Page 884 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 884
םיטפוש רפס תודע תוכלה פרק י 862
גִ 1מ ִּד ְבֵרי ֶהם – מתקנת חכמים ,מדרבנן גָ 1ע ַבר ַעל ֲע ֵב ָרה ֶׁש ַח ָּי ִבין ָע ֶלי ָה ַמ ְלקּות ִמן ַהּתֹו ָרה – ֲה ֵרי
ֶזה ָּפסּול ִמן ַהּתֹוָרהְ .ו ִאם ָה ָיה ַה ִחּיּוב ֶׁשָּבּה ִמ ִּד ְבֵרי ֶהם – ֲהֵרי (להבדל בין פסול מדאורייתא לפסול מדרבנן ראה
ֶזה ָּפסּול ִמ ִּד ְבֵרי ֶהם.
להלן יא,ו).
גֵּ 2כי ַצד? ָא ַכל ְּבַׂשר ְּב ֵה ָמה ְּב ָח ָלב ,אֹו ֶׁש ָא ַכל ְנ ֵבלֹות
גְּ 2בַׂשר ְּב ֵה ָמה ְּב ָח ָלב – בהמה טהורה
ּוְׁש ָק ִצים ְו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֶהןֵּ ,בין ְל ֵת ָאבֹון ֵּבין ְל ַה ְכ ִעיס ,אֹו ֶׁש ִחֵּלל
ֶאת יֹום טֹוב ִראׁשֹון ,אֹו ֶׁשָּל ַבׁש ַׁש ַע ְט ֵנזֶׁ ,שהּוא ׁשּו ַע אֹו ָטוּוי בחלב טהורה (מאכלות אסורות ט,ג)ְ .נ ֵבלֹות
– בעלי חיים שמתו מוות טבעי או
אֹו נּוז – ֲהֵרי ֶזה ָּפסּול ְל ֵעדּות ִמן ַהּתֹוָרה. שלא נשחטו שחיטה כשרה (מאכלות
אסורות ד,א)ּ .וְׁש ָק ִצים – "כגון הצפרדע
והנחש והעקרב והנדל וכיוצא בהן"
גֲ 3א ָבל ִאם ָא ַכל ְּבַׂשר עֹוף ְּב ָח ָלב ,אֹו ֶׁש ִחֵּלל יֹום טֹוב ֵׁש ִני (שאר אבות הטומאות ד,יד)ְ .ל ֵת ָאבֹון – עובר
עברות מתוך רדיפת הנאות גופניות.
ְל ַה ְכ ִעיס – עובר עברות מתוך מרד בה' ֶׁשַּלָּג ֻליֹות ,אֹו ֶׁשָּל ַבׁש ֶּב ֶגד ֶצ ֶמר ֶׁש ָא ַבד ּבֹו חּוט ֶׁשְּל ִפְׁש ָּתן
ְו ַכּיֹו ֵצא ּבֹו – ֲהֵרי ֶזה ָּפסּול ְל ֵעדּות ִמ ִּד ְבֵרי ֶהםּ .ו ְכ ָבר ָמ ִנינּו וכדי להראות זלזול בו ובתורתו (ראה
(סנהדרין פרק יט) ָּכל ֲע ֵב ָרה ֶׁש ַח ָּי ִבין ָע ֶלי ָה ַמ ְלקּותּ ,ו ְכ ָבר ִנ ְתָּב ֵאר סה"מ ל"ת סג; מו"נ ג,מא" :את ה' הוא מגדף").
ְּב ָכל ִמ ְצָוה ּו ִמ ְצָוה ְּד ָבִרים ֶׁש ִאּסּוָרן ִמן ַהּתֹוָרה ּו ְד ָבִרים יֹום טֹוב – יום ראשון של הפסח ,ויום
שביעי שלו ,וחג השבועות ,ויום ראשון
ֶׁש ִאּסּוָרן ִמ ִּד ְבֵרי ֶהם. של חג הסוכות ,ויום שמיני עצרת ,ויום
הרשעים באיסורי ממון מהתורה ראשון של ראש השנה .אבל יום שני של
דְ 1ועֹוד ֵיׁש ָׁשם ְרָׁש ִעים ֶׁש ֵהם ְּפסּו ִלין ְל ֵעדּותַ ,אף ַעל ִּפי ראש השנה הוא מתקנת חכמיםַׁ .ש ַע ְט ֵנז
– בגד עשוי מצמר ופשתים יחד (כלאיים
ֶׁש ֵהן ְּב ֵני ַּתְׁשלּו ִמין ְו ֵאי ָנן ְּב ֵני ַמ ְל ֻקיֹות; הֹו ִאיל ְולֹו ְק ִחין ָממֹון י,א)ׁ .שּו ַע – סיבי צמר ופשתים שהוחלקו
ֶׁש ֵאינֹו ֶׁשָּל ֶהן ְּב ָח ָמס – ְּפסּו ִליןֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרִּ" :כי ָיקּום ֵעד ָח ָמס" על ידי סירוק ,ומהם ייצרו לבד (פה"מ
(דברים יט,טז) – ְּכגֹון ַהַּגָּנ ִבים ְו ַהַּג ְז ָל ִנים; ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֶה ֱח ִזירֲ ,ה ֵרי כלאיים ט,ח)ָ .טוּוי – חוט המורכב מצמר
ופשתים טווים יחדיו (שם) .נּוז – אריג
הּוא ָּפסּול ְל ֵעדּות ֵמ ֵעת ֶׁשָּג ַנב אֹו ָּג ַזל. שיש בו חוטים של צמר ושל פשתים
דְ 2ו ֵכן ֵעד זֹו ֵמם – ַאף ַעל ִּפי ֶׁשהּו ַזם ְּב ֵעדּות ָממֹון ְוִׁשֵּלם, (שם).
