Page 910 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 910
םיטפוש רפס תודע תוכלה פרק כא 888
אּ 2ו ְמַׁש ֲעִרין ָּב ִאּ ָׁשה ּו ִב ְכ ֻתָּב ָתּה; ֶׁש ִאם ָה ְי ָתה ָה ִאּ ָׁשה חֹו ָלה 'טובת הנייה' ,כלומר טובת הנאה),
שאם תתגרש או תתאלמן יזכה הקונה
אֹו ְז ֵק ָנה אֹו ֶׁש ָה ָיה ָׁשלֹום ֵּבי ָנּה ְל ֵבין ַּב ְע ָלּה – ֵאין ְּד ֵמי ַהְּכ ֻתָּבה במקומה בדמי הכתובה .ומאחר שטובת
ְּכֶׁש ִּתָּמ ֵכר ְּכמֹו ָּד ֶמי ָה ִאם ָה ְי ָתה ָה ִאּ ָׁשה ְּבִרי ָאה ּו ְק ַטָּנה אֹו ֵיׁש ההנאה שבכתובה אינה ניתנת למימוש
ֵּבי ֵני ֶהן ְק ָט ָטהֶׁ ,שּזֹו ְקרֹו ָבה ִמן ַהֵּגרּוִׁשין ּוְרחֹו ָקה ִמן ַהִּמי ָתה. מיד ,אין היא נקנית בשווי הנקוב בה
אְ 3ו ֵכן ֵאין טֹו ַבת ֲה ָנ ָיה ֶׁשַּלְּכ ֻתָּבה ַהְּמֻרָּבה ְּכ ִפי טֹו ַבת ֲה ָנ ָיה אלא פחות מכן ,לפי הערך המשקף את
הסיכוי שתמומש (אישות י,י).
ֶׁשַּלְּכ ֻתָּבה ַהּמּו ֶע ֶטת; ֶׁש ִאם ָה ְי ָתה ְּכ ֻתָּב ָתּה ֶא ֶלףַ ,ו ֲהֵרי ִהיא
ִנ ְמֶּכֶרת ְּבטֹו ַבת ֲה ָנ ָיה ְּב ֵמ ָאה – ִאם ָה ְי ָתה ֵמ ָאהֵ ,אי ָנּה ִנ ְמֶּכֶרת אּ 2ו ְמַׁש ֲעִרין ָּב ִאּ ָׁשה ּו ִב ְכ ֻתָּב ָתּה –
מעריכים את שווי טובת ההנאה על
ַּב ֲעָׂשָרה ֶאָּלא ְּב ָפחּותּ .ו ְד ָבִרים ֵאּלּו – ְּכ ִפי ַמה ּ ֶׁש ְּיַׁש ֲערּו פי מצבה של האישה ושווי כתובתה.
ַה ַּד ָּי ִנין. חֹו ָלה אֹו ְז ֵק ָנה וכו' – שיש סיכוי גדול
יותר שתמות לפני שימות בעלה ולא
ב ֵה ִעידּו ַעל ֶזה ֶׁשהּוא ַח ָּיב ִל ְפלֹו ִני ֶא ֶלף זּוז ַעל ְמ ָנת ִל ֵּתן תזכה ליהנות מדמי כתובתהֶׁ .ש ָה ָיה
ָׁשלֹום וכו' – והסיכוי שיגרש הבעל
ִמָּכאן ְו ַעד ְׁשלִׁשים יֹוםְ ,ו ַהּלֹוֶוה אֹו ֵמרַ :עד ָח ֵמׁש ָׁש ִנים ַא ַחר את אשתו בעתיד הנראה לעין קטן.
ַהּ ְׁשלִׁשים יֹוםְ ,ו ִנ ְמ ְצאּו זֹו ְמ ִמין – אֹו ְמִרין 'ַּכָּמה רֹו ֶצה ָא ָדם ְּבִרי ָאה ּו ְק ַטָּנה – שסביר יותר שימות
ִל ֵּתן ְו ִי ְהיּו ְּב ָידֹו ֶא ֶלף זּוז ָח ֵמׁש ָׁש ִנים?'ּ ,ו ְמַׁשְּל ִמין ֵּכן ַלּלֹוֶוה. הוא לפניה ,ויתחייבו יורשיו לתת לה
ְו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה. את דמי כתובתה.
