Page 909 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 909
םיטפוש רפס תודע תוכלה פרק כ-כא 887
חְ 1ו ִהְרִׁשיעּוהּו ֶרַׁשע – גרמו לבית חֵ 1ע ִדים ֶׁש ֵה ִעידּו ַעל ֶא ָחד ְו ִהְרִׁשיעּוהּו ֶרַׁשע ֶׁש ֵאין ּבֹו ֹלא
הדין לפסוק לרעתו. ַמ ְלקּות ְוֹלא ִחּיּוב ָממֹוןְ ,ו ַא ַחר ָּכְך הּו ְזמּו – ֲהֵרי ֵאּלּו לֹו ִקין,
ַאף ַעל ִּפי ֶׁשֹּלא ָז ְממּו ְל ַה ְלקֹות ֶזה ְוֹלא ְל ַח ְּיבֹו ָממֹון.
חָ 2ח ָלל – מי שנולד מאב כהן
חֵּ 2כי ַצד? ֵה ִעידּו ַעל ּכֹ ֵהן ֶׁשהּוא ָח ָללְּ ,כגֹון ֶׁש ֵה ִעידּו ְו ָא ְמרּו
ומאישה פסולה לכהונה ,כגון גרושה
(איסורי ביאה יט,א-ג) ,שאינו נחשב כהן 'ְּב ָפ ֵנינּו ִנ ְתָּגְרָׁשה ִאּמֹו' אֹו ' ֶנ ְח ְל ָצה' 'ְּב ָמקֹום ְּפלֹו ִני ְּביֹום
(שם,י)ִ .נ ְתָּג ְרָׁשה – והגרושה אסורה ְּפלֹו ִני'ְ ,והּו ְזמּו – ֲהֵרי ֵאּלּו לֹו ִקיןְ .ו ֵכן ִאם ֵה ִעידּו ַעל ָא ָדם
לכהן (איסורי ביאה יז,א)ֶ .נ ְח ְל ָצה – אלמנה ֶׁש ָהַרג ִּבְׁש ָג ָגהְ ,והּו ְזמּו – לֹו ִקין ְו ֵאי ָנן ּגֹו ִליןֵ .ה ִעידּו ַעל ׁשֹורֹו
שסירב אחי בעלה שמת לייבם אותה,
וחלצה נעלו מעל רגלו כאות ביזיון לו
על שלא ייבם אותה .החלוצה אסורה ֶׁשָּל ֶזה ֶׁש ָהַרג ַהֶּנ ֶפׁשְ ,והּו ְזמּו – לֹו ִקין ְו ֵאין ְמַׁשְּל ִמין ֶאת ַהּ ֹכ ֶפר.
לכהן מתקנת חכמים ,מפני שהיא דומה ֵה ִעידּו ָע ָליו ֶׁשִּנ ְמַּכר ְּב ֶע ֶבד ִע ְבִריְ ,והּו ְזמּו – לֹו ִקיןְ .ו ַאְרָּב ָעה
לגרושה (אישות א,ז; איסורי ביאה יז,ז)ָ .א ָדם
ֶׁש ָהַרג ִּבְׁש ָג ָגה – ההורג בשגגה גולה ְּד ָבִרים ֵאּלּו – ִמִּפי ַה ַּקָּב ָלה ֵהם.
לעיר מקלט (רוצח ה,א)ְ .מַׁשְּל ִמין ֶאת ט ָּכְך ִקְּבלּו ֲח ָכ ִמיםֶׁ ,שּ ְׁש ַנ ִים ֶׁש ִהְרִׁשיעּו ֶאת ַהַּצ ִּדיק ְו ִה ְצ ִּדיקּו
ַהּ ֹכ ֶפר – תשלום המוטל על בעל בהמה
מועדת להרוג ,שהרגה אדם ,שמטרתו ֶאת ָהָרָׁשע ְּב ֵעדּו ָתםּ ,ו ָבאּו ֵע ִדים ֲא ֵחִרים ֶו ֱה ִזימּוםְ ,ו ִה ְצ ִּדיקּו
לכפר עליו ולהצילו ממיתה בידי שמים ֶאת ַהַּצ ִּדיק ְו ִהְרִׁשיעּו ֶאת ָהָרָׁשע – ֲהֵרי ֵע ִדים ָהִראׁשֹו ִנים
(נזקי ממון י,ג-ד) .והכופר הוא סכום הנקבע לֹו ִקיןַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁשֹּלא ִהְרִׁשיעּו ֶאת ַהַּצ ִּדיק ְל ַה ְלקֹותֹוֲ .א ָבל
על פי הערכת הדיינים (נזקי ממון יא,א). ִאם ֵה ִעידּו ָע ָליו ֶׁש ָא ַכל ָּבָׂשר ְּב ָח ָלב אֹו ָל ַבׁש ַׁש ַע ְט ֵנז – ֲהֵרי
וזו דוגמה לחיוב שאינו ממוני (ראה ח,)1 ֵאּלּו לֹו ִקין ִמּׁשּום ֶׁשֶּנ ֱא ַמרַ" :ו ֲעִׂשי ֶתם לֹו ַּכ ֲאֶׁשר ָז ַמם ַל ֲעׂשֹות
מפני שהתשלום מיועד לכפרת בעל
ְל ָא ִחיו" (דברים יט,יט).
