Page 895 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫םיטפוש רפס‪  ‬תודע תוכלה‪  ‬פרק יד ‪ 873‬‬ ‫ ‬

‫ג‪ֶׁ 5‬ש ָה ָיה ִאיׁש ְּפלֹו ִני וכו' – עדות על‬ ‫ג‪ֶׁ' 5‬ש ָה ָיה ִאיׁש ְּפלֹו ִני יֹו ֵצא ִמֵּבית ַה ֵּס ֶפר ִל ְטּבֹל ְו ֶל ֱאכֹל‬

‫כשרות כהונתו של אדם‪ .‬שכיוון שהיה‬ ‫ִּב ְתרּו ָמתֹו'‪ְ ,‬ו'ֶׁש ָה ָיה חֹו ֵלק ִעָּמנּו ְּתרּו ָמה'‪ְ ,‬ו'ֶׁש ָה ִיינּו מֹו ִלי ִכים‬
‫ַחָּלה ּו ַמ ָּתנֹות ִל ְפלֹו ִני ּ ֹכ ֵהן ַעל ְי ֵדי ַע ְצמֹו'‪ְ ,‬ו' ָא ַמר ִלי ַאָּבא'‪:‬‬
‫אוכל בתרומה‪ ,‬הוא כהן או עבד של‬

‫כהן‪ .‬וכיוון שהיה יוצא מבית הספר‪,‬‬

‫ברור שאינו עבד‪ ,‬כיוון ש"אסור לאדם‬ ‫' ִמְׁשָּפ ָחה זֹו ְּכֵׁשָרה'‪ִ ' ,‬מְׁשָּפ ָחה זֹו ְּפסּו ָלה'‪ְ ,‬ו' ָא ַכ ְלנּו ִּב ְק ָצ ָצה‬
‫ללמד את עבדו תורה" (עבדים ח‪,‬יח; פה"מ‬ ‫ֶׁשִּל ְפלֹו ִני ֶׁש ֶה ֱא ִכילּונּו ֶא ָחיו ְּכ ֵדי ְלהֹו ִדי ַע ֶׁש ֲא ִחי ֶהם ְּפלֹו ִני ָנָׂשא‬
‫כתובות ב‪,‬ט)‪ִ .‬ל ְטּבֹל – כדי לאכול תרומה‬ ‫ִאּ ָׁשה ֶׁש ֵאי ָנּה הֹו ֶג ֶנת לֹו'‪ֶׁ ,‬שָּכל ֵאּלּו ַה ְּד ָבִרים ְל ַה ֲח ִזיק ֶזה ַהּ ֹכ ֵהן‬
‫בטהרה‪ .‬חֹו ֵלק ִעָּמנּו ְּתרּו ָמה – מקבל‬

‫תרומה יחד אתנו‪ ,‬שלא ייתכן שהוא‬ ‫ֶל ֱא ֹכל ִּב ְתרּו ָמה ֶׁשְּל ִד ְבֵרי ֶהם אֹו ִל ְדחֹותֹו ִמֶּמָּנה‪.‬‬
‫עבד של כהן‪ ,‬מפני שאין חולקין תרומה‬
‫ראה כגוי ומעיד כשנתגייר‬
‫לעבד בגורן‪ ,‬כדי שלא יחשבו הבריות‬
‫ד ָּכל ֵאּלּו ֶׁשֵּמ ִעיד ָּב ֶהן ַהָּגדֹול ַּבֶּמה ֶׁש ָּי ַדע ְּכֶׁש ָה ָיה ָק ָטן – ִאם שהוא כהן (תרומות יב‪,‬כב)‪ .‬מֹו ִלי ִכים‪...‬‬
‫ַעל ְי ֵדי ַע ְצמֹו – שאותו אדם שמעידים‬
‫על כהונתו קיבל בשביל ("על ידי")‬ ‫ָה ָיה ּגֹוי אֹו ֶע ֶבד ְּכֶׁשָר ָאה ְּד ָבִרים ֵאּלּו‪ְ ,‬ו ֵה ִעיד ַא ַחר ֶׁשִּנ ְתַּגֵּיר‬
‫עצמו את החלה או שאר מתנות כהונה‪,‬‬ ‫ְו ִנְׁש ַּת ְחֵרר‪ֵ ,‬אינֹו ֶנ ֱא ָמן‪.‬‬

‫כגון החזה והשוק מבהמה שנשחטה‪.‬‬ ‫עד כשר שנעשה גזלן‬
‫ְו ָא ַמר ִלי ַאָּבא – על משפחה שהיה‬
‫ספק אם הם כהנים כשרים‪ִּ .‬ב ְק ָצ ָצה –‬ ‫ה ִמי ֶׁש ָה ָיה יֹו ֵד ַע ַל ֲח ֵברֹו ְּב ֵעדּות ַעד ֶׁשֹּלא ַנ ֲעָׂשה ַּג ְז ָלן‪,‬‬

‫ְו ַנ ֲעָׂשה ַּג ְז ָלן – הּוא ֵאינֹו ֵמ ִעיד ַעל ְּכ ַתב ָידֹו‪ֲ ,‬א ָבל ִאם ֻה ְח ַזק מעשה המלמד על מי ש"נקצץ" זרעו‬
‫מן הכשרות לכהונה‪" .‬אחד מן האחים‬
‫שנשא אישה שאינה הוגנת לו [שיש‬ ‫ְּכ ַתב ָידֹו ֶׁשִּבְׁש ָטר ֶזה ְּב ֵבית ִּדין ֹק ֶדם ֶׁש ֵּי ָעֶׂשה ַּג ְז ָלן‪ֲ ,‬הֵרי ֶזה‬

