Page 913 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 913

‫םיטפוש רפס‪      ‬תודע תוכלה‪      ‬פרק כא‪-‬כב ‪	891‬‬                                                                                                ‫	‬

‫ֶנ ֱה ָר ִגין‪ָ .‬ח ַזר ְו ֵה ִביא ַהַּב ַעל ֵע ִדים ְו ֵה ִזים ֵע ֵדי ָה ָאב – ֲה ֵרי ֵע ֵדי קנס כספי (נערה בתולה ג‪,‬ו)‪ְ .‬נ ָפׁשֹות ָל ֶזה‬
‫ּו ָממֹון ָל ֶזה – כלל הוא בעונשים שכל‬
‫עברה שיש בה עוון מיתת בית דין וגם‬                     ‫ָה ָאב ֶנ ֱהָר ִגין‪ּ ,‬ו ְמַׁשְּל ִמין ָממֹון ַלַּב ַעל‪ֶ :‬נ ֱהָר ִגין ִמְּפ ֵני ֵע ֵדי ַהַּב ַעל‬
‫תשלומים‪ ,‬עובר העברה פטור מלשלם‬                        ‫ֶׁשִּנ ְג ַמר ִּדי ָנם ַל ֲהִרי ָגה ְּב ֵעדּו ָתם‪ּ ,‬ו ְמַׁשְּל ִמין ְק ָנס ִמְּפ ֵני ֶׁשִּנ ְג ַמר ִּדין‬
‫(נערה בתולה א‪,‬יג‪-‬יד; גנבה ג‪,‬א; סנהדרין טז‪,‬ה)‪.‬‬          ‫ַהַּב ַעל ְלַׁשֵּלם ְק ָנס ְּב ֵעדּו ָתם‪ְ ,‬ו ִנ ְמ ְצאּו ְנ ָפׁשֹות ָל ֶזה ּו ָממֹון ָל ֶזה‪.‬‬

‫אולם בעדים זוממים‪ ,‬יש שהם זוממים‬                      ‫י‪ְ  2‬ו ֵכן ְׁש ַנ ִים ֶׁש ֵה ִעידּו ַעל ֶזה ֶׁשָּב ַעל ַנ ֲעָרה ְמ ֹאָר ָסה‪ְ ,‬והּו ְזמּו‬
‫לעשות רעה לכמה אנשים‪ .‬והואיל‬
‫– ֶנ ֱה ָר ִגין ְו ֵאין ְמַׁשְּל ִמין‪ָּ' .‬ב ַעל ִּבּתֹו ֶׁשִּל ְפלֹו ִני'‪ְ ,‬והּו ְזמּו – והתורה לא קבעה במפורש את עונשו‬

‫של מי שמעיד עדות שקר‪ ,‬ורק קבעה‬                        ‫ֶנ ֱהָר ִגין‪ּ ,‬ו ְמַׁשְּל ִמין ַהְּק ָנס ַלִּנ ְט ָען*‪ְּ' .‬פלֹו ִני ָר ַבע ַהּׁשֹור'‪ְ ,‬והּו ְזמּו‬
‫לעשות לו כמו שזמם לעשות לאחיו‪,‬‬                        ‫– ִנ ְס ָק ִלין ְו ֵאין ְמַׁשְּל ִמין‪ׁ' .‬שֹורֹו ֶׁשִּל ְפלֹו ִני' – ִנ ְס ָק ִלין ּו ְמַׁשְּל ִמין‬
‫נמצא שאם העידו לחייב אחד מיתה‬
‫ואחר ממון‪ ,‬הם מתחייבים מיתה לזה‬                                     ‫ְּד ֵמי ַהּׁשֹור ְל ַב ַעל ַהּׁשֹור‪ְ .‬ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה‪.‬‬