השור (נזקי ממון י ,א-ד) ,כגון שור שהרג
וברח שלוש פעמים ובאו עדים והעידו י ְׁש ַנ ִים ֶׁש ֵה ִעידּו ַעל ְראּו ֵבן ֶׁשָּנ ַאף ִעם ַּבת ּ ֹכ ֵהןְ ,ו ִנ ְג ַמר ִּדין
שנגח פעם רביעית והרג ,שבעליו משלם
ְראּו ֵבן ְל ֶח ֶנק ְו ִדין ַהּנֹו ֶא ֶפת ִלְׂש ֵר ָפהְ ,ו ַא ַחר ָּכְך ִנ ְמ ְצאּו זֹו ְמ ִמין כופר .ואין העדים מתחייבים בדמי
השור ,מפני שנתחייב השור מיתה כבר
כשהרג את האדם הראשון (או"ש). – ֲהֵרי ֵאּלּו ֶנ ֱח ָנ ִקין ְוֹלא ִנְׂשָר ִפין; ְו ָד ָבר ֶזה ַקָּב ָלה.
ט ִקְּבלּו – במסורת שבעל פה איש מפי איש ,אף על פי שאין מתקיימים דברי המקרא "ועשיתם לו כאשר זמם לעשות
לאחיו" .אֹו ָל ַבׁש ַׁש ַע ְט ֵנז – בגד העשוי צמר ופשתים יחדיו ,שהעונש על העברות הללו הוא מלקות.
י ֶׁשָּנ ַאף ִעם ַּבת ּכֹ ֵהן – הנשואה לאיש אחר ,שעונשה בשרפה ,ואילו הוא עונשו בחנק כדין כל מי שבא על אשת איש.
והעונש בשרפה חמור מן החנק (איסורי ביאה א,ו; סנהדרין יד,ד).
אְ 1וֹלא ָנ ַתן ָלּה ְּכ ֻתָּבה – ובעלה טוען ּ ֶפ ֶרק ֶא ָחד ְו ֶע ְׂש ִרים
שלא גירש אותה .לביאור המושג תשלומי עדים זוממים כא
כתובה ראה לעיל ביאור ו,גַ .1ו ֲהֹלא...
סֹופֹו ִל ֵּתן ְּכ ֻתָּבה – ונמצא שהנזק של הזמה בממונות – אומדן
העדות אינו התשלום ,שייתכן שישולם
בסופו של דבר גם בלא עדותם ,אלא אְׁ 1ש ַנ ִים ֶׁש ֵה ִעידּו ֶׁשֵּג ֵרׁש ְּפלֹו ִני ֶאת ִאְׁשּתֹו ְוֹלא ָנ ַתן ָלּה
בעובדה שהוא משולם כבר עכשיו.
נמצא ששווי הנזק הוא ערך הכתובה ְּכ ֻתָּבהְ ,והּו ְזמּוַ ,ו ֲהֹלא ֵּבין ַהּיֹום ֵּבין ְל ָמ ָחר ִאם ֵּג ֵרׁש סֹופֹו
העכשווי בדומה לשטר חוב העשוי ִל ֵּתן ְּכ ֻתָּבה – אֹו ְמִרין 'ַּכָּמה רֹו ֶצה ָא ָדם ִל ֵּתן ִּב ְכ ֻתָּב ָתּה ֶׁשָּלזֹו
להתממש בעתיד (ראה מרהמ"ח)ַּ .כָּמה ְּכֶׁש ִּת ְמּכֹר אֹו ָתּה ְּבטֹו ַבת ֲה ָנ ָיה?'ּ ,ו ְמַׁשְּל ִמין ְּד ֵמי טֹו ַבת ֲה ָנ ָיה
רֹו ֶצה וכו' – האישה יכולה למכור את
זכותה הכספית שבכתובתה (הנקראת זֹו.
