Page 901 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 901
םיטפוש רפס תודע תוכלה פרק יז 879
צריך שיראו וגם יידעו מה הם רואים, בְ 1ל ִפי ָכְך ְמ ַא ְּי ִמין ַאף ַעל ֵע ֵדי ָממֹוןְ .ו ֵכי ַצד ְמ ַא ְּי ִמין ַעל ֵע ֵדי
ואין משמעות להודאת הנידון שעבר
עברה (לעיל יב,ב) .הערה :אף על פי ָממֹון? ְמ ַא ְּי ִמין ֲע ֵלי ֶהן ִּב ְפ ֵני ַהּ ֹכלּ ,ומֹו ִדי ִעין אֹו ָתם ּ ֹכ ַח ֵעדּות
שהדברים אינם קשורים ישירות ,ראינו ַהּ ֶׁש ֶקר ּובֹׁש ֶ�ת ַהֵּמ ִעיד ָּבּה ָּבעֹו ָלם ַה ֶּזה ְו ָלעֹו ָלם ַהָּבאְ ,ו ַא ַחר ָּכְך
לציין כאן דברים יפים שכתב הרמב"ם מֹו ִצי ִאין ֶאת ָּכל ָה ָא ָדם ַלחּוץּ ,ו ְמַׁש ְּיִרין ֶאת ַהָּגדֹול ֶׁשָּב ֵע ִדים,
בעניין האמנת הבריות" :ומטרתי בפרק ְואֹו ְמִרין לֹו ' ֱא ֹמר ֵהי ַאְך ַא ָּתה יֹו ֵד ַע ֶׁש ֶּזה ַח ָּיב ָל ֶזה'.
זה להדריכך הדרכה המועילה לך מאוד בִ 2אם ָא ַמר 'הּוא ָא ַמר ִליַ :ח ָּיב ֲא ִני לֹו'ִ ' ,איׁש ְּפלֹו ִני ָא ַמר ִלי
בהשקפתך ודעותיך ,והוא שכל אדם
שיספר לך דברים שראה אותם והשיגם ֶׁשהּוא ַח ָּיב לֹו' – ֹלא ָא ַמר ְּכלּוםַ ,עד ֶׁשּיֹא ַמר 'ְּב ָפ ֵנינּו הֹו ָדה לֹו
בחושיו ,ואפילו היה אותו האדם ֶׁשהּוא ַח ָּיב לֹו'ְ .ו ָהיּו ַמ ְכ ִני ִסין ֶאת ָה ֵעד ַהּ ֵׁש ִני ּובֹו ְד ִקין אֹותֹו ָּכְך.
בעיניך בתכלית הנאמנות והיושר ִנ ְמ ְצאּו ִּד ְבֵרי ֶהם ְמ ֻכָּו ִנין – נֹוְׂש ִאין ְונֹו ְת ִנין ַּב ָּד ָברְ ,וגֹו ְמִרין ַה ִּדין.
ומעלת ההיגיון והמידות ,התבונן במה
שמספר לך אותו ...ואל יבלבל את הודאה מחייבת
מחשבותיך באותם הסיפורים ,אלא בחן
אותם ההשקפות והשיטות כפי שמחייב ג ַהַּמ ְט ִמין ֵע ִדים ַל ֲח ֵברֹוְ ,והֹו ָדה לֹו ֵּבינֹו ְל ֵבין ֲח ֵברֹוְ ,ו ָה ֵע ִדים
העיון ,בלי לשים לב למה שהוא ראה
רֹו ִאין ְוׁשֹו ְמ ִעין ֶׁשהּוא אֹו ֵמר לֹו 'ַו ַּדאי ֵיׁש ְלָך ֶא ְצ ִלי ָּכְך ְו ָכְך,
ֲא ָבל ֲא ִני ִמ ְת ָי ֵרא ֶׁשָּמא ִּת ְכֵּפ ִני ַּב ִּדין ְל ָמ ָחר' – ֲה ֵרי זֹו ֵאי ָנּה בפועל ,בין שהיה אותו המספר אחד או
קבוצה מבעלי אותה ההשקפה( "...פרקי
ֵעדּותַ ,עד ֶׁשּיֹו ֶדה ִּב ְפ ֵני ֵע ִדים.
משה ברפואה ,מאמר ;25איגרות הרמב"ם ,מהדורת
ד ֶא ָחד ַהּמֹו ֶדה ִּב ְפ ֵני ֵע ִדים ְו ָא ַמר ֶּדֶרְך הֹו ָד ָיה ' ֶזה ֵיׁש לֹו ֶא ְצ ִלי
קאפח ,עמ' קסג).
