Page 902 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 902
םיטפוש רפס תודע תוכלה פרק יז-יח 8 80
ו ָאסּור לֹו ַל ֲעמֹד ּו ְל ַה ְראֹות ֶׁשהּוא עד שלא ראה את המעשה
ה ַּת ְל ִמיד ֶׁש ָא ַמר לֹו ַרּבֹו 'יֹו ֵד ַע ַא ָּתה ֶׁש ִאם נֹו ְת ִנין ִלי ָּכל ָממֹון ֵעד – אף על פי שמסתבר שאכן הייתה
הלוואה ,מכל מקום אסור להפחיד את
ָהעֹו ָלם ֵאי ִני ְמַׁש ֵּקר; ָמ ֶנה ִלי ֵא ֶצל ְּפלֹו ִני ְו ֵיׁש ִלי ָע ָליו ֵעד ֶא ָחד, הלווה כאילו הוא עד על הדברֶ .נ ֱא ַמר
– באזהרות לשופטיםִ " :מ ְּד ַבר ֶׁש ֶקר ֵלְך ְו ִה ְצ ָטֵרף ִעּמֹו' – ִאם ִנ ְצ ָטֵרףֲ ,הֵרי ֶזה ֵעד ֶׁש ֶקר .ו ָא ַמר
ִּת ְר ָחקְ ,ו ָנ ִקי ְו ַצ ִּדיק ַאל ַּת ֲהרֹג ִּכי ֹלא
לֹו 'ּבֹוא ַו ֲע ֹמד ִעם ָה ֵעד ְוֹלא ָּת ִעידֶ ,אָּלא ְּכ ֵדי ֶׁש ִּיְר ֶאה ַהּלֹוֶוה ַא ְצ ִּדיק ָרָׁשע".
ְו ִי ְפ ַחדְ ,ו ַי ֲע ֶלה ַעל ַּד ְעּתֹו ֶׁש ַא ֶּתם ְׁש ֵני ֵע ִדיםְ ,ויֹו ֶדה ֵמ ַע ְצמֹו' –
ֲהֵרי ֶזה ָאסּור לֹו ַל ֲעמֹד ּו ְל ַהְראֹות ֶׁשהּוא ֵעדַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאינֹו ז ְל ָה ִעיד ַל ֲח ֵברֹו – אך אם שכר אותם
להעיד לטובתו כדי שירוויח ,עליו לשלם
ֵמ ִעיד; ְו ַעל ֶזה ְו ַכּיֹו ֵצא ּבֹו ֶנ ֱא ַמרִ " :מ ְּד ַבר ֶׁש ֶקר ִּתְר ָחק" (שם (המאירי ב"ק נו,א)ָּ .פטּור ִמ ִּדי ֵני ָא ָדם – הנזק
כג,ז). אינו ודאי ,מפני שאין שליחות לעברה,
והאחריות מוטלת על עדי השקרֵ .עד
ז ַהּׂשֹו ֵכר ֵע ֵדי ֶׁש ֶקר ְל ָה ִעיד ַל ֲח ֵברֹו – ָּפטּור ִמ ִּדי ֵני ָא ָדם ְו ַח ָּיב ֶׁשָּכ ַבׁש ֵעדּותֹוָּ ...פטּור ִמ ִּדי ֵני ָא ָדם –
מפני שאחד הצדדים במשפט משקר,
ְּב ִדי ֵני ָׁש ַמ ִיםְ .ו ֵכן ֵעד ֶׁשָּכ ַבׁש ֵעדּותֹו ְוֹלא ֵה ִעיד – ָּפטּור ִמ ִּדי ֵני והוא הגורם העיקרי לנזק .ונראים
הדברים שמדובר בעד אחד ,במקום ָא ָדם ְו ַח ָּיב ְּב ִדי ֵני ָׁש ַמ ִים.
שעדותו של עד אחד מועילה .אבל אם
היה אחד משני עדים ,ולא העיד ,חייב בדיני אדם (י')ְ .ו ַח ָּיב ְּב ִדי ֵני ָׁש ַמ ִים – שהרי הוא מצווה ,ואין עוונו מתכפר עד
שישוב בתשובה ויפצה את חברו על מה שהפסיד בגלל עדות השקר (לפירוט הכלל בדיני שמים ראה ביאור נזקי ממון ב,יט)ָּ .כ ַבׁש
– לא העיד .ומילת 'כבש' פירושה 'הסתיר' ,כמו :הכובש נבואתו (ר' תנחום).