‫וממון לזה‪ ,‬ואין כאן מקום לפטור‬

‫אותם לא מעונשו של זה ולא מעונשו של זה‪ ,‬ולכן הם נהרגים וגם משלמים (י')‪.‬‬

‫י‪ֶׁ  2‬שָּב ַעל ַנ ֲעָרה ְמ ֹאָר ָסה – ולא הזכירו את שמה‪ ,‬ונמצא שהעידו רק כדי להמית את הבועל‪ְ .‬ו ֵאין ְמַׁשְּל ִמין – מפני‬

‫שלא ציינו את שמה‪ .‬יש שפירשו שהתשלום כאן הוא הפסד הפער שבין כתובת בתולה לכתובת בעולה (רש"י סנהדרין‬

‫ט‪,‬ב)‪ ,‬ויש מפרשים שהוא קנס של אונס‪ ,‬שגם מי שאונס מאורסה חייב עקרונית לשלם קנס‪ ,‬קל וחומר מאונס ומפתה‬

‫של פנויה‪ ,‬אלא שאי אפשר לגבותו מן הבועל‪ ,‬כיוון שהוא חייב מיתה‪ ,‬וכל המתחייב במיתה ותשלומים‪ ,‬אין בית דין‬

‫כופה אותו לשלם‪ ,‬מפני שבית דין מענישים אותו בעונש החמור יותר (ערוך השולחן חו"מ לח‪,‬כו; ראה בי')‪ִּ .‬בּתֹו – שנתארסה‪,‬‬

‫ועדיין לא נישאה‪ַ .‬לִּנ ְט ָען* – בכ"י י' ובכ"י ש'‪ְ :‬ל ָא ִבי ָה (הכס"מ והרדב"ז העדיפו גרסה זו)‪ ,‬שבדרך כלל האב מקבל את הקנס‪.‬‬

‫אך כיוון שאפשר שיקבל את הקנס גם אדם אחר‪ ,‬נמצא שהגרסה "לנטען" כללית ומדויקת יותר (מרהמ"ח‪ .‬כגון שנתגרשה‬

‫בינתיים‪ ,‬שהקנס שלה לעצמה‪ .‬ראה נערה בתולה א‪,‬יא‪-‬יד)‪ְּ .‬פלֹו ִני ָר ַבע ַהּׁשֹור – הבא על הבהמה נסקל יחד עם הבהמה (איסורי ביאה‬

                                                      ‫א‪,‬טז)‪ .‬ואם בעל הבהמה אינו ידוע‪ ,‬אין משלמים‪.‬‬

‫א‪ְ  1‬ו ֵה ִעידּו – ככת אחת‪ְּ .‬ב ֵעדּות ַא ֶחֶרת‬       ‫ּ ֶפ ֶרק ְׁש ַנ ִים ְו ֶע ְׂש ִרים‬  ‫	‬

‫– במקרה אחר‪ֶ .‬א ָחד ִמַּכת‪ֵ ...‬אין ָּכאן‬                                                  ‫כב‬

‫ֵעדּות – הצטרפותם של עדים שאחד‬                        ‫עדים מכיתות שהכחישו זו את זו‬

‫מהם הוא עד שקר‪ ,‬שהוא פסול לעדות‪,‬‬                                                          ‫עדות שבעל פה‬

