Page 898 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 898
םיטפוש רפס תודע תוכלה פרק טז 876
ּ ֶפ ֶרק ִׁש ָּׁשה ָע ָׂשר אֶׁ 1שִּלי ִהיא – ושמעון גזל אותה
ממני .רֹו ֶצה ְל ַה ֲע ִמיד – מעדיף בשלב טז
נגיעה לנגזל ולמוכר; פסלות הדיין זה שייקבע שהם ברשותו של ראובן,
נגיעה לנגזל הגזלןֶ .א ְפָׁשר ֶׁש ִּת ְה ֶיה ָהְר ָא ָיה וכו'
– ייתכן שהראיה המשפטית היכולה
אְ 1ראּו ֵבן ֶׁשָּג ַזל ָׂש ֶדה אֹו ַטִּלית ִמּ ִׁש ְמעֹוןּ ,ו ָבא ְיהּו ָדה ְו ִעְר ֵער לסייע לו לתבוע את ראובן אינה יכולה
ַעל ְראּו ֵבןְ ,ו ָא ַמר 'ָׂש ֶדה זֹו' אֹו ' ַטִּלית זֹו'ֶׁ' ,שִּלי ִהיא' – ֵאין לסייע לו לתבוע את יהודה.
אַ 2נ ַחת – שנוח לו להתדיין עם לוי ִׁש ְמעֹון ָיכֹול ְל ָה ִעיד ִל ְראּו ֵבן ֶׁש ֵאין זֹו ַהּ ָׂש ֶדה ֶׁשִּליהּו ָדה ְוֹלא
זֹו ַהַּטִּלית ֶׁשִּליהּו ָדהֶׁ ,ש ֲהֵרי ִׁש ְמעֹון רֹו ֶצה ְל ַה ֲע ִמיד ָׂש ֶדה (היורש או הקונה) מלהתדיין עם יהודה,
זֹו ְו ַטִּלית זֹו ְּב ַיד ְראּו ֵבן ֶׁשהּוא טֹו ֵען ֶׁשהּוא ְּג ָז ָלּה ִמֶּמּנּו, המערער.
ְּכ ֵדי ֶׁש ַּי ְח ְזרּו לֹו ִמ ַּיד ַהַּג ְז ָלןֶׁ ,ש ֲהֵרי ֶא ְפָׁשר ֶׁש ִּת ְה ֶיה ָהְר ָא ָיה
ֶׁשְּלִׁש ְמעֹון ֶׁשּמֹו ִציא ָּבּה ִמ ַּיד ְראּו ֵבןֶ ,א ְפָׁשר ֶׁש ֵאינֹו ָיכֹול בָ 1מ ַכר – ראובן ,הגזלןַ .הּלֹו ֵק ַח –
הקונה ,לויָ .ק ָנה אֹו ָתּה ַהּלֹו ֵק ַח ְּב ֵיאּוׁש
ְוִׁשּנּוי ְרׁשּות – החפץ הגזול עובר לרשות
הקונה (לוי) על פי "תקנת השוק"ְ ,להֹו ִציא ָּבּה ִמ ַּיד ְיהּו ָדה.
תקנת חכמים הבאה לאפשר מסחר
אְ 2ו ֵכן ִאם ָמ ַכר ְראּו ֵבן ַהּ ָׂש ֶדה ַהְּגזּו ָלה אֹו הֹוִריָׁשּה ְל ֵלִויּ ,ו ָבא חופשי ולהגן על מי שקונה מיטלטלין
("הטלית") בפרהסיה ,ויש להניח שלא ְיהּו ָדה ְל ַע ְר ֵער ַעל ֵל ִוי – ֵאין ִׁש ְמעֹון ֵמ ִעיד ֶׁש ֵאי ָנּה ֶׁשִּליהּו ָדה,
ידע שהסחורה גזולה (גזלה ואבדה ב,ג)ֶׁ .שָּמא ַנ ַחת ֵיׁש לֹו ְלהֹו ִצי ָאּה ִמ ַּיד ֵל ִוי.