בְ 1מ ַא ְּי ִמין – מאיימים עליהם כדי ָּכְך ְו ָכְך' ,אֹו ֶׁש ָא ַמר ' ַא ֶּתם ֵע ַדי' אֹו ' ֱהיּו ָע ַלי ֵע ִדים'ֵּ ,בין ֶׁש ָא ַמר
ַהּלֹוֶוה ֵּבין ֶׁש ָא ַמר ַהַּמ ְלֶוה ְוָׁש ַתק ַהּלֹוֶוה ֶּדֶרְך הֹו ָד ָיה ַמ ֲא ִמין
להרתיע אותם מלהעיד שקרַ .אף ַעל ִל ְד ָבָריו – ֲהֵרי ֵאּלּו ֵע ִדיםְ .ו ֵאין ָצִריְך לֹו ַמר ִאם ָקנּו ִמ ָּידֹו ,אֹו
ֶׁש ָא ַמר ָל ֶהם 'ִּכ ְתבּו ָע ַלי ְׁש ָטר ֶׁש ֵּיׁש ָל ֶזה ֶא ְצ ִלי ָּכְך ְו ָכְך'ְ ,ו ָכל
ֵע ֵדי ָממֹון – בדיני נפשות ,נוסח האיום
אחר (סנהדרין יב,ג)ִּ .ב ְפ ֵני ַהּכֹל – כדי
שיתביישו ולא יעידו עדות שקר (רדב"ז).
ּכֹ ַח – חומרת .מֹו ִצי ִאין ֶאת ָּכל ָה ָא ָדם ַּכּיֹו ֵצא ִּב ְד ָבִרים ֵאּלּו – ֲהֵרי ֵהם הֹו ָד ָיהּ ,ו ְמ ִעי ִדין ַעל ִּפיו.
– כולל בעלי הדין ,מפני ששלב זה
נועד רק לבדוק את מקור העדות (מהיכן ידע) ,ולא את תוכנה .תוכן העדות חייב להיות לפני בעלי הדין (ראה
סנהדרין כב,ט).
בִ 2אם ָא ַמר – העד ,ואפילו שני עדיםְּ .ב ָפ ֵנינּו הֹו ָדה – בתנאים האמורים להלן ד .וקל וחומר אם אמר 'בפנינו הלווה
לו'' ,בפנינו הזיק לו' וכיוצא בזהְ .מ ֻכ ָּו ִנין – מדויקים ומתאימים זה לזה .סיכום סדר הדיון (ראה גם ביאור הקדמה לסנהדרין
פרק י) )1 :מכניסים את בעלי הדין ושומעים את טענותיהם; )2מאיימים על העדים שיעידו אמת; )3בודקים את העדים
בנפרד ,אם אכן בפיהם עדות תקפה וקבילה ,שאינה עדות שמיעה )4 .שומעים את דברי העדים בנוכחות בעלי הדין;
)5מוציאים כל אדם לחוץ ,והדיינים דנים ביניהם כיצד להכריע (י').
ג ַהַּמ ְט ִמין – מסתיר את העדים ,כדי שלא יידע הלווה שהם שומעים את דבריו (ראה סנהדרין יא,ה)ֵ .יׁש ְלָך ֶא ְצ ִלי – אני
חייב לךֲ .הֵרי זֹו ֵאי ָנּה ֵעדּות – ואף אם יודה מעצמו ויהיו עדים על הדבר ,כיוון שהנתבע אינו יודע שהוא מודה בפני
עדים ,אין הודאתו הודאה .ואף על פי כן" ,כשיבואו לבית דין ,אומרין לנתבע 'למה לא תתן לזה מה שיש לו אצלך?'.
אמר 'אין לו אצלי כלום' ,אומרים לו 'והלא אתה אמרת בפני אלו כך וכך' או 'אתה הודית מעצמך' :אם עמד ושילם,
הרי מוטב .ואם לא טען ,אין טוענין לו [אין מלמדים אותו מה הוא יכול לטעון] .אבל אם טען ואמר 'משטה הייתי בו'
או 'לא היו דברים מעולם' או 'שלא ל ַהְׂשביע את עצמי [שלא להיראות שאני ׂשבע ועשיר] נתכוונתי' – פטור ,ונשבע
[שבועת] היסת" (טוען ונטען ו,ח).
ד ֶּדֶרְך הֹו ָד ָיה – 'הרי אני מודה בפניכם' וכו' ,להבדיל מאמירה בפני עדים במסגרת סיפור דברים בדרך אגב (פה"מ
סנהדרין ג,ו)ְ .וָׁש ַתקִ ...ל ְד ָב ָריו – וניכר שהוא מסכים ושלא אמר את הדברים בשחוק ובהיתולְ .ו ָכל ַּכּיֹו ֵצא ִּב ְד ָב ִרים
ֵאּלּו – כגון "שאמר לו בפני עדים 'הריני חייב לך מנה בשטר' ,אף על פי שלא אמר 'אתם עדיי'" (מכירה יא,טו)ָ .קנּו
ִמ ָּידֹו – ראה לעיל ביאור ד,ה.
