Page 905 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫םיטפוש רפס‪  ‬תודע תוכלה‪  ‬פרק יח‪-‬יט ‪ 883‬‬ ‫ ‬

‫' ֵעדּות ֶׁש ֶקר ֵה ַע ְדנּו‪ְ ,‬ו ֵאין ָל ֶזה ֵא ֶצל ֶזה ְּכלּום'‪ ,‬אֹו ֶׁש ָא ְמרּו העובדה שממון של התובע נמצא בידי‬
‫המודה או שהתובע מפסיד ממון בגלל‬
‫מי שהודה‪ ,‬והמודה חייב לשלם לו גם‬ ‫' ֵה ַע ְדנּו ַעל ֶזה ְּב ָכְך ְו ָכְך ְוהּו ַז ְמנּו' – ֵאין ְמַׁשְּל ִמין ַעל ִּפי ֶהם‪.‬‬

‫אם לא יורו לו בית דין לעשות כן‪.‬‬ ‫ח‪ֲ 2‬א ָבל ִאם ָא ְמרּו ' ֵה ַע ְדנּו ַעל ֶזה ְוהּו ַז ְמנּו ְּב ֵבית ִּדינֹו‬

‫ח‪ְּ 2‬ב ָממֹון ֶׁשִּנ ְג ַמר ִּדי ָנם – והרי הוא‬ ‫ֶׁשִּל ְפלֹו ִני ְו ִנ ְת ַח ַּי ְבנּו ִל ֵּתן לֹו ָּכְך ְו ָכְך' – ֲהֵרי ֵאּלּו ְמַׁשְּל ִמין‪,‬‬
‫ֶׁשּזֹו הֹו ָד ָאה ְּב ָממֹון ֶׁשִּנ ְג ַמר ִּדי ָנם ִל ֵּתן אֹותֹו‪ְ .‬ו ִאם ָא ַמר ָה ֶא ָחד‬
‫עליו כחוב ממוני‪ ,‬ולא כקנס‪ ,‬מפני‬
‫שכבר הורשעו‪ .‬והאדם יכול לחייב את‬

‫עצמו חיוב ממוני (מכירה יא‪,‬טו)‪ְ .‬ו ִאם‬ ‫ָּכְך – ְמַׁשֵּלם ֶח ְלקֹו‪.‬‬

‫ָא ַמר ָה ֶא ָחד – שהודה רק אחד מן‬

‫העדים בנוסח זה‪ְ .‬מַׁשֵּלם ֶח ְלקֹו – חלקו היחסי בכלל עדי ההרשעה (ראה לעיל א‪.)2‬‬

‫ּ ֶפ ֶרק ִּת ְׁש ָעה ָע ָׂשר‬ ‫ ‬

‫פרטי דינים בהזמה‬ ‫יט‬

‫א‪ַ 1‬הִּביָרה – בית דירות‪ְ .‬מאֹור ֵעי ֵני ֶהם‬ ‫המרחק ממקום ההתרחשות‬

‫– כוח הראייה שלהם‪.‬‬ ‫א‪ְׁ 1‬ש ַנ ִים ֶׁש ֵה ִעידּו ְו ָא ְמרּו 'ְּב ִמ ְזַרח ַהִּביָרה ָהַרג ֶזה ֶאת ַהֶּנ ֶפׁש‬

‫א‪ַּ 2‬כר ַקל – גמל קל רגליים (ע"פ ישעיה‬ ‫ְּבָׁש ָעה ְּפלֹו ִנית'‪ּ ,‬ו ָבאּו ְׁש ַנ ִים ְו ָא ְמרּו ָל ֶהם 'ְּב ַמ ֲעַרב ַהִּביָרה‬
‫ַהּזֹאת ֱה ִיי ֶתם ִעָּמנּו ָּב ֵעת ַהּזֹאת'‪ִ :‬אם ָיכֹול ָהעֹו ֵמד ַּבַּמ ֲעָרב‬
‫טז‪,‬א)‪ְ .‬ו ִקְּפלּו ֶאת ַה ֶּדֶרְך – והתקצרה להם‬ ‫ִלְראֹות ַמה ֵּיׁש ַּבִּמ ְזָרח – ֵאי ָנם זֹו ְמ ִמין; ְו ִאם ֵאינֹו ָיכֹול‬
‫הדרך‪.‬‬ ‫ִלְראֹות – ֲהֵרי ֵאּלּו זֹו ְמ ִמין‪ְ ,‬ו ֵאין אֹו ְמִרין‪ֶׁ :‬שָּמא ְמאֹור ֵעי ֵני ֶהם‬