‫ְׁש ָטר ָּכֵׁשר‪ְ .‬ו ֵכן ִאם ַנ ֲעָׂשה ֲח ָתנֹו – הּוא ֵאינֹו ֵמ ִעיד ַעל ְּכ ַתב בה פסול משפחה]‪ ,‬באין בני משפחה‬

‫ומביאין חבית מלאה פירות ושוברין‬ ‫ָידֹו‪ֲ ,‬א ָבל ֲא ֵחִרים ְמ ִעי ִדין ַעל ְּכ ַתב ָידֹו; ַאף ַעל ִּפי ֶׁשֹּלא ֻה ְח ַזק‬
‫אותה באמצע רחבה [ברשות הרבים כדי‬ ‫ְּב ֵבית ִּדין ֶאָּלא ַא ַחר ֶׁשַּנ ֲעָׂשה ֲח ָתנֹו – ֲהֵרי ֶזה ָּכֵׁשר‪ֶׁ ,‬ש ֵאינֹו‬
‫לפרסם את הדבר] ואומרים‪' :‬אחינו בית‬ ‫ּדֹו ֶמה ַהָּפסּול ַּב ֲע ֵבָרה ַלָּפסּול ִּב ְקִרי ָבה‪ֶׁ ,‬ש ַהָּפסּול ַּב ֲע ֵבָרה‬
‫ישראל‪ ,‬שמעו! אחינו פלוני נשא אישה‬

‫שאינה הוגנת לו‪ ,‬ומתייראים אנו שמא‬ ‫ָחׁשּוד ְל ַזֵּיף‪.‬‬
‫יתערב זרעו בזרעינו‪ ,‬בוא וקחו לכם‬
‫עדי שטר הפוסלים את השטר‬
‫דוגמה לדורות [מזכרת שממנה ייזהרו‬
‫ו ְׁש ָטר ֶׁש ֵּיׁש ּבֹו ְׁש ֵני ֵע ִדים ִּב ְל ַבד‪ּ ,‬וְׁש ֵני ֶהם ְקרֹו ִבים ֶזה ָל ֶזה‪,‬‬
‫בעתיד] שלא יתערב זרעו בזרעינו" (בבלי‬
‫כתובות כח‪,‬ב)‪ִּ .‬ב ְתרּו ָמה ֶׁשְּל ִד ְב ֵרי ֶהם – כגון‬ ‫אֹו ֶׁש ֶא ָחד ִמּ ְׁש ֵני ֶהם ָּפסּול ַּב ֲע ֵבָרה – ַאף ַעל ִּפי ֶׁשָּמ ַסר לֹו‬
‫התרומה בזמן הזה‪ ,‬שאינה מן התורה‬ ‫ַהּ ְׁש ָטר ִּבְׁש ֵני ֵע ִדים ְּכֵׁשִרים‪ֲ ,‬הֵרי הּוא ַּכ ֶחֶרס‪ִ ,‬מְּפ ֵני ֶׁשהּוא‬
‫אלא מתקנת חכמים (תרומות א‪,‬כו)‪ ,‬מותר‬

‫שתיאכל על ידי כהנים בזמן הזה‪ ,‬שהם‬ ‫ְמ ֻזָּיף ִמּתֹוכֹו‪.‬‬
‫רק בחזקת כהנים ולא כהנים בוודאות‬

‫(איסורי ביאה כ‪,‬טו)‪ .‬ובעדות על חזקת כהן‪ ,‬די שיעיד עד אחד שנהגו להעלותו לקרוא בתורה ראשון ככהן (שם‪,‬ט)‪.‬‬

‫ד ְו ִנְׁש ַּת ְח ֵרר – אבל נאמן הוא להעיד בזמנו עד היכן תחום שבת (שבת כח‪,‬יט)‪ ,‬מפני שהדבר ניתן לבדיקה‪ .‬אבל על עדות‬

‫העבר לא האמינוהו חכמים‪ ,‬שלא כבעניין נאמנות של קטן שהגדיל (י')‪.‬‬

‫ה ֻה ְח ַזק ְּכ ַתב ָידֹו – בית דין החזיקו כבר את השטר הנידון לפני שנעשה גזלן‪ַ .‬נ ֲעָׂשה ֲח ָתנֹו – שהתחתן עם בת חברו‬

‫לאחר שחתם על השטר‪ָ .‬חׁשּוד ְל ַזֵּיף – את תאריך השטר‪ ,‬כדי שייראה שנכתב לפני שנעשה גזלן או לזייף אותו בחתימה‬

‫לאחר המועד הנקוב בו‪ .‬לכן קיום השטר יכול להיעשות רק לפני שנחשד בזיוף‪.‬‬

‫ו ִּב ְל ַבד – אבל אם היו יותר‪ ,‬ויש שניים כשרים‪ ,‬השטר כשר בתנאים מסוימים (לעיל ה‪,‬ו‪-‬ז)‪ַ .‬אף ַעל ִּפי ֶׁשָּמ ַסר לֹו ַהּ ְׁש ָטר‬

‫– שמסר הנתבע את השטר לתובע בפני עדים‪ ,‬שבדרך כלל די בעדים אלה כדי לחייב את הנתבע‪ ,‬גם אם אין חתימות‬

‫על השטר‪ְ .‬מ ֻזָּיף ִמּתֹוכֹו – מתוך השטר אפשר להוכיח שהוא פסול‪.‬‬