אֶׁ 3ש ִאם ָה ְי ָתה ְּכ ֻתָּב ָתּה ֶא ֶלף – שווי
דמי כתובתה אינו ביחס ישר לערך הזמה בממונות – נזקים חלקיים
ג ֵה ִעידּו ַעל ׁשֹורֹו ֶׁשָּל ֶזה ֶׁשָּנ ַגחְ ,ו ִנ ְמ ְצאּו זֹו ְמ ִמין – ְמַׁשְּל ִמין הנקוב בה :אם בסכום גדול שווי ההנאה
הוא ,10%בסכום קטן הוא פחות מזה,
ֲח ִצי ֶנ ֶזק; ְו ִאם ֵאין ַהּׁשֹור ָׁשֶוה ֲח ִצי ֶנ ֶזקְ ,מַׁשְּל ִמין ְּד ֵמי ַהּׁשֹור מפני שבני אדם מוכנים לשלם יותר אם
ִּב ְל ַבדֶׁ ,ש ֵאין ְמַׁשֵּלם ֶאָּלא ִמּגּופֹוְ .ל ִפי ָכְךִ ,אם ֵה ִעידּו ָע ָליו הרווח במימוש הצפוי הוא גדול מאוד.
ב ִמָּכאן – מעכשיוַּ .כָּמה רֹו ֶצהֶׁ ...ש ָא ַכל ֵּפרֹות אֹו ָׁש ַבר ֵּכ ִלים ְּכ ֶד ֶרְך ִהּלּוכֹו – ְמַׁשְּל ִמין ֶנ ֶזק
ָח ֵמׁש ָׁש ִנים – ואין זה תשלום נוסף ָׁש ֵלםְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה.
של הלווה למלווה כדי להאריך את
תקופה ההלוואה ,מפני שאילו היה ד ֵה ִעידּו ַעל ְּפלֹו ִני ֶׁש ִהִּפיל ֵׁשן ַע ְבּדֹו ְו ַא ַחר ָּכְך ִסֵּמא ֶאת ֵעינֹו,
ְוהּו ְזמּו – ְמַׁשְּל ִמין ָל ָאדֹון ְּד ֵמי ָה ֶע ֶבד ּו ְד ֵמי ֵעינֹוֵ .ה ִעידּו ֶׁש ִּסֵּמא מדובר בתשלום נוסף למלווה ,זהו
ֶאת ֵעינֹו ְו ַא ַחר ָּכְך ִהִּפיל ֶאת ִׁשּנֹוְ ,והּו ְזמּוְ ,ו ִנ ְמ ָצא ַה ָּד ָבר ֶה ֶפְך, ריבית ,שהיא אסורה מן התורה ,אלא
ֶׁש ָה ָאדֹון ִהִּפיל ִׁשּנֹו ְו ַא ַחר ָּכְך ִסֵּמא ֵעינֹו – ְמַׁשְּל ִמין ְּד ֵמי ַע ִין כאן הדברים אמורים בתשלום למתווך
תמורת מאמציו להשיג הלוואה ארוכת
טווח ,מפני "שלא אסרה תורה אלא ָל ֶע ֶבדְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה.
ריבית הבאה מן הלווה למלווה .וכן
אומר אדם לחברו 'הא לך דינר זה ואמור לפלוני שילווני' ,שלא נתן לו אלא שכר אמירה" (מלווה ולווה ה,יד).
ג ׁשֹורֹו ֶׁשָּל ֶזה ֶׁשָּנ ַגח – שוורים בדרך כלל אינם נוגחים ,ולכן בעליו של שור תם ,שעדיין לא נגח שלוש פעמים ,משלם
חצי נזק ,ולכל היותר עד שווי שורו שנגח (נזקי ממון א,ב; א,ה) .ולפי שיעור זה ,משלמים גם העדים הזוממיםֵ .ה ִעידּו ָע ָליו
ֶׁש ָא ַכל ֵּפרֹות וכו' – שהם נזקים אופייניים וטבעיים לבהמות ,שהבעלים משלמים את הנזק כולו.
ד ֶׁש ִהִּפיל ֵׁשן ַע ְבּדֹו וכו' – עבדו הכנעני ,כלומר הגוי ,שהוא חייב לשחרר אותו אם פגע בו באחד מראשי אבריו
החשובים ,כגון עינו או שנו (עבדים ד,ו; ה,ד) .ואם למשל אחר שהפיל האדון את שן עבדו ושחרר אותו ,פגע גם בעינו,
חייב לשלם לו על עינו ,כיוון שנעשה בן חורין בנפילת שנו (עבדים ה,יד)ֵ .ה ִעידּו ֶׁש ִּסֵּמא ֶאת ֵעינֹו וכו' – שזממו
שייצא העבד לחופשי וישלם האדון דמי שנוְ .ו ִנ ְמ ָצא ַה ָּד ָבר ֶה ֶפְך – שהעבד יוצא לחופשי ,אך האדון משלם לו
דמי עינוְ .מַׁשְּל ִמין ְּד ֵמי ַע ִין ָל ֶע ֶבד – נראה שפירושו שהעדים ישלמו לעבד רק את ההפרש :דמי עינו לאחר ניכוי
דמי שנו (ר"ח בבא קמא עג,ב).
