Page 896 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 896
םיטפוש רפס תודע תוכלה פרק יד-טו 8 74
פיצול העדויות זַ 1הּכֹו ֵתב ָּכל ְנ ָכ ָסיו – שטר שאדם
זַ 1הּכֹו ֵתב ָּכל ְנ ָכ ָסיו ִלְׁש ֵני ְּב ֵני ָא ָדם ְּב ֵעדּות ַא ַחתְ ,ו ָה ֵע ִדים כותב בו שהוא נותן את כל נכסיו
מתנהִ .לְׁש ֵני ְּב ֵני ָא ָדם – בלא לקבוע
ְקרֹו ִבים ְל ֶא ָחד ִמְּמ ַקְּב ֵלי ַהַּמ ָּת ָנה ּוְרחֹו ִקים ִמן ַהּ ֵׁש ִני – ֲהֵרי
ַהּ ְׁש ָטר ָּפסּולִ ,מְּפ ֵני ֶׁש ִהיא ֵעדּות ַא ַחת. את חלוקתו ביניהם.
זֲ 2א ָבל ִאם ָּכ ַתב ִּבְׁש ָטר ֶא ָחד 'ֶׁשָּנ ַת ִּתי ִלְראּו ֵבן ָח ֵצר ְּפלֹו ִנית זֶׁ 2ש ֵאּלּו ְׁש ֵּתי ֵע ֻדיֹות – שחולקים את
ְוֶׁשָּנ ַת ִּתי ְלִׁש ְמעֹון ָׂש ֶדה ְּפלֹו ִנית'ְ ,ו ִנ ְמ ְצאּו ָה ֵע ִדים ְקרֹו ִבים ָל ֶזה הדיבור של כותב השטר (להלן ז ;3וראה
ּוְרחֹו ִקים ִמ ֶּזה – ֶזה ֶׁש ֵהם ְרחֹו ִקים ִמֶּמּנּוַ ,מ ְּת ָנתֹו ַק ֶּי ֶמתֶׁ ,ש ֵאּלּו לעיל יב,ב.)2
ְׁש ֵּתי ֵע ֻדיֹותַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁש ֵהן ִּבְׁש ָטר ֶא ָחד.
זְ 3ל ָמה ֶזה ּדֹו ֶמה? ָלאֹו ֵמר ' ֱהיּו ָע ַלי ֵע ִדים ֶׁשָּנ ַת ִּתי ִלְראּו ֵבן
ָּכְך ְו ָכְךְ ,וֶׁשָּמ ַכְר ִּתי ְלִׁש ְמעֹון ָּכְך ְו ָכְךְ ,וֶׁשָּלִוי ִתי ִמֵּלִוי ָּכְך ְו ָכְך',
ֶׁש ַאף ַעל ִּפי ֶׁשָּכ ַתב ִּבְׁש ָטר ֶא ָחדְ ,ו ַהַּמ ְק ֶנה ִאיׁש ֶא ָחד – ֲהֵרי
ֵאּלּו ָׁשלׁש ֵע ֻדיֹותְ ,ו ֵאי ָנן ְּתלּויֹות זֹו ָּבזֹו.
ּ ֶפ ֶרק ֲח ִמ ָּׁשה ָע ָׂשר א ֲה ָנ ָיה – הנאה כל שהיאְ .ל ִפי ָכְך
ְּב ֵני ָה ִעיר* – בכ"י ש' ובכ"י י'ְ :ל ִפי ָכְך טו
הנוגע בעדותו ובדינו ַהּנֹו ֵטל ָׂש ָכר ְל ָה ִעיד – ֵעדּותֹו ְּב ֵט ָלהְ .ו ֵכן
נגיעה של בני העיר ְּב ֵני ָה ִעירֲ .ע ֵלי ֶהן – על זכותםַּ .בֶּמְר ָחץ אֹו
ָּבְרחֹוב – במקומות ציבוריים השייכים
א ָּכל ֵעדּות ֶׁש ָּתבֹוא ָל ָא ָדם ֲה ָנ ָיה ִמֶּמָּנה – ֵאינֹו ֵמ ִעיד ָּבּה, לכל בני העירֶׁ .ש ְּי ַסֵּלק ַע ְצמֹו ְּב ִק ְנ ָין –
יוותר על כל זכות במרחץ או ברחוב
ֶׁש ֶּזה ְּכ ֵמ ִעיד ְל ַע ְצמֹו; ְל ִפי ָכְךְּ ,ב ֵני ָה ִעיר* ֶׁשָּבא ְמ ַעְר ֵער
ְל ַעְר ֵער ֲע ֵלי ֶהן ַּבֶּמְר ָחץ אֹו ָּבְרחֹוב ֶׁשָּל ִעיר – ֵאין ֶא ָחד ִמְּב ֵני על ידי ביצוע פעולת קניין המסלקת