ּ ֶפ ֶרק ְׁשמֹו ָנה ָע ָׂשר אֵ 1עד זֹו ֵמם – כאמור במקראְ" :ו ָדְרׁשּו
ַהּׁשֹ ְפ ִטים ֵהי ֵטב ְו ִהֵּנה ֵעד ֶׁש ֶקר ָה ֵעדֶׁ ,ש ֶקר יח
הכחשת עדות והזמת עדים ָע ָנה ְב ָא ִחיוַ .ו ֲעִׂשי ֶתם לֹו ַּכ ֲאֶׁשר ָז ַמם
עד זומם – הגדרה וענישה ַל ֲעׂשֹות ְל ָא ִחיוּ ,ו ִב ַעְר ָּת ָהָרע ִמִּקְרֶּבָך"
(דברים יט,יח-יט) .העדים החושפים את
אִ 1מי ֶׁש ֵה ִעיד ְּבֶׁש ֶקרְ ,ונֹו ַדע ְּב ֵע ִדים ֶׁש ֵה ִעיד ְּבֶׁש ֶקר – ֶזה הּוא עדות השקר נקראים 'עדים מזימים',
ַהִּנ ְקָרא ' ֵעד זֹו ֵמם'ּ ,ו ִמ ְצַות ֲעֵׂשה ַל ֲעׂשֹות לֹו ְּכמֹו ֶׁשָר ָצה ַל ֲעׂשֹות והתהליך נקרא 'הזמה'.
אְ 2ו ִאם ֵה ִעידּו ְּב ַמ ְלקּות – שהנידון ְּב ֵעדּותֹוִ :אם ַּב ֲע ֵב ָרה ֶׁש ַח ָּי ִבין ָע ֶלי ָה ְס ִקי ָלה ֵה ִעידּו ְוהּו ְזמּו –
חייב מלקות (זה הכלל; והיוצאים מן הכלל
ִנ ְס ָק ִלין ֻּכָּלן; ְו ִאם ְׂשֵר ָפה – ִנ ְ ׂשָר ִפיןְ .ו ֵכן ְׁש ָאר ַהִּמיתֹות. באים להלן כ,ח) .אֹו ְמ ִדין ּ ֹכחֹו ּו ַמִּכין אֹותֹו
– לכל היותר 39מלקות ,ומשערים
אְ 2ו ִאם ֵה ִעידּו ְּב ַמ ְלקּות – לֹו ֶקה ָּכל ֶא ָחד ֵמ ֶהן ִּכְׁש ָאר ְמ ֻח ְּי ֵבי בכמה מלקות יוכל לעמוד (סנהדרין פרק יז).
ְמַׁשְּלִׁשין – מחלקים .ההבדל בין חיוב
ַמ ְלקּות :אֹו ְמ ִדין ּ ֹכחֹו ּו ַמִּכין אֹותֹוְ .ו ִאם ֵה ִעידּו ָע ָליו ְל ַח ְּיבֹו ממוני לחיוב גופני הוא :בחיוב ממוני,
ָממֹון – ְמַׁשְּלִׁשין ַהָּממֹון ֵּבי ֵני ֶהם ְל ִפי ִמ ְנ ַין ָה ֵע ִדיםָּ ,כל ֶא ָחד הנאשם מקבל את הממון ,וכשהם נותנים
ְו ֶא ָחד ֵח ֶלק ַהַּמִּגי ַע לֹוְ .ו ֵאי ָנן לֹו ִקין ִּב ְמקֹום ַּתְׁשלּו ִמין.
ההבדל בין הכחשה להזמה לו את הממון שרצו להפסידו ,מתקיים
בהם "כאשר זמם" (רש"י מכות ה,א); ואילו
בַּ 1בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּב ֵע ִדים ֶׁשהּו ְזמּוֲ .א ָבל ְׁש ֵּתי ִּכ ֵּתי בחיוב גופני ,הנאשם אינו זוכה בשום
דבר ,והדיון הוא על העונש שהעדים
ֵע ִדים ַהַּמ ְכ ִחיׁשֹות זֹו ֶאת זֹו – ֵאין ָּכאן ֵעדּותְ ,ו ֵאין עֹו ְנִׁשין
מקבלים .טעם אחר :כאב המכות גדל ֶאת ַא ַחת ֵמ ֶהןְ ,ל ִפי ֶׁש ֵאין ָאנּו יֹו ְד ִעים ִמי ִהיא ַהַּכת ַהּ ַׁש ְק ָר ִנית.
בכל מכה ,והרי זה מה שזממו לעשות
לו (בית הלוי על התורה ,פרשת בשלח)ְ .ו ֵאי ָנן לֹו ִקין ִּב ְמקֹום ַּתְׁשלּו ִמין – אם נתחייבו עונש ממוני ,אינם לוקים ,מפני שכל
המשלם ,אינו לוקה (פה"מ מכות א,ב).
