Page 885 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 885
םיטפוש רפס תודע תוכלה פרק י 863
דְּ 3פסּו ִלין ְל ֵעדּות – גם הלווה ,מפני דְ 3ו ֵכן ַהַּמ ְלֶוה ְּבִרִּבית – ֶא ָחד ַהּלֹוֶוה ְו ֶא ָחד ַהַּמ ְלֶוהְׁ ,ש ֵני ֶהן
שעברו על איסור חמור מן התורה ְּפסּו ִלין ְל ֵעדּותִ :אם ִרִּבית ְקצּו ָצה ָעׂשּו – ֲהֵרי ֵהם ְּפסּו ִלין
ְל ֵעדּות ִמן ַהּתֹוָרה; ְו ִאם ֲא ַבק ִרִּבית ָעׂשּו – ֲהֵרי ֵהן ְּפסּו ִלין
משום חמדת הממון ,ו"כל הכותב
ִמ ִּד ְבֵרי ֶהם.
שטר ריבית ,הרי זה ככותב ומעיד עליו
עדים שכפר בה' אלהי ישראל .וכן
כל הלווה ומלווה בריבית בינן לבין
עצמן – שניהם ככופרין בה' אלהי הרשעים באיסורי ממון מדבריהם
ישראל ,וכפרו ביציאת מצרים" (מלווה דְ 4ו ֵכן ָּכל ָהעֹו ֵבר ַעל ָּג ֵזל ֶׁשְּל ִד ְבֵרי ֶהם – ֲהֵרי הּוא ָּפסּול
ולווה ד,ז; לח"מ)ִ .רִּבית ְקצּו ָצה – ריבית
קבועה ומוסכמת מראש ,שהיא אסורה ִמ ִּד ְבֵרי ֶהםֵּ .כי ַצד? ַה ַח ְמ ָס ִניםְ ,ו ֵהם ַהּלֹו ְק ִחים ַקְר ַקע אֹו
מן התורה (מלווה ולווה ו,א; ד,ג)ֲ .א ַבק ִמַּט ְל ְט ִלין ֶׁשֹּלא ִּבְרצֹון ַהְּב ָע ִליםַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁשּנֹו ְת ִנין ַה ָּד ִמים –
ִרִּבית – קרוב לריבית ,כאבק שאינו ֲהֵרי ֵאּלּו ְּפסּו ִלין ִמ ִּד ְבֵרי ֶהם.
עפר ממש ,כגון שהלווה לחברו ואחר
כך בא ודר בחצרו חינם ,רק מפני דְ 5ו ֵכן ָהרֹו ִעיםֶ ,א ָחד רֹו ֵעי ְּב ֵה ָמה ַּד ָּקה ְו ֶא ָחד רֹו ֵעי ְּב ֵה ָמה
שהלווה לו (מלווה ולווה ו,ב).
ַּג ָּסה ֶׁשְּל ַע ְצ ָמן – ֲהֵרי ֵאּלּו ְּפסּו ִליןֶׁ ,ש ֶח ְז ָק ָתן ּפֹוְׁש ִטין ְּב ָג ֵזל
דָּ 4פסּול ִמ ִּד ְבֵרי ֶהם – להבדל בין פסול ּו ַמִּני ִחין ְּב ֶה ְמ ָּתן ִלְרעֹות ַּבׂ ָּשדֹות ּו ַבַּפְר ֵּד ִסיםּ ,ו ְל ִפי ָכְך ְס ָתם
מן התורה לבין פסול מתקנת חכמים
רֹו ֶעה ָּפסּולּ .ו ְמ ַג ְּד ֵלי ְּב ֵה ָמה ַּד ָּקה – ְּב ֶא ֶרץ ִיְׂש ָר ֵאלְּ ,פסּו ִלין ,ראה להלן יא,וַ .ה ָּד ִמים – כסף תמורת
מה שחמסו.
ֲא ָבל ְּבחּו ָצה ָל ָאֶרץְּ ,כֵׁשִריןּ .ו ֻמ ָּתר ְל ַג ֵּדל ְּב ֵה ָמה ַּג ָּסה ְּב ָכל
דְּ 5ב ֵה ָמה ַּד ָּקה – צאןְּ .ב ֵה ָמה ַּג ָּסה – ָמקֹום.
בקרֶׁ .שְּל ַע ְצ ָמן – השייך לרועים הללו.