ָה ִעיר ֵמ ִעיד ְּב ָד ָבר ֶזה ְוֹלא ָּדן ּבֹוֶ ,אָּלא ַעד ֶׁש ְּי ַסֵּלק ַע ְצמֹו ִמֶּמּנּו אותו מהן ומפקיעה את בעלותו לגמרי,
כגון קניין סודר (לביאור הביטוי ראה סנהדרין
ְּב ִק ְנ ָין ְו ַא ַחר ָּכְך ָידּון אֹו ָי ִעיד. ו,ה)ָ .ידּון אֹו ָי ִעיד – באותו עניין .הכלל
ב ְּב ֵני ָה ִעיר ֶׁשִּנ ְג ַנב ֵס ֶפר ּתֹוָרה ֶׁשָּל ֶהן – הֹו ִאיל ְו ִלְׁש ִמי ָעה האמור (לעיל יד,ב) ,שצריך שיהיו תחילתו
וסופו בכשרות ,חל רק על פסול קרבה
הּוא ָעׂשּויֶׁ ,ש ִאי ֶא ְפָׁשר ְל ָא ָדם ְל ַסֵּלק ַע ְצמֹו ִמֶּמּנּוֵ ,אין ָּד ִנין ולא על פסול עקב הנאה (ר"י מיגאש ב"ב
ְּב ַד ָּי ֵני אֹו ָתּה ָה ִעירְ ,ו ֵאין ְמ ִבי ִאין ְר ָא ָיה ֵמ ַא ְנֵׁשי אֹו ָתּה ָה ִעיר. מב,ב; כס"מ בשם התוספות).
ב ְו ִלְׁש ִמי ָעה – לשמוע את קריאת ְו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה.
התורה .מצוה זו אינה נכס ממוני הניתן
ג ָהאֹו ֵמר ' ְּתנּו ָמ ֶנה ַל ֲע ִנ ֵּיי ִעיִרי' – ֵאין ָּד ִנין ְּב ַד ָּי ֵני אֹו ָתּה לחלוקה או לוויתור אלא זכות מופשטת
(ק') .לכן ִאי ֶא ְפָׁשר ְל ָא ָדם ְל ַסֵּלק ַע ְצמֹו – ָה ִעירְ ,ו ֵאין ְמ ִבי ִאין ְר ָא ָיה ֵמ ַא ְנֵׁשי אֹו ָתּה ָה ִעירַּ .בֶּמה ְּד ָב ִרים
גם אם הוא רוצה זאתָּ .ד ִנין – את הגנב
ֲאמּוִרים? ְּבֶׁש ָהיּו ָה ֲע ִנ ִּיים ְסמּו ִכים ֲע ֵלי ֶהןּ ,ופֹו ְס ִקין ָל ֶהן או את מי שמחזיק כעת בספר התורה.
ְצ ָד ָקה ְּב ָכל ָׁש ָנה; ֲא ִפּלּו ָא ְמרּו ְׁש ַנ ִים ֵמ ַא ְנֵׁשי ָה ִעיר ' ָאנּו ִנ ֵּתן
ָּד ָבר ַה ָּקצּוב ָע ֵלינּו ְו ָנ ִעיד' – ֵאין ׁשֹו ְמ ִעין ָל ֶהןֶׁ ,ש ֲה ָנ ָיה ִהיא ְו ֵאין ְמ ִבי ִאין ְר ָא ָיה – עדות.
ָל ֶהן ֶׁש ִּי ְת ַע ְּׁשרּו ֲע ִנ ִּיים ֵאּלּו ,הֹו ִאיל ְו ֵהן ְסמּו ִכין ַעל ְּב ֵני ָה ִעיר.
ג ָּד ִנין – בסוגיות משפטיות העשויות
להתעורר בעקבות הוראה זוְ .סמּו ִכים
ֲע ֵלי ֶהן – נתמכים כלכלית על ידי קצבה ְו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה.
קבועה של כל אחד מאנשי העיר.
ּופֹו ְס ִקין – קובעים את הסכום שאנשי העיר צריכים לתת לצדקהִ .נ ֵּתן – מראש ,לפני העדותָּ .ד ָבר ַה ָּקצּוב ָע ֵלינּו – דמי
הצדקה שנפסקו לכל אחד מבני העיר.
