Page 888 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫םיטפוש רפס‪  ‬תודע תוכלה‪  ‬פרק יא ‬ ‫‪ 866‬‬

‫ז ֶנ ֱא ָמן ְּב ִאּסּו ִרין – נאמן לומר שהדבר עד אחד נאמן באיסורין‬

‫ז ֵעד ֶא ָחד ֶנ ֱא ָמן ְּב ִאּסּוִרין ַאף ַעל ִּפי ֶׁשהּוא ָּפסּול ִלְׁש ָאר‬ ‫אסור או מותר‪ ,‬כגון שחתיכת בשר‬
‫מסוימת כשרה או טרפה‪ ,‬מפני שכל דיני‬
‫ֵע ֻדיֹות; ֶׁש ֲהֵרי ָרָׁשע ַּב ֲע ֵבָרה ֶׁשּ ָׁש ַחט‪ְׁ ,‬ש ִחי ָטתֹו ְּכֵׁשָרה‪ְ ,‬ו ֶנ ֱא ָמן‬ ‫איסור והיתר‪ ,‬כגון ספירת ימי נידה‪ ,‬הם‬
‫לֹו ַמר 'ַּכ ֲה ָל ָכה ָׁש ַח ְט ִּתי'; ֲא ָבל ֶה ָחׁשּוד ַעל ָּד ָבר – ֵאינֹו ֶנ ֱא ָמן‬ ‫באחריות כל אחד ואחד‪ ,‬ובדרך כלל אין‬
‫ַעל ֶׁשּלֹו‪ֲ ,‬א ָבל ֶנ ֱא ָמן ַעל ֶׁשַּל ֲא ֵחִרים‪ .‬ח‪ְ 1‬ל ִפי ָכְך‪ֶ ,‬ה ָחׁשּוד ַעל‬
‫צריך בהם מעשה בית דין‪ ,‬אלא האדם‬
‫ָּד ָבר – ֵיׁש לֹו ָלדּון ּבֹו ּו ְל ָה ִעיד ּבֹו ַל ֲא ֵחִרים‪ֲ :‬ח ָז ָקה‪ֵ ,‬אין ָא ָדם‬ ‫צריך להכיר את המציאות‪ ,‬איזה דבר‬
‫חֹו ֵטא ְּכ ֵדי ֶׁש ֵּי ָהנּו ֲא ֵחִרים‪.‬‬ ‫אסור ואיזה דבר מותר‪ ,‬ולכן אפילו עד‬
‫אחד נאמן בהם (י')‪ֶׁ .‬ש ֲהֵרי ָרָׁשע ַּב ֲע ֵבָרה‬

‫ח‪ֵּ 2‬כי ַצד? ֶנ ֱא ָמן ַעם ָה ָאֶרץ לֹו ַמר 'ֵּפרֹות ְּפלֹו ִני – ְמ ֻעּ ָׂשִרין‬ ‫ֶׁשּ ָׁש ַחט – שהרי אפילו רשע ששחט‪,‬‬
‫כי "מי שהוא פסול לעדות בעברה מן‬
‫העברות שלתורה‪ ,‬הרי זה שוחט בינו ֵהן'‪ְ ,‬ו ֶנ ֱא ָמן ַהֶּנ ֱחָׁשד ִל ְמּכֹר ְּבַׂשר ְּבכֹור לֹו ַמר 'ָּבָׂשר ֶזה ֶׁשּמֹו ֵכר‬
‫לבין עצמו‪ ,‬אם היה מומחה‪ ,‬שאינו ְּפלֹו ִני – ֻחִּלין הּוא'‪ְ ,‬ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה ִמּ ְׁש ָאר ָה ִאּסּו ִרין‪ְ ,‬ל ִפי‬
‫מניח [עוזב] דבר מותר ואוכל דבר אסור‪,‬‬
‫ֶׁש ֵאי ַמת ָה ִאּסּוִרים ַעל ָהְרָׁש ִעים‪ְ ,‬ו ֵאין ֵאי ַמת ַהָּממֹון ֲע ֵלי ֶהם‪.‬‬ ‫שזו חזקה היא על כל ישראל‪ ,‬ואפילו‬