‫ב‪ְּ 1‬ב ֶא ָחד ַּבׁ ַּשָּבת – ביום ראשון‪ֲ .‬א ָבל‬ ‫ֶׁשָּלִראׁשֹו ִנים ַרב‪ְ ,‬ורֹו ִאין ֵמָרחֹוק ָי ֵתר ִמָּכל ָא ָדם‪.‬‬

‫ַּבּיֹום‪ֲ ...‬הָרגֹו ְּבַו ַּדאי – העדים האחרונים‬ ‫א‪ְ 2‬ו ֵכן ִאם ֵה ִעידּו ְׁש ַנ ִים ְו ָא ְמרּו 'ַּבּבֹ ֶקר ָהַרג ֶזה ֶאת ַהֶּנ ֶפׁש‬
‫מעידים שני דברים שאינם תלויים זה‬
‫בזה‪ :‬שהעדים הראשונים היו במקום‬ ‫ִּבירּוָׁש ַ ִלם'‪ּ ,‬ו ָבאּו ְׁש ַנ ִים ְו ָא ְמרּו ָל ֶהם 'ְּביֹום ֶזה ָּב ֶעֶרב ֱה ִיי ֶתם‬
‫אחר ביום שהם טוענים שראו את‬ ‫י‬
‫הרצח‪ ,‬וזו היא ההזמה; ושהרוצח אכן‬
‫רצח‪ ,‬אבל לא באותו יום אלא ביום‬ ‫ִעָּמנּו ְּבלֹוד'‪ִ :‬אם ָיכֹול ָא ָדם ְל ַהֵּלְך ֲא ִפּלּו ַעל ַהּסּוס ִמירּוָׁש ַ ִלם‬
‫מאוחר יותר‪ֶׁ .‬שְּב ֵעת ֶׁש ֵה ִעידּו ֶׁש ָהַרג –‬ ‫י‬
‫ביום שהעידו עליו בבית הדין העדים‬
‫הראשונים‪ֲ .‬ע ַד ִין ֹלא ִנ ְג ַמר ִּדינֹו ֵל ָהֵרג –‬ ‫ְללֹוד ִמּבֹ ֶקר ַעד ֶעֶרב – ֵאי ָנם זֹו ְמ ִמין; ְו ִאם ֵאינֹו ָיכֹול ְל ַהִּגי ַע‬
‫ונמצא שהעדים הראשונים זממו לחייב‬ ‫– ֲהֵרי ֵאּלּו זֹו ְמ ִמין‪ְ ,‬ו ֵאין אֹו ְמִרין‪ֶׁ :‬שָּמא ַּכר ַקל ְּביֹו ֵתר ִנ ְז ַּדֵּמן‬
‫מיתה אדם שעדיין לא נתחייב בבית דין‪.‬‬ ‫ָל ֶהם ְו ִקְּפלּו ֶאת ַה ֶּדֶרְך‪ֶ .‬אָּלא ְּב ָד ָבר ַהָּמצּוי ַה ָּידּו ַע ַלּ ֹכל ְמַׁש ֲעִרין‬

‫ְלעֹו ָלם‪ּ ,‬ו ְמ ִזי ִמין אֹו ָתם‪.‬‬

‫חיוב הזמה בעברת רצח‬

‫ב‪ְׁ 1‬ש ַנ ִים ֶׁש ָא ְמרּו 'ְּב ֶא ָחד ַּבׁ ַּשָּבת ָהַרג ֶזה ֶאת ַהֶּנ ֶפׁש'‪ּ ,‬ו ָבאּו‬

‫ְׁש ַנ ִים ְו ָא ְמרּו 'ְּביֹום ֶזה ִעָּמנּו ֱה ִיי ֶתם ְּב ָמקֹום ַא ֵחר ָרחֹוק‪ֲ ,‬א ָבל‬
‫ַּבּיֹום ֶׁשְּל ַא ַחר יֹום ֶזה ֲהָרגֹו ְּבַו ַּדאי' – ֲא ִפּלּו ֵה ִעידּו ָה ַא ֲחרֹו ִנים‬
‫ֶׁשּ ֹק ֶדם ַּכָּמה ָי ִמים ֲהָרגֹו‪ֲ ,‬הֵרי ֶזה ַההֹוֵרג ִעם ֵע ָדיו ָהִראׁשֹו ִנים‬
‫ֶנ ֱהָר ִגין‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי הּו ְזמּו‪ֶׁ ,‬שְּב ֵעת ֶׁש ֵה ִעידּו ֶׁש ָהַרג ֲע ַד ִין ֹלא ִנ ְג ַמר‬

‫ִּדינֹו ֵל ָהֵרג‪.‬‬