
‫ָה ֲאמּוָרה – לעיל ב‪ַ .‬ה ְתָר ָאה – ראה לעיל‬          ‫ָּבָׂשר ָו ַי ִין ַּבֶּמה ֶׁשָּג ַנב‪ְ ,‬ו ָא ַכל אֹו ָתם ֲא ִכי ָלה ָה ֲאמּוָרה ַא ַחר‬
‫ה‪,‬א‪ִּ .‬כְׁש ָאר ְמ ֻח ְּי ֵבי ַמ ְלקּות – החייבים‬     ‫ַה ַה ְתָר ָאה‪ְ ,‬וזֹו ִהיא ֵעדּות ָהִראׁשֹו ָנה‪ּ .‬ו ַמ ְל ִקין אֹותֹו ִּכְׁש ָאר‬
‫מלקות מן התורה (סנהדרין פרקים טז‪-‬יז)‪.‬‬                 ‫ְמ ֻח ְּי ֵבי ַמ ְלקּות‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ְ" :‬ו ִי ְּסרּו ֹאתֹו ְוֹלא ִיְׁש ַמע ֲא ֵלי ֶהם" (שם‬

                       ‫ְו ִי ְּסרּו – יכו‪.‬‬                                                            ‫כא‪,‬יח)‪.‬‬

‫ז‪ֵּ  2‬בית ִּדין ֶׁשְּל ֶעְׂשִרים ּוְׁשלָׁשה –‬         ‫ז‪ָ   2‬ח ַזר ְו ָג ַנב ִמּ ֶׁשְּל ָא ִביו ְו ָא ַכל ֲא ִכי ָלה זֹו – ָא ִביו ְו ִאּמֹו ְמ ִבי ִאין‬

‫המוסמך לדון דיני נפשות (שם ה‪,‬ב‪-‬ג)‪.‬‬                    ‫אֹותֹו ְל ֵבית ִּדין ֶׁשְּל ֶעְׂשִרים ּוְׁשלָׁשה‪ּ ,‬ו ְמ ִבי ִאין ְׁש ַנ ִים ּו ְמ ִעי ִדין‬
‫ּו ְמ ִבי ִאין ְׁש ַנ ִים – שני עדים‪ַ .‬הּ ְׁש ַנ ִים‬  ‫ָע ָליו ֶׁשָּג ַנב ְו ָא ַכל ֲא ִכי ָלה זֹו ָה ֲאמּוָרה ַא ַחר ֶׁש ִה ְתרּו ּבֹו‪ְ ,‬וזֹו ִהיא‬
‫ָהִראׁשֹו ִנים – שני העדים שהעידו את‬                  ‫ֵעדּות ַא ֲחרֹו ָנה; ֲא ִפּלּו ָהיּו ַהּ ְׁש ַנ ִים ָהִראׁשֹו ִנים ֵהם ָה ַא ֲחרֹו ִנים‪.‬‬
‫העדות הראשונה‪ְּ .‬כ ֶדֶרְך ָּכל ֲהרּו ֵגי‬              ‫ְו ַא ַחר ֶׁשְּמ ַקְּב ִלין ֵעדּו ָתם – ּבֹו ְד ִקין אֹותֹו ֶׁשָּמא ִהִּקיף ַהּ ֵׂש ָער‬
‫ֵּבית ִּדין – כמבואר בסנהדרין פרקים‬                   ‫ֶאת ָּכל ַהִּגיד‪ִ .‬אם ֹלא ִהִּקיף‪ְ ,‬וֹלא ָׁש ְלמּו לֹו ְׁשלָׁשה ֳח ָדִׁשים –‬
‫יד‪-‬טו‪ְׁ .‬שלָׁשה ָהִראׁשֹו ִנים – הדיינים‬              ‫ּגֹו ְמִרין ִּדינֹו ְּכ ֶדֶרְך ָּכל ֲהרּו ֵגי ֵּבית ִּדין‪ְ ,‬וסֹו ְק ִלין אֹותֹו‪ְ .‬ו ֵאינֹו‬
                                                      ‫ִנ ְס ָקל ַעד ֶׁש ִּי ְהיּו ָׁשם ְׁשלָׁשה ָהִראׁשֹו ִנים‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ְּ" :‬ב ֵננּו ֶזה"‬
           ‫שהשתתפו בדיון הראשון‪.‬‬
                                                      ‫(שם כא‪,‬כ) – ֶזה הּוא ֶׁשָּל ָקה ִּב ְפ ֵני ֶכם‪   .‬ח  ְו ִאם ָמ ֲחלּו לֹו ָא ִביו‬
‫ט   ַעד ֶׁשֹּלא ִנ ְג ַמר ִּדינֹו – לפני פסק‬
                                                                               ‫ְו ִאּמֹו קֹ ֶדם ֶׁש ִּיָּג ֵמר ִּדינֹו – ָּפטּור‪.‬‬
‫הדין‪ָּ .‬פטּור – שבשעה שהוא עומד‬
‫לדין‪ ,‬כבר אי אפשר לקיים בו דין בן‬                                                                                 ‫הפטורים מעונש‬
‫סורר ומורה‪ָּ .‬כל ֵעת ֶׁש ִּיָּמ ֵצא ִי ָּס ֵקל –‬
‫"שיעמדו שניים ויאמרו‪' :‬מעידים‬                         ‫ט  ָּבַרח ַעד ֶׁשֹּלא ִנ ְג ַמר ִּדינֹו‪ְ ,‬ו ַא ַחר ָּכְך ִהִּקיף ַהּ ֵׂש ָער ִמְּל ַמָּטה‬
‫אנו את איש פלוני שנגמר דינו בבית‬
‫דינו שלפלוני‪ ,‬ופלוני ופלוני עדיו'‪...‬‬                  ‫– ָּפטּור‪ְ .‬ו ִאם ִמּ ֶׁשִּנ ְג ַמר ִּדינֹו ָּבַרח – ֲא ִפּלּו ִה ְז ִקין‪ָּ ,‬כל ֵעת‬
‫במה דברים אמורים? ברוצח‪ .‬אבל‬                          ‫ֶׁש ִּיָּמ ֵצא‪ִ ,‬י ָּס ֵקל; ֶׁשָּכל ִמי ֶׁשִּנ ְג ַמר ִּדינֹו ֲהֵרי הּוא ְּכ ָהרּוג‪ְ ,‬ו ֵאין‬
‫שאר חייבי מיתות‪ ,‬עד שיבואו עדיו‬
‫הראשונים ויעידו שנגמר דינו‪ ,‬ויהרגוהו‬                                                                 ‫לֹו ָּדם‪.‬‬
‫בידם" (שם יג‪,‬ז)‪ְ .‬ו ֵאין לֹו ָּדם – ההורג‬
‫אותו אינו נענש‪ ,‬אך אסור להרוג אותו‬                    ‫י   ָה ָיה ָא ִביו רֹו ֶצה ְו ִאּמֹו ֵאי ָנּה רֹו ָצה‪ִ ,‬אּמֹו רֹו ָצה ְו ָא ִביו ֵאינֹו‬