‫הרשעים מהן" (שחיטה ד‪,‬טו)‪ֶ .‬ה ָחׁשּוד ַעל עדות מלכי ישראל‬

‫ט ַמ ְל ֵכי ִיְׂשָר ֵאל – ֹלא ְמ ִעי ִדין ְו ֵאין ְמ ִעי ִדין ֲע ֵלי ֶהן‪ֶׁ ,‬ש ֵהן‬ ‫ָּד ָבר– "אין אדם נעשה חשוד‪ ,‬עד שיבואו‬
‫עליו עדים שהוא עבר עברה שנפסל בה"‬
‫ְּב ֶח ְז ַקת ַאָּל ִמים ַּב ֲע ֵלי ְזרֹו ַע‪ְ ,‬ו ֵאי ָנן ִנ ְכ ָנ ִעין ַּת ַחת ֹעל ַה ַּד ָּי ִנים‪.‬‬
‫ֲא ָבל ּכֹ ֵהן ָּגדֹול – ְמ ִעי ִדין ָע ָליו‪ּ ,‬ו ֵמ ִעיד הּוא ַלֶּמ ֶלְך ְּב ֵבית ִּדין‬ ‫(טוען ונטען ב‪,‬ג)‪ .‬ח‪ֵ 1‬יׁש לֹו – מותר לו‪.‬‬

‫ַהָּגדֹול‪ְּ ,‬כמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו (לעיל א‪,‬ג)‪.‬‬ ‫ח‪ֶ 2‬נ ֱא ָמן ַעם ָה ָאֶרץ – אף על פי שאינו‬

‫נאמן לומר שפירותיו מעושרים (מעשר‬

‫הכופרים‬ ‫ט‪,‬א)‪ ,‬נאמן הוא לומר שפירותיהם של‬
‫אחרים מעושרים‪ ,‬כל זמן שנראה שאינו‬
‫י ַהּמֹו ְסִרין ְו ָה ֶאִּפיקֹורֹו ִסין ְו ַהִּמי ִנים ְו ַהְּמֻׁשָּמ ִדים – ֹלא ֻה ְצְרכּו‬ ‫עושה קנוניה עם אחר להתחלק בכספי‬
‫הרווח ממכירת הפירות ככשרים‪ .‬ואולם‬
‫ֲח ָכ ִמים ִל ְמנֹות אֹו ָתם ִּב ְכ ַלל ְּפסּו ֵלי ָה ֵעדּות‪ֶׁ ,‬שֹּלא ָמנּו ֶאָּלא‬

‫ִרְׁש ֵעי ִיְׂשָר ֵאל‪ֲ ,‬א ָבל ֵאּלּו ַהּמֹוְר ִדין ַהּכֹו ְפִרין ְּפחּו ִתין ֵהן ִמן‬ ‫הוא נאמן לאסור את פירותיו ולומר‬
‫ַהּגֹו ִיים; ֶׁש ַהּגֹו ִיים – ֹלא ַמ ֲע ִלין ְוֹלא מֹוִרי ִדין‪ְ ,‬ו ֵיׁש ַל ֲח ִסי ֵדי ֶהם‬ ‫שהם טבל או תרומה (שם יב‪,‬י; יב‪,‬יז)‪ְּ .‬בַׂשר‬
‫ֵח ֶלק ָלעֹו ָלם ַהָּבא‪ְ ,‬ו ֵאּלּו – מֹוִרי ִדין ְוֹלא ַמ ֲע ִלין‪ְ ,‬ו ֵאין ָל ֶהן‬ ‫ְּבכֹור – בכור בהמה טהורה שלא נפל בו‬
‫מום הוא קודש‪ ,‬שהוא נשחט במקדש‬
‫ֵח ֶלק ָלעֹו ָלם ַהָּבא‪.‬‬
‫ואסור למכור אותו (בכורות א‪,‬א; א‪,‬יח)‪.‬‬