אך רועה שכיר כשר ,שהרי כלל הוא: דְ 6ו ֵכן ַהּמֹו ְכ ִסין – ְס ָת ָמן ְּפסּו ִליןִ ,מְּפ ֵני ֶׁש ֶח ְז ָק ָתן ִל ַּקח ָי ֵתר
"חזקה – אין אדם חוטא כדי שייהנו
ִמ ָּד ָבר ַה ָּקצּוב ָל ֶהן ְּב ִדין ַהַּמ ְלכּותְ ,ולֹו ְק ִחין ַה ָּי ֵתר ְל ַע ְצ ָמן .אחרים" (להלן יא,ח; כס"מ)ּ .ו ַמִּני ִחין – על
ידי שמניחים ,כלומר מתיריםִ .לְרעֹות –
אצל אחרים בלא רשותּ .ו ְמ ַג ְּד ֵלי ְּב ֵה ָמה ֲא ָבל ַּגָּב ֵאי ְמ ַנת ַהֶּמ ֶלְך – ְס ָת ָמן ְּכֵׁשִרין; ְו ִאם נֹו ַדע ֶׁשָּל ְקחּו
ַּד ָּקה ְּב ֶאֶרץ ִיְׂשָר ֵאל ְּפסּו ִלין – משום ֲא ִפּלּו ַּפ ַעם ַא ַחת ָי ֵתר ִמן ָהָראּוי ָל ֶהן ִל ְגּבֹות – ֲהֵרי ֵאּלּו
יישוב ארץ ישראל ,אסרו בימיהם לגדל ְּפסּו ִלין.
בהמה דקה במקום שיש שדות וכרמים
דְ 7ו ֵכן ַמ ְפ ִרי ֵחי יֹו ִנים ַּב ִּיּׁשּוב – ְּפסּו ִליןִ ,מְּפ ֵני ֶׁש ֶח ְז ָק ָתן (נזקי ממון ה,ב) ,מפני שבהמה דקה עלולה
לברוח ולגרום נזק לאחרים ,וקשה יותר
לשמור עליה כשאינה במכלאה סגורה ֶׁשּגֹו ְז ִלין יֹו ִנים ֶׁשַּל ֲא ֵחִרים ְּב ִחָּנםְ .ו ֵכן סֹו ֲחֵרי ְׁש ִבי ִעיתְ ,ו ֵהם
ְּב ֵני ָא ָדם ֶׁשּיֹוְׁש ִבין ְּב ֵט ִליןְ ,ו ֵכיָון ֶׁשָּב ָאה ְׁש ִבי ִעית ּפֹוְׁש ִטים
(כס"מ).
ְזרֹועֹו ֵתי ֶהן ּו ַמ ְת ִחי ִלין ִלּ ָׂשא ְו ִל ֵּתן ְּב ֵפרֹות; ֶׁש ֶח ְז ַקת ֵאּלּו ֶׁש ֵהן ד 6מֹו ְכ ִסין – הגובים מס מסחורות
העוברות בתחנות המכס ,בדרך כלל אֹו ְס ִפין ֵּפרֹות ְׁש ִבי ִעית ְועֹוִׂשין ָּב ֶהם ְסחֹוָרה.
שלא בצדק ,מפני שאין להם תעריפים
קבועים ,והם גובים לפי רצונם (גזלה ואבדה ה,יא) ,שהמוכסים היו קונים את משרתם מן השלטון תמורת סכום מסוים,
וגובים כמה שהם רוצים ,ומתעשרים מן הגזל (כס"מ)ַּ .גָּב ֵאי ְמ ַנת ַהֶּמ ֶלְך – גובי מס קצוב מראש עבור המלך ,שחובה על
האדם לשלמו ולא להתחמק מתשלום זה ,המוטל עליו (גזלה ואבדה ה,יא)ְּ .פסּו ִלין – מן התורה.
דַ 7מ ְפִרי ֵחי יֹו ִנים – "לא יפריח אדם יונים בתוך היישוב ,שהרי לוקח ממון אחרים שלא כדין ,מפני שמשלח
זכר ויביא נקבה משובך אחר או נקבה ותביא זכר .ולא יונים בלבד ,אלא כל העושה כזה בשאר עופות או חיה
ובהמה ,הרי זה גזלן מדבריהם" (גזלה ואבדה ו,ז) .סֹו ֲח ֵרי ְׁש ִבי ִעית – ואסור לעשות סחורה בפירות שביעית (שמיטה ו,א),
והללו חומדים ממון שאינו שלהם ומתירים לעצמם לעבור על איסור תורה ,ולכן הם חשודים להעיד עדות שקר.