‫פוסלת את כל העדות אף במקום שיש‬                        ‫א‪ְׁ  1‬ש ֵּתי ִּכ ֵּתי ֵע ִדים ַהַּמ ְכ ִחיׁשֹות זֹו ֶאת זֹו‪ֶׁ ,‬שָּבא ֵעד ֶא ָחד ִמַּכת‬
‫ערך כלשהו לעדות יחיד‪ ,‬כגון לחייב‬
‫שבועה מן התורה (ראה סמ"ע חו"מ לא‪,‬ב)‪.‬‬                  ‫זֹו ְו ֵעד ֶא ָחד ִמַּכת זֹו ְו ֵה ִעידּו ְּב ֵעדּות ַא ֶחֶרת – ֵאין ָּכאן ֵעדּות‪,‬‬
                                                       ‫ֶׁש ֲהֵרי ְּבַו ַּדאי ֶא ָחד ֵמ ֶהן ַׁש ְקָרן‪ְ ,‬ו ֵאין ָידּו ַע ִמי הּוא ִמּ ְׁש ֵני ֶהם‪.‬‬
‫א‪ַּ  2‬כת זֹו ִּב ְפ ֵני ַע ְצ ָמּה וכו' – כיוון שאין‬
                                                      ‫א‪ָּ  2‬ב ָאה ַּכת זֹו ִּב ְפ ֵני ַע ְצ ָמּה‪ּ ,‬ו ָב ָאה ַּכת זֹו ִּב ְפ ֵני ַע ְצ ָמּה ְו ֵה ִעי ָדה‬
‫ידוע מי הזוג השקרן‪ ,‬אין פוסלים אף כת‬
‫מלהעיד במקרים אחרים‪ְ .‬מ ַקְּב ִלין ָּכל‬                       ‫ֵעדּות ַא ֶחֶרת – ְמ ַקְּב ִלין ָּכל ַא ַחת ֵמ ֶהם ִּב ְפ ֵני ַע ְצ ָמּה‪.‬‬
‫ַא ַחת וכו' – על מעמדם הייחודי של שני‬
                                                                                          ‫עדות בשטר‬
‫עדים‪ ,‬כתב רבנו‪" :‬שנצטווינו לחתוך‬
                                                      ‫ב‪ְ  1‬ראּו ֵבן ֶׁשהֹו ִציא ַעל ִׁש ְמעֹון ְׁש ֵני ְׁש ָטרֹות‪ֶ ,‬א ָחד ְּב ָמ ֶנה‬
‫הדין על פי שניים עדים כשרים‪ .‬ואף‬
‫על פי שאפשר שהעידו בשקר‪ ,‬הואיל‬                        ‫ְו ֶא ָחד ְּב ָמא ַת ִים‪ְ ,‬ו ָכ ַפר ִׁש ְמעֹון ִּבְׁש ֵני ַהּ ְׁש ָטרֹות‪ְ ,‬ו ֵע ֵדי ְׁש ָטר ֶזה‬
‫וכשרין הן אצלנו‪ ,‬מעמידין אותן על‬                      ‫ַּכת ַא ַחת ֵמאֹו ָתם ַהּ ְׁש ַנ ִים ֶׁש ִה ְכ ִחיׁשּו זֹו ֶאת זֹו‪ְ ,‬ו ֵע ֵדי ַהּ ְׁש ָטר‬
                                                      ‫ַהּ ֵׁש ִני ַהַּכת ַהּ ְׁש ִנ ָּיה – ֲהֵרי ִׁש ְמעֹון ְמַׁשֵּלם ָמ ֶנה‪ֶׁ ,‬ש ַּיד ַּב ַעל‬
       ‫כשרותן" (יסודי התורה ז‪,‬ז‪ ;3‬ח‪,‬ב‪.)3‬‬
                                                                       ‫ַהּ ְׁש ָטר ַעל ַה ַּת ְחּתֹו ָנה‪ְ ,‬ו ִיּ ָׁש ַבע ַעל ַהּ ְׁש ָאר‪.‬‬
‫ב‪ֶׁ  1‬שהֹו ִציא ַעל ִׁש ְמעֹון ְׁש ֵני ְׁש ָטרֹות –‬

‫שהוא חייב לו כסף‪ַ .‬הּ ְׁש ַנ ִים – הנזכרים‬

‫בהלכה הקודמת‪ָ .‬מ ֶנה – מפני שבוודאי‬

‫אחת מהן כשרה‪ ,‬ונמצא שהוא חייב לו לפחות מנה‪ֶׁ .‬ש ַּיד ַּב ַעל ַהּ ְׁש ָטר ַעל ַה ַּת ְחּתֹו ָנה – ובספק‪ ,‬יזכה בעל השטר בסכום‬

                                                                                          ‫הנמוך יותר‪.‬‬
   908   909   910   911   912   913   914   915   916   917   918