Page 890 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 890
םיטפוש רפס תודע תוכלה פרק יב 8 68
להעיד על הנואףְ .ל ָהְרגֹו – דין "להרגו" הּוא ְו ַא ֵחר ִמ ְצ ָט ְר ִפין ְל ָה ְרגֹוֲ ,א ָבל ֹלא ְל ָה ְר ָגּהְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא
יכול להיות מוסב הן על הרובע הן על
ָּב ֶזהְּ' .פלֹו ִני ָר ַבע ֶאת ׁשֹוִרי' – הּוא ְו ַא ֵחר ִמ ְצ ָטְר ִפין ְל ָהְרגֹו, השור שנהרג בסקילה בבית דין של 23
ֶׁש ֵאין ָא ָדם ָקרֹוב ֵא ֶצל ָממֹונֹו. (סנהדרין ה,ב; איסורי ביאה א,טז) .ואין צורך
לחלק את דיבורו ,מפני שאין כאן חזרה לכשרות
קרבה לממונו .ואם אין עד נוסף מלבד
ג ְׁש ַנ ִים ֶׁש ֵה ִעידּו ַעל ֶא ָחד ֶׁשהּוא ָּפסּול ַּב ֲע ֵבָרה ֵמ ֵאּלּו הבעלים ,השור אסור בהנאה ,מפני שעד
אחד נאמן באיסורין ,ויש כאן הודאת
ָה ֲע ֵברֹותּ ,ו ָבאּו ְׁש ַנ ִים ְו ֵה ִעידּו ֶׁש ָעָׂשה ְּתׁשּו ָבה ְו ָח ַזר ּבֹו אֹו
ֶׁשָּל ָקה – ֲהֵרי ֶזה ָּכֵׁשרֲ .א ָבל ִאם ָּבאּו ְׁש ַנ ִים ְו ִה ְכ ִחיׁשּוםְ ,ו ָא ְמרּו בעל דין לחייב את עצמו.
ג ְו ֵה ִעידּו ֶׁש ָעָׂשה ְּתׁשּו ָבה – שמעשיו 'ֹלא ָעָׂשה ֲע ֵב ָרה זֹוְ ,וֹלא ִנ ְפ ַסל' – ֲה ֵרי ֶזה ָס ֵפק ָּפסּול; ְל ִפי ָכְך
מוכיחים שחזר בתשובה .אֹו ֶׁשָּל ָקה –
ֹלא ָי ִעידְ ,ו ֵאין מֹו ִצי ִאין ָממֹון ְּב ֵעדּותֹוְ ,וֹלא ָידּוןַ ,עד ֶׁש ִּיָּו ַדע שבמלקות עם התשובה מתכפר עוונו
ֶׁש ָעָׂשה ְּתׁשּו ָבה.
(תשובה א,א; והמלקות באות עם תוכחה .ראה
ד ָּכל ִמי ֶׁשִּנ ְת ַח ֵּיב ַמ ְלקּות – ֵּכיָון ֶׁשָּל ָקה ְּב ֵבית ִּדיןָ ,ח ַזר סנהדרין טז,יא)ֲ .ה ֵרי ֶזה ָּכֵׁשר – שהרי
העדים הללו אינם מכחישים את
ְל ַכְׁשרּותֹוֲ .א ָבל ְׁש ָאר ְּפסּו ֵלי ֵעדּותֶׁ ,ש ֵהן ְּפסּו ִלין ִמּׁשּום ַהָּממֹון הראשוניםָּ .באּו ְׁש ַנ ִים ְו ִה ְכ ִחיׁשּום –
ֶׁש ָח ְמסּו אֹו ָּג ְזלּו – ַאף ַעל ִּפי ֶׁשּ ִׁשְּלמּוְ ,צִרי ִכין ְּתׁשּו ָבהַ ,ו ֲהֵרי במקרה זה אחד מזוגות העדים ודאי
ֵהן ְּפסּו ִלין ַעד ֶׁש ִּיָּו ַדע ֶׁש ָח ְזרּו ָּב ֶהן ִמ ַּדְרָּכן ָהָר ָעה. משקרָ .ידּון – יהיה דיין.
