Page 889 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 889
םיטפוש רפס תודע תוכלה פרק יב 867
ּ ֶפ ֶרק ְׁש ֵנים ָע ָׂשר
היפסלות בעבירה ותשובה יב
אֶׁ 2שִּנְׁשַּבעַ ...לּ ָׁשְוא – שבועה מיותרת פסילה בעדים
או שבועה שאינו יכול לקיים אותה אָּ 1כל ַהִּנ ְפ ָסל ַּב ֲע ֵבָרה – ִאם ֵה ִעידּו ָע ָליו ְׁש ֵני ֵע ִדים ֶׁש ָעָׂשה
(שבועות א,ד-ז)ָּ .ג ַזל אֹו ָּג ַנב – הגזלה
בגלוי ובכוח והגנבה בסתרְ .ל ַה ְז ִהירֹו ֲע ֵבָרה ְּפלֹו ִניתַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁשֹּלא ִה ְתרּו ּבֹו ְו ֵאינֹו לֹו ֶקהֲ ,הֵרי ֶזה
– להודיעו (כבהלכה הבאה) .ההבדל בין ָּפסּול ְל ֵעדּות.
האזהרה לבין ההתראה הוא :באזהרה
אין צורך שיאמר המוזהר 'על מנת כן אַּ 2בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּבֶׁש ָע ַבר ַעל ְּד ָבִרים ֶׁשָּפַׁשט
אני עושה' (י' .ראה סנהדרין יב,ב)ְ .ו ַא ַחר ָּכְך
ְּב ִי ְ ׂשָר ֵאל ֶׁש ֵהם ֲע ֵבָרהְּ ,כגֹון ֶׁשִּנְׁשַּבע ַלּ ֶׁש ֶקר אֹו ַלּ ָׁשְוא ,אֹו ָּג ַזל
ִיָּפ ֵסל – אם חזר ועבר. אֹו ָּג ַנב אֹו ָא ַכל ְנ ֵב ָלה ְו ַכּיֹו ֵצא ָּבּהֲ .א ָבל ִאם ָראּוהּו ֵע ִדים עֹו ֵבר
ַעל ָּד ָבר ֶׁש ָּקרֹוב ָהעֹוֶׂשה ִל ְהיֹות ׁשֹו ֵגג – ְצִרי ִכין ְל ַה ְז ִהירֹו
א 3קֹוֵׁשר אֹו ַמ ִּתיר ַּבׁ ַּשָּבת – קשר קבוע
ְו ַא ַחר ָּכְך ִיָּפ ֵסל.
ומקצועי (שבת י,א-ז).
אֵּ 3כי ַצד? ָראּוהּו קֹוֵׁשר אֹו ַמ ִּתיר ַּבׁ ַּשָּבת – ְצִרי ִכין ְלהֹו ִדיעֹו
אַ 4הְּמַׂש ֵחקָּ ...ת ִמיד וכו' – ראה לעיל
ֶׁש ֶּזה ִחּלּול ַׁשָּבתִ ,מְּפ ֵני ֶׁשרֹב ָה ָעם ֵאי ָנן יֹו ְד ִעין ֶזהְ .ו ֵכן ִאם
ביאור י,ד. ָראּוהּו עֹוֶׂשה ְמ ָלא ָכה ַּבׁ ַּשָּבת אֹו ְּביֹום טֹוב – ְצִרי ִכין ְלהֹו ִדיעֹו
בֶׁ 1שְּמַׁשֵּלם ַעל ִּפי ַע ְצמֹו – שבית ֶׁשהּוא ַׁשָּבתֶׁ ,שָּמא ׁשֹו ֵכ ַח הּוא.
דין מחייבים אותו לשלם על פי אְ 4ו ֵכן ַהְּמַׂש ֵחק ְּבקּו ְב ָיה ָּת ִמיד ,אֹו ִמי ֶׁשַּנ ֲעָׂשה מֹו ֵכס אֹו
הודאתו .והודאה עצמית יש לה תוקף
רק מן הבחינה הממונית ,לא בקנסות ַּגַּבאי ֶׁשּמֹו ִסיף ְל ַע ְצמֹו – ְצִרי ִכין ָה ֵע ִדים ְלהֹו ִדיעֹו ֶׁש ָהעֹוֶׂשה
(תשלומים קבועים בלא קשר לגובה ָּד ָבר ֶזה ָּפסּול ְל ֵעדּותֶׁ ,שרֹב ָה ָעם ֵאי ָנן יֹו ְד ִעין ְּד ָבִרים ֵאּלּו; ְו ֵכן
הנזק) ,ולא בדיני נפשות (עונש מוות ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזהְּ .כ ָללֹו ֶׁשַּל ָּד ָברָּ :כל ֲע ֵבָרה ֶׁש ַה ְּד ָבִרים ַמְר ִאים
או מלקות)ֶׁ .ש ֵאיןָ ...רָׁשע – אין בית ָל ֵע ִדים ֶׁש ֶּזה ָי ַדע ֶׁשהּוא ָרָׁשע ְו ָע ַבר ְּב ָזדֹון – ַאף ַעל ִּפי ֶׁשֹּלא
דין פוסל אותו לעדות על סמך הודאתו,
כיוון שהאדם נחשב קרוב של עצמו, ִה ְתרּו ּבֹוֲ ,הֵרי ֶזה ָּפסּול ְל ֵעדּותְ ,ו ֵאינֹו לֹו ֶקה.