‫ט ַמ ְל ֵכי ִיְׂשָר ֵאל – שאינם מבית דוד‬

‫(ראה סנהדרין ב‪,‬ה וביאורנו שם)‪ֹ .‬לא ְמ ִעי ִדין ְו ֵאין ְמ ִעי ִדין ֲע ֵלי ֶהן – כיוון שאין דנים אותם‪" ,‬לפי שאינן נכנעין לדברי תורה‪ ,‬שמא‬

‫תבוא מהם תקלה" (שם)‪ .‬מלכי בית דוד – מעידים עליהם (מלכים ג‪,‬ז)‪ ,‬אבל הם אינם מעידים לאחרים מפני כבודם (כס"מ)‪.‬‬

‫י מֹו ְסִרין – "שניים הם המוסרין‪ :‬המוסר חברו ביד גויים להרגו או להכותו‪ ,‬והמוסר ממון חברו ביד גויים או ביד‬

‫אנס‪ ,‬שהוא כגוי" (תשובה ג‪,‬יב)‪ֶ .‬אִּפיקֹורֹו ִסין – הכופרים בנבואה ובהשגחת ה' (תשובה ג‪,‬ח)‪ִ .‬מי ִנים – יהודים שנמשכו‬

‫בדעתם מתוך סכלותם ותאוותם לכפור בעיקר מעיקרי התורה‪ ,‬כגון בייחוד הבורא או בנבואה או בתורה שבעל פה או‬

‫בתורה שבכתב‪ ,‬שסופם להיות משומדים בפועל ואף עובדי עבודה זרה (עבודה זרה ב‪,‬ה; תשובה ג‪,‬ז; רוצח ד‪,‬י; ממרים ג‪,‬א‪-‬ג; פה"מ‬

‫חולין א‪,‬ב)‪ְ .‬מֻׁשָּמ ִדים – מושג זה כולל הן את מי שנשתמד לעברה אחת‪ ,‬כלומר מי שהורגל ונתפרסם לעבור על דברי‬

‫תורה בקביעות להכעיס‪ ,‬ואפילו על עברה אחת קלה‪ ,‬הן את מי שנשתמד מכל התורה‪ ,‬שעבר ברצונו לדתי הגויים‬

‫בשעת השמד והתרחק מעמו מתוך שנוח לו יותר לחיות כגוי מאשר כיהודי (תשובה ג‪,‬ט)‪ִ .‬רְׁש ֵעי ִיְׂש ָר ֵאל – הפסולים‬

‫מחמת רשעותם (מנויים בפרק הקודם ובתחילת פרק זה)‪ֶׁ .‬ש ַהּגֹו ִיים ֹלא ַמ ֲע ִלין ְוֹלא מֹו ִרי ִדין – אין מצילים גויים מן הסכנה‪,‬‬

‫אך גם אסור להמית אותם בידיים (עבודה זרה י‪,‬א)‪ַ .‬ל ֲח ִסי ֵדי ֶהם – חסידי אומות העולם‪ ,‬כלומר גויים המקבלים עליהם‬

‫לקיים שבע מצוות בני נח‪ ,‬מפני שכך ציווה להם ה' ביד משה‪ ,‬שיש להם חלק לעולם הבא (מלכים ח‪,‬יא)‪ .‬מֹו ִרי ִדין ְוֹלא‬

‫ַמ ֲע ִלין – "מצוה לאבדן ביד ולהורידן עד באר שחת‪ ,‬מפני שהן מ ֵצרין לישראל ומסירין את העם מאחרי ה'‪ ,‬כישוע‬

‫הנוצרי ותלמידיו וצדוק ובייתוס ותלמידיהן‪' ,‬שם רשעים ירקב'" (שם)‪ .‬והדברים אמורים במינים המייסדים שיטה‬

‫של כפירה ומלמדים אותה לאחרים‪ ,‬ולא בתלמידיהם הנוהים אחריהם (פה"מ חולין א‪,‬ב)‪.‬‬