ותיקנו חכמים שיישאר החפץ ביד
הקונה ,והגזלן חייב לשלם לנגזל את בָ 1מ ַכר ַהַּטִּלית ַהְּגזּו ָלה ְל ֵל ִויּ ,ו ָבא ְיהּו ָדה ְל ַע ְר ֵערִ :אם ֵמת
שוויו .העברת הבעלות ,המכונה קניין,
ְראּו ֵבן – ִׁש ְמעֹון ֵמ ִעיד ָע ֶלי ָה ֶׁש ֵאי ָנּה ֶׁשִּליהּו ָדהֶׁ ,ש ֲהֵרי ֵאין תקפה כאן רק בהתקיים שני תנאים:
ַטִּלית זֹו חֹו ֶז ֶרת ְלִׁש ְמעֹון ְלעֹו ָלםֶׁ ,שְּכ ָבר ָק ָנה אֹו ָתּה ַהּלֹו ֵק ַח )1ייאוש – שהבעלים מביע השלמה
ְּב ֵיאּוׁש ְוִׁשּנּוי ְרׁשּותּ ,ו ְכ ָבר ֵמת ְראּו ֵבן ַהַּג ְז ָלןְ ,ו ֵאין לֹו ִמִּמי עם העובדה שלא יקבל את החפץ שלו
לעולם ,כגון שאמר 'וי לחסרון כיס' ִיּטֹל ָּד ֶמי ָה.
(שם יד,ג) .בייאוש מעין זה ,החפץ הוא
בֲ 2א ָבל ִאם ֲע ַד ִין ְראּו ֵבן ַק ָּים – ֵאין ִׁש ְמעֹון ֵמ ִעיד ַאף ַעל בגדר דבר שאין לו תובעים ,וכאילו הוא
הפקר; )2שינוי רשות – העברת החפץ ַהַּטִּליתֶׁ ,ש ֲה ָנ ָיה לֹו ֶׁשֹּלא ַּת ֲעמֹד ְּב ַיד ְיהּו ָדהְּ ,כ ֵדי ֶׁש ָּי ִביא ְר ָא ָיה
מיד ליד .ובמקרה שלפנינו ,הגזלן מכר
ֶׁשְראּו ֵבן ְּג ָז ָלּהִ ,ויַׁשֵּלם לֹו ָּד ֶמי ָהְ .ו ֵכן ִאם ָה ְי ָתה ַהַּטִּלית ְּב ַיד את הגזלה לאדם שלישי ,ונמצא שיש
יֹוְרֵׁשי ְראּו ֵבן – ֵאין ִׁש ְמעֹון ֵמ ִעיד ָע ֶלי ָהִ ,מְּפ ֵני ֶׁשּסֹו ָפּהִ ,אם כאן שינוי רשות ,וכיוון שהשינוי נעשה
אחר שנתייאשו הבעלים ,חלה בו תקנת
ַּת ֲע ֹמד ְּב ַיד ַהּיֹוֵרׁשַ ,ל ֲחזֹר לֹוְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה.
נגיעה למוכר השוק ,והממון נשאר ביד הקונהּ .ו ְכ ָבר
ֵמת ְראּו ֵבן ַהַּג ְז ָלן – כשחלה תקנת השוק,
ג ְראּו ֵבן ֶׁשָּמ ַכר ָׂש ֶדה ְלִׁש ְמעֹון ֶׁשֹּלא ְּב ַא ֲחָריּותּ ,ו ָבא ְיהּו ָדה ואין משיבים את הגזלה עצמה אלא רק
את שווייה ,נעשו יורשי הגזלן בעלי
ְל ַעְר ֵער ַעל ִׁש ְמעֹון ּו ְלהֹו ִצי ָאּה ִמ ַּת ַחת ָידֹו – ֵאין ְראּו ֵבן ֵמ ִעיד
חוב ,ואין גובים מיורשים מיטלטלין לֹו ָע ֶלי ָהֶׁ ,ש ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאין ָע ָליו ַא ֲח ָריּו ָתּהֲ ,ה ֵרי הּוא רֹו ֶצה
לתשלום חוב של אביהם (גזלה ואבדה
ה,ה-ו .ושם נאמר שלאחר תקנת הגאונים ,גובה גם מנכסי הירושה)ְ .ו ֵאין לֹו – לשמעון ,הנגזל.
בֶׁ 2ש ֲה ָנ ָיה לֹו – הנאה לו .עדיף לו.
ג ֶׁשֹּלא ְּב ַא ֲחָריּות – בדרך כלל ,מי שמוכר קרקע מתחייב עליה באחריות ,כלומר להשיב לקונה את כספו אם תילקח
ממנו הקרקע מחמת המוכר ,כגון אם יתברר שלא הייתה שייכת למוכר או שהייתה משועבדת לבעל חובו של המוכר.
וכן הוא הדין בכל מכירת קרקע ,אף אם לא נכתב הדבר במפורש (מכירה יט,ג) .במקרה שלפנינו ,התנה המוכר עם
הקונה במפורש שאינו מקבל על עצמו אחריות על השדה ושלא יחזיר לקונה את כספו אם תילקח ממנו השדה.