                  ‫לכתחילה (שם יד‪,‬ח)‪.‬‬                  ‫רֹו ֶצה – ֵאינֹו ַנ ֲעֶׂשה ֵּבן סֹוֵרר ּומֹוֶרה‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ְ" :‬ו ָת ְפׂשּו בֹו‬
                                                      ‫ָא ִביו ְו ִאּמֹו" (שם כא‪,‬יט‪-‬כ)‪ָ .‬ה ָיה ֶא ָחד ֵמ ֶהן ִּג ֵּדם אֹו ִחֵּגר אֹו ִאֵּלם‬
‫י  רֹו ֶצה‪ֵ ...‬אי ָנּה רֹו ָצה – שנחלקו‬               ‫אֹו סֹו ֵמא אֹו ֵחֵרׁש – ֵאינֹו ַנ ֲעֶׂשה ֵּבן סֹוֵרר ּומֹוֶרה‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪:‬‬
                                                      ‫"ְו ָת ְפׂשּו בֹו"‪ְ ,‬וֹלא ִּג ְּד ִמים‪ְ" ,‬והֹו ִציאּו אֹתֹו"‪ְ ,‬וֹלא ִחְּגִרים‪,‬‬
‫אם להביא אותו לבית דין‪ ,‬אף לעדות‬                      ‫"ְו ָא ְמרּו"‪ְ ,‬וֹלא ִאְּל ִמים‪ְּ" ,‬ב ֵננּו ֶזה"‪ְ ,‬וֹלא סֹו ִמים‪ֵ " ,‬אי ֶנּנּו ׁשֹ ֵמ ַע‬
‫הראשונה (או"ש)‪ִּ .‬ג ֵּדם – שאין לו יד‪ִ .‬חֵּגר‬
‫– צולע‪ִ .‬אֵּלם – "ששומע ואינו מדבר"‬                                                     ‫ְּב ֹק ֵלנּו"‪ְ ,‬וֹלא ֵחְרִׁשים‪.‬‬
‫(תרומות ד‪,‬ד)‪ .‬סֹו ֵמא – עיוור‪ֵ .‬ח ֵרׁש – כאן‬
                                                      ‫יא  ְּג ֵז ַרת ַהָּכתּוב ִהיא ֶׁשֹּלא ִי ָּס ֵקל ֶאָּלא ֵּבן סֹוֵרר ּומֹוֶרה‪ֲ ,‬א ָבל‬
          ‫משמעו שאינו שומע בלבד‪.‬‬
                                                      ‫ַהַּבת ֵאי ָנּה ִנּדֹו ֶנת ְּב ִדין ֶזה‪ֶׁ ,‬ש ֵאין ַּדְרָּכּה ְל ִהָּמֵׁשְך ַּב ֲא ִכי ָלה‬
‫יא  ְּג ֵז ַרת ַהָּכתּוב – ומצוה לתת לה‬               ‫ּוְׁש ִת ָּיה ָּכ ִאיׁש‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ֵּ" :‬בן סֹו ֵרר ּומֹו ֶרה" (שם כא‪,‬יח) – ֵּבן ְוֹלא‬

‫טעם (מעילה ח‪,‬ח)‪ ,‬ולכן ממשיך ומטעים‬                                               ‫ַּבת‪ְ ,‬וֹלא ֻט ְמטּום ְו ַא ְנ ְּדרֹ ִגינֹס‪.‬‬
‫הרמב"ם "שאין דרכה" וכו'‪ְ .‬ל ִהָּמֵׁשְך‬
‫– להיגרר אחר התנהגות זו של שפלות‬
‫מוסרית‪ֻ .‬ט ְמטּום ְו ַא ְנ ְּדרֹ ִגינֹס – ראה‬

                    ‫לעיל ביאור ה‪,‬א‪.‬‬
   936   937   938   939   940   941   942   943   944   945   946