ה ֵמ ֵא ָמ ַתי ֲח ָז ַרת ַמ ְלֵויְּבִרִּבית? ִמּ ֶׁש ִּי ְקְרעּו ֶאתִׁש ְטֵרי ֶהן ֵמ ַע ְצ ָמן, ד ֶׁשִּנ ְת ַח ֵּיב ַמ ְלקּות – ובכלל זה חייבי
ְו ַי ְח ְזרּו ָּב ֶהן ֲח ָז ָרה ְּגמּוָרהֶׁ ,שֹּלא ַי ְלוּו ְּבִרִּבית ֲא ִפּלּו ְלגֹוי. כריתות שלקו בבית דין ,שנפטרו מעונש
זה (סנהדרין יז,ז; י')ָ .ח ַזר ְל ַכְׁשרּותֹו – מפני
ו ֵמ ֵא ָמ ַתי ֲח ָז ַרת ַהְּמַׂש ֲח ִקין ְּבקּו ְב ָיה? ִמּ ֶׁש ִּיְׁשְּברּו ֶאת שכל הלוקים מתוודים ושבים (ק';
וראה תשובה א,א) .וחזקה שכל מי שלקה
בבית דין חזר בתשובה ,שהרי שבשעת ְּפ ֵסי ָפ ֵסי ֶהן ֵמ ַע ְצ ָמןְ ,ו ַי ְח ְזרּו ָּב ֶהן ֲח ָז ָרה ְּגמּו ָרהֶׁ ,שֹּלא ַי ֲעׂשּו
ַו ֲא ִפּלּו ְּב ִחָּנם .ז ּו ֵמ ֵא ָמ ַתי ֲח ָז ַרת ַמ ְפִרי ֵחי יֹו ִנים? ִמּ ֶׁש ִּיְׁשְּברּו
ההלקאה הגדול שבדיינים קורא לפניו
ֶאת ַהֵּכ ִלים ֶׁשָּצ ִדין ָּב ֶהםְ ,ו ַי ְח ְזרּו ָּב ֶהן ֲח ָז ָרה ְּגמּוָרהֶׁ ,ש ֲא ִפּלּו פסוקי תוכחה ואזהרה (סנהדרין טז,יא; י').
ַּבִּמ ְדָּבר ֹלא ִי ְהיּו עֹוִׂשין. ואם לא היו עדים לחייב אותו מלקות,
יעשה תשובה ויחזור לכשרותו (כס"מ טוען
ח ֵמ ֵא ָמ ַתי ֲח ָז ַרת סֹו ֲחֵרי ְׁש ִבי ִעית? ִמׁ ֶּש ַּתִּגי ַע ְׁש ִבי ִעית ַא ֶחֶרת ונטען ב,י)ֶׁ .ש ָח ְמסּו – שקנו מידי הבעלים
בכפייה נגד רצונם (לעיל י,ד) ,ובמשמעות
ְו ִיָּב ְדקּו; ְוֹלא ֲח ָז ַרת ְּד ָבִרים ִּב ְל ַבדֶ ,אָּלא ּכֹו ֵתב ' ֲא ִני ְּפלֹו ִני ֶּבן רחבהיותרכלמישלקחממוןשאינושלו.
ֶׁשּ ִׁשְּלמּו – ואפילו לא השיבו את הגזלה ְּפלֹו ִני ָּכ ַנ ְס ִּתי ָמא ַת ִים זּוז ִמֵּפרֹות ְׁש ִבי ִעיתַ ,ו ֲה ֵרי ֵהם ְנתּו ִנים
עצמה ,כגון מפני שנשתנתה ,אם חזרו
ְּב ַמ ָּת ָנה ָל ֲע ִנ ִּיים'. בהם מדרכם הרעה ,שבים לכשרותם (י').
ה ֵמ ֵא ָמ ַתי ֲח ָז ַרת וכו' – במה ניכר שחזרו בתשובה .על פסולם של אלו לעדות ראה לעיל י,דִׁ .ש ְטֵרי ֶהן – שכתובה בהם
ריבית ,ואת הקרן גובים כהלוואה בעל פה (סמ"ע חו"מ לד,עג) .ואם לקחו חפץ מסוים במקום ריבית ,חייבים להחזיר אותו
(מלווה ולווה ד,ה) .ובכל מקרה ,אינם יכולים לגבות את הריבית בבית דין (שם ו)ֵ .מ ַע ְצ ָמן – ביזמתםֲ .א ִפּלּו ְלגֹוי – לדעת
רבנו מצוה מן התורה להלוות בריבית לגוי ,וחכמים אסרו זאת והתירו להלוות בריבית לגוי רק כשיש מצוקת פרנסה
(שם ה,א-ב) .כאן השב בתשובה אמור להחמיר על עצמו גם במקום שהוא דחוק ,כי כדי להגיע למידה הנכונה ,צריך
האדם לעתים להרחיק את עצמו לצד הקיצוני האחר ,עד שיחזור לדרך האמצע (דעות ב,ב).
ו ְּפ ֵסי ָפ ֵסי ֶהן – כלי המשחק שלהם" :שמשחקין בעצים או בצרורות או בעצמות וכיוצא בהן" (גזלה ואבדה ו,י; הערוך :לוחות
המשחק שלהם)ַ .י ֲעׂשּו – ישחקו בקוביה ,יהמרו .ז ַּבִּמ ְדָּבר – מקום הפקר ,שאין חשש שיגזלו את יוניהם של אחרים.
ח ְו ִיָּב ְדקּו – אם הם נוהגים כהלכה :שאינם עושים סחורה בפירות שביעית ומפקירים את גינותיהם (רש"י בבלי סנהדרין
כה,ב)ָּ .כ ַנ ְס ִּתי ָמא ַת ִים זּוז – אספתי יבול בשווי זה .ואת מה שהרוויח ממסחר אסור ,ייתן לצדקה ,שהרי אינו יודע למי מכר.