והקרוב פסול לעדות (בבלי סנהדרין ט,ב).
פסילה עצמית
בֶׁ 2שָּלָוה ְּבִרִּבית – גם הלווה בריבית
בֵ 1אין ָא ָדם ִנ ְפ ָסל ַּב ֲע ֵבָרה ַעל ִּפי ַע ְצמֹוֲ .הֵרי ֶׁשָּבא ְל ֵבית
פסול לעדות (לעיל י,ד)ְ .ו ֶנ ֱא ָמן – וחולקים
את דבריו (רש"י בבלי סנהדרין ט,ב; וראה עבדים ִּדיןְ ,ו ָא ַמר ֶׁשָּג ַנב אֹו ָּג ַזל אֹו ָלָוה ְּבִרִּבית – ַאף ַעל ִּפי ֶׁשְּמַׁשֵּלם
ז,ב) .מתעלמים ממה שאמר על עצמו, ַעל ִּפי ַע ְצמֹוֵ ,אינֹו ִנ ְפ ָסלְ .ו ֵכן ִאם ָא ַמר ֶׁש ָא ַכל ְנ ֵב ָלה אֹו ָּב ַעל
אבל עדותו על המלווה כשרהֵ .אינֹו ְּב ִעי ָלה ֲאסּוָרה – ֵאינֹו ִנ ְפ ָסל ַעד ֶׁש ִּי ְהיּו ָׁשם ְׁש ֵני ֵע ִדיםֶׁ ,ש ֵאין
ֵמִׂשים ַע ְצמֹו ָרָׁשע – אף על פי שהודה,
ָא ָדם ֵמִׂשים ֶאת ַע ְצמֹו ָרָׁשע.
לכן אינו פסול מלהעיד על ראובן.
בְ 2ל ִפי ָכְךְ ,ראּו ֵבן ֶׁש ֵה ִעיד ָע ָליו ִׁש ְמעֹון ֶׁש ִה ְלָוה ְּבִרִּבית,
בְ 3ר ָבעֹו – בעל אותו במשכב זכור,
ְו ֵה ִעיד ֵלִוי ְו ָא ַמר ' ִלי ִה ְלָוה ְּבִרִּבית' – ֲהֵרי ְראּו ֵבן ִנ ְפ ָסל ְּב ֵעדּות
שעונשו בסקילה (סנהדרין טו,י; איסורי ביאה ִׁש ְמעֹון ְו ֵלִוי; ַאף ַעל ִּפי ֶׁשהֹו ָדה ֵלִוי ֶׁשָּלָוה ְּבִרִּבית – ֵאינֹו
א,יד)ִ .ל ְרצֹונֹו – כאמור לעיל ,אינו נאמן
להעיד על עצמו ,ולכן אין בית דין פוסל ֵמִׂשים ַע ְצמֹו ָרָׁשעְ ,ו ֶנ ֱא ָמן ַעל ְראּו ֵבן ְו ֵאינֹו ֶנ ֱא ָמן ַעל ַע ְצמֹו.
אותו בגלל שהוא 'רשע' ,אך חולקים את
דבריו ,ויכול להעיד על זולתוְּ .פלֹו ִני בְ 3ו ֵכן ִמי ֶׁש ֵה ִעיד ֶׁשְּפלֹו ִני ְר ָבעֹוֵּ ,בין ְּב ָא ְנסֹו ֶׁשַּלִּנְרָּבע ֵּבין
ָּבא ַעל ִאְׁשּתֹו – נאף עם אשת איש ,עם
אשת העד ,שעונשו מיתה בחנק (שם,ו), ִלְרצֹונֹו – הּוא ְו ַא ֵחר ִמ ְצ ָטְר ִפין ְל ָהְרגֹוְּ .פלֹו ִני ָּבא ַעל ִאְׁשּתֹו –
חולקים את דבריו :על אשתו פסול
להעיד ,מפני שהיא קרובתו ,אבל כשר
