Page 939 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 939
םיטפוש רפס ממרים הלכות פרק ו-ז 917
יד ִמְּפ ֵני ֶׁשהּוא ְו ִאּמֹו ַח ָּי ִבין ִּב ְכבֹוד יד ָא ַמר לֹו ָא ִביו ' ַהְׁש ֵק ִני ַמ ִים' ְו ָא ְמָרה לֹו ִאּמֹו ' ַהְׁש ֵק ִני ַמ ִים' –
ָא ִביו – אף על פי שהכבוד בין הבעל ַמִּני ַח ְּכבֹוד ִאּמֹו ְועֹו ֵסק ִּב ְכבֹוד ָא ִביו ְּת ִחָּלהִ ,מְּפ ֵני ֶׁשהּוא
לבין אישה הדדי (אישות טו,יט-כ) ,הוא ְו ִאּמֹו ַח ָּי ִבין ִּב ְכבֹוד ָא ִביו.
אינו זהה. כיבוד הנספח להורים
טו ְל ַא ַחר ִמי ָת ָתן – של אביו או אמו טו ַח ָּיב ָא ָדם ְל ַכֵּבד ֶאת ֵאֶׁשת ָא ִביו ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאי ָנּה ִאּמֹו,
הביולוגייםֵ .אינֹו ַח ָּיב – שהרי כבוד בן ָּכל ְז ַמן ֶׁש ָא ִביו ַק ָּיםֶׁ ,ש ֶּזה ִּב ְכ ַלל ְּכבֹוד ָא ִביוְ .ו ֵכן ְמ ַכֵּבד ַּב ַעל
הזוג אינו אלא אמצעי לכבוד שהוא חייב ִאּמֹו ָּכל ְז ַמן ֶׁש ִאּמֹו ַק ֶּי ֶמתֲ .א ָבל ְל ַא ַחר ִמי ָת ָתן – ֵאינֹו ַח ָּיב.
לכבד את הוריו הביולוגיים ,וכשמתו ּו ִמ ִּד ְבֵרי סֹו ְפִרים ֶׁש ִּי ְה ֶיה ָא ָדם ַח ָּיב ִּב ְכבֹוד ָא ִחיו ַהָּגדֹול ִּכ ְכבֹוד
הוריו ,הוא פטור מחובת הכבוד לבן
זוגוִ .מ ִּד ְבֵרי סֹו ְפִרים – מדרשת חכמים ָא ִביו.
לפסוק ,ותוקפה מן התורה (כס"מ ,רדב"ז).
א ִנ ְתָּפְרָׁשה ּבֹו ְס ִקי ָלה – שכתוב בו: ּ ֶפ ֶרק ְׁש ִבי ִעי
ז
"ורגמוהו כל אנשי עירו באבנים ומת"
(דברים כא,כא) .והטעם לעונש מוות הוא בן סורר ומורה
עקרוני" ,שהתורה העידה כי מי שהוא ההגדרה
בגיל צעיר תאוותן עד כדי כך כמתואר,
לא ייבצר בסופו של דבר שיהא גוזל א 'ֵּבן סֹו ֵרר ּומֹו ֶרה' ָה ָאמּור ַּבּתֹו ָרה (דברים כא,יח) – ֲה ֵרי
ממון אחרים ושופך דמים כדי לקחת
ִנ ְתָּפְרָׁשה ּבֹו ְס ִקי ָלהְ ,וֹלא ָע ַנׁש ַהָּכתּוב ֶאָּלא ִאם ֵּכן ִה ְז ִהיר.
ממון לעשות בו מה שהורגל ,ולפיכך ְו ֵהי ָכן ִה ְז ִהיר? "ֹלא תֹא ְכלּו ַעל ַה ָּדם" (ויקרא יט,כו) – ֹלא תֹא ְכלּו
ציווה ה' להכריתו לפני כן ,וייהרג קודם ֲא ִכי ָלה ַהְּמ ִבי ָאה ִלי ֵדי ְׁש ִפיכּות ָּד ִמיםֲ ,הֵרי זֹו ֲא ִכי ַלת ֵּבן
שיהרוג" (פה"מ סנהדרין ח,ה) ,אף על פי סֹוֵרר ּומֹוֶרהֶׁ ,ש ֵאינֹו ֶנ ֱהָרג ֶאָּלא ַעל ֲא ִכי ָלה ְמכֹ ֶעֶרת ֶׁש ָא ַכל,
שבפועל תנאי הריגתו נדירים ,כמתואר
ֶׁשֶּנ ֱא ַמר" :זֹו ֵלל ְוסֹ ֵבא" (דברים כא,כ); ִמִּפי ַהׁ ְּשמּו ָעה ָל ְמדּו בהלכות אלו" .ועוד ,מכלל מטרות
התורה השלמה עזיבת התאוות...