ֲהֵרי ֶזה ָּפסּול ִמן ַהּתֹוָרה ְל ָכל ֵעדּותּ .ו ֵמ ֵא ָמ ַתי הּוא ִנ ְפ ָסל? גֲ 3א ָבל וכו' – תיאור איסורים שהם
ֵמ ֵעת ֶׁש ֵה ִעיד ְּב ֵבית ִּדיןַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁשֹּלא הּו ַזם ַעל אֹו ָתּה ֵעדּות
מדרבנן .יֹום טֹוב ֵׁש ִני ֶׁשַּלָּג ֻליֹות – בחוץ
לארץ נחוג כל יום טוב יומיים ,ואילו
בארץ ישראל רק ראש השנה נחוג ֶאָּלא ַא ַחר ַּכָּמה ָי ִמים.
יומיים .דבר זה נעשה תחילה בגלל קשיי
תקשורת להעברת ידיעות ,שגרמו לכך שבחוץ לארץ לא ידעו מתי חל ראש חודש ,וממילא לא ידעו מתי יום טוב ,ולכן
קבעו שיהיו המועדים יומיים מספק .התקנה נמשכת גם בימינו ,אף על פי שאנחנו קובעים את הלוח על פי החשבון
ויודעים מראש מתי יחולו החגים ,מפני ש"תקנת חכמים היא שייזהרו במנהג אבותיהם שבידיהם" (קידוש החודש ה,ה).
ֶׁש ָא ַבד ּבֹו חּוט ֶׁשְּל ִפְׁש ָּתן – והדברים אמורים בספק שעטנז ,שהוא אסור מדרבנן (כלאיים י,כז) .מדין תורה איסור כלאיים
חל רק בשעטנז הנראה לעין ,וכיוון שחוט זה אינו נראה ,אין בו איסור תורה (ק').
דְּ 1ב ֵני ַּתְׁשלּו ִמין – חייבים לשלם על העברה שעשוְ .ו ֵאי ָנן ְּב ֵני ַמ ְל ֻקיֹות – מפני שהכלל הוא" :כל לאו שניתן
לתשלומין ...אין לוקין עליו" (סנהדרין יח,ג)ְּ .ב ָח ָמס – כאן משמעותו בגזלה או בגנבה או בעושקֶׁ .שֶּנ ֱא ַמר – באזהרות
על סדרי הדיון במשפטִּ" :כי ָיקּום ֵעד ָח ָמס ְּב ִאיׁש ַל ֲענֹות ּבֹו ָסָרה [שקר]"ַ .הַּגָּנ ִבים ְו ַהַּג ְז ָל ִנים – הגנב גונב בסתר והגזלן
גוזל בגלוי ובכוחֶׁ .ש ֶה ֱח ִזיר – הגזלן או הגנב את מה שלקח שלא כדין .בהלכה זו מדובר במי שרגיל לגזול ולחמוס,
שדרך חזרתו בתשובה מפורטת להלן יב,ד .אך מי שגנב או גזל פעם אחת ,והחזיר מעצמו וברצונו את מה שלקח בלא
שחייב אותו בית הדין להחזיר ,חוזר לכשרותו (רדב"ז).
דֵ 2עד זֹו ֵמם – ראה ביאור מניין המצוות ,בפתיחה להלכות אלוֶׁ .שהּו ַזם ְּב ֵעדּות ָממֹון ְוִׁשֵּלם – אם הוזם בדבר שאינו
של ממון ולקה ,חוזר לכשרותו (להלן יב,ד; סנהדרין יז,ז .לחזרתו לכשרות בעדות ממון ראה להלן יב,י)ֵ .מ ֵעת ֶׁש ֵה ִעיד – משעה שהעיד,
נעשה רשע (בבלי ,בבא קמא עב,ב).