הלא תתבונן מקראות התורה היאך ֶׁש ַה'ּזֹו ֵלל' הּוא ָהאֹו ֵכל ָּבָׂשר ְּבַר ַע ְב ָּתנּותְ ,ו'סֹו ֵבא' – ַהּׁשֹו ֶתה
ציוותה בהריגת מי שנראה בעינינו ַי ִין ְּבַר ַע ְב ָּתנּות.
שהוא מפריז בדרישת תאוות האכילה בֲ 1א ִכי ָלה זֹו ֶׁשהּוא ַח ָּיב ָע ֶלי ָה – ְּד ָבִרים ַהְרֵּבה ֵיׁש ָּבּה,
והשתייה ,והוא בן סורר ומורה ,והוא
אמרֹו 'זולל וסובא' ,וציווה לסקלו ְו ֵהם ֻּכָּלן ֲה ָל ָכה ִמִּפי ַה ַּקָּב ָלהֵ :אינֹו ַח ָּיב ְס ִקי ָלה ַעד ֶׁש ִּי ְג ֹנב
ולמהר להכריתו בטרם יחמיר עניינו ִמׁ ֶּשְּל ָא ִביו ְו ִי ְק ֶנה ָּבָׂשר ְּבזֹול ְו ַי ִין ְּבזֹולְ ,ויֹא ַכל ְו ִיְׁש ֶּתה חּוץ
ויאבד רבים ויקלקל תכונות צדיקים ֵמְרׁשּות ָא ִביו ַּב ֲחבּוָרה ֶׁשֻּכָּלּה ֵרי ָק ִנין ְּפחּו ִתיןְ ,ויֹא ַכל ַהָּבָׂשר
ברוב תאוותנותו" (מו"נ ג,לג; ג,מא)ְ .וֹלא ַחי ְו ֵאינֹו ַחיָּ ,בֵׁשל ְו ֵאינֹו ָּבֵׁשלְּ ,כ ֶדֶרְך ֶׁש ַהַּגָּנ ִבים אֹו ְכ ִלים,
ָע ַנׁש ַהָּכתּוב ֶאָּלא ִאם ֵּכן ִה ְז ִהיר – ְו ִיְׁש ֶּתה ַה ַּי ִין ָמזּוג ְו ֵאינֹו ָמזּוג ְּכ ֶדֶרְך ֶׁש ַהַּגְרְּגָר ִנים ׁשֹו ִתים;
עיקרון תורני שמשמעותו היא שהזכרת
ְוהּוא ֶׁשּיֹא ַכל ִמְׁש ַקל ֲח ִמׁ ִּשים ִּדי ָנר ִמָּבָׂשר ֶזה ִּב ְמלּו ְג ָמא ַא ַחת ,העונש בתורה באה רק כשעצם האיסור
נלמד מן התורהְ .מכֹ ֶעֶרת – מגונהִ .מִּפי
ַהׁ ְּשמּו ָעה – כפי ששמעו איש מפי רבו ְו ִיְׁש ֶּתה ֲח ִצי ֹלג ִמ ַּי ִין ֶזה ְּב ַבת ַא ַחת.
במסורת שבעל פה כיצד להבין את דברי המקרא.
בְּ 1ד ָבִרים ַהְרֵּבה – הרבה תנאים לחייבו במיתהִ .מִּפי ַה ַּקָּב ָלה – כפי הפירוש שנתקבל במסורת שבעל פה איש מפי
איש עד משה רבנו (ק') .חּוץ ֵמְרׁשּות ָא ִביו – במקום שאינו שייך לאביוֵ .רי ָק ִנין ְּפחּו ִתין – אנשים ריקים מן התורה
וממידות טובותַ .חי ְו ֵאינֹו ַחי – במצב ביניים של בישולֶׁ .ש ַהַּגָּנ ִבים אֹו ְכ ִלים – שצריכים לאכול בחפזה ,מפני שהם
מבקשים לנוס מהרָ .מזּוג – מהול במיםֲ .ח ִמׁ ִּשים ִּדי ָנר – 211.5גרםִּ .ב ְמלּו ְג ָמא ַא ַחת – באכילה רצופה (רדב"ז)ֲ .ח ִצי
ֹלג – כ 150-סמ"ק (ראה נספח מידות ומשקלות).
