Page 886 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 886
םיטפוש רפס תודע תוכלה פרק י-יא 864
דְ 8ו ֵכן ַהְּמַׂש ֵחק ְּבקּו ְב ָיהְ ,והּוא ֶׁשֹּלא ִּת ְה ֶיה לֹו ֻאָּמנּות ֶאָּלא דְ 8מַׂש ֵחק ְּבקּו ְב ָיה – מהמר .המשחק
ִהיא – הֹו ִאיל ְו ֵאינֹו עֹו ֵסק ְּב ִיּׁשּוב ָהעֹו ָלםֲ ,הֵרי ֶזה ְּב ֶח ְז ַקת עם חברו במשחקי מחשבה או מזל
ֶׁשאֹו ֵכל ִמן ַהּקּו ְב ָיהֶׁ ,שהּוא ֲא ַבק ָּג ֵזלְ .וֹלא ְּבקּו ְב ָיה ִּב ְל ַבד
בהסכמה שירוויח המנצח כסף ,הרי
זה גזל מדרבנן ,אף על פי שנטל ברצון
ָא ְמרּוֶ ,אָּלא ֲא ִפּלּו ִּב ְק ִלֵּפי ֱאגֹו ִזים ּו ְק ִלֵּפי ִרּמֹו ִנים. הבעלים ,כיוון שנטל ממון חברו בלא
שנתן לו כל תמורה כלשהי ,וחברו לא
דְ 9ו ֵכן ֹלא יֹו ִנים ִּב ְל ַבד ָא ְמרּוֶ ,אָּלא ֲא ִפּלּו ַהְּמ ִמיִרין ִּב ְב ֵה ָמה התכוון בהסכמתו לתת לו דבר ,אלא
התכוון שיזכה הוא עצמו ,ונמצא שאין
ַח ָּיה ָועֹוףְ ,ואֹו ְמִרין 'ָּכל ַהּקֹו ֵדם ֶאת ֲח ֵברֹו' אֹו 'ָּכל ַהּנֹו ֵצ ַח ֶאת כאן גמירות דעת להקנות (ראה מכירה כא,ג;
ֲח ֵברֹו' – ' ִיּ ֹטל ְּב ָע ָליו ֶאת ְׁש ֵני ֶהם'ְ ,ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ִּבְׂשחֹוק ֶזה; גזלה ואבדה ו,י) .וכן המשחק בקוביה ,אף
ְוהּוא ֶׁשֹּלא ִּת ְה ֶיה לֹו ֻאָּמנּות ֶאָּלא ְׂשחֹוק ֶזה – ֲהֵרי ֶזה ָּפסּול. על פי שלא ראו אותו מהמר על ממון,
אלא רק יושב בטל ,ועוד ֶׁשֹּלא ִּת ְה ֶיה
ְו ָכל ֵאּלּו ְּפסּו ִלין ִמ ִּד ְבֵרי ֶהם. לֹו ֻאָּמנּות ֶאָּלא ִהיא – כלומר ההימור
והמשחקְ .ו ֵאינֹו עֹו ֵסק ְּב ִיּׁשּוב ָהעֹו ָלם –
איסורי ממון שאין בהם הקפדה
"ונאסר זה מפני שהוא מתעסק בעסק
ה ָאִריס ֶׁשָּל ַקח ָּד ָבר מּו ָעט ִמן ַהֵּפרֹות ֶׁשִּבְּכרּו ִּבי ֵמי ִני ָסן ִוי ֵמי שאין בו תועלת ליישוב העולם ,ויסוד
ִּתְׁשֵרי ֹק ֶדם ֶׁש ִּתָּג ֵמר ְמ ַלא ְכ ָּתן – ַאף ַעל ִּפי ֶׁשָּל ַקח ֶׁשֹּלא ִמ ַּד ַעת הוא בתורתנו שאין ראוי לאדם להעסיק
את עצמו בעולם הזה אלא באחד ַּב ַעל ַהּ ָׂש ֶדהֵ ,אינֹו ַּגָּנבְ ,ו ָכֵׁשר ְל ֵעדּותֶׁ ,ש ֵאין ַּב ַעל ַהּ ָׂש ֶדה
משני דברים :או בחכמה להשלים בה
ַמ ְקִּפיד ַעל ֶזהְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה. את עצמו [להביא את עצמו לשלמות
במעלות השכליות והמידות] או בעסק
שיועיל לו בקיום העולם [פרנסה] כגון אומנות או מסחר .וראוי למעט בזה [פרנסה] ולהרבות בראשון [חכמה] ,כמו
שאמרו' :הווי מעט עסק ,ועסוק בתורה'" (פה"מ סנהדרין ג,ג) .ונראה שאם הדבר לא נעשה מתוך כוונה לבלות את הזמן
אלא לצורך קניית חכמה ,שהדבר מותר (ראה י' בגזלה ואבדה ו,י) .ובמשחק עם גוי "יש בו איסור עוסק בדברים בטלים",
אבל אין איסור גזל ,שחכמים לא החילו את תקנתם על הגויים ,מפני שדבר הנעשה ברצון שני הצדדים אינו נחשב
בעיני הגויים גזל.
דָ 9א ְמרּו – חכמיםַ .הְּמ ִמי ִרין – מהמרים .ולשון ממירים משמעו 'מרגיזים זה את זה' (רש"י סנהדרין כה,ב).
ה ָאִריס – האריס הוא המקבל שדה לעבד אותה תמורת אחוז מסוים מן היבול ,שליש או רבע וכדומה ,לאחר ניכוי
ההוצאות ,שהוא נחשב כשותף עם בעל השדה (שלוחין ושותפין ח,ה; שכירות ט,וֶׁ .)3שִּבְּכרּו – שהבשילו ראשוניםֶׁ .ש ִּתָּג ֵמר
ְמ ַלא ְכ ָּתן – סיום הטיפול ביבול לאחר איסופו (מעשר ג,ח-יח)ֶׁ .ש ֵאין ַּב ַעל ַהּ ָׂש ֶדה ַמ ְקִּפיד ַעל ֶזה – ודווקא באריס ,מפני
שיש לו חלק בפירות ,אבל לא מי שמקבל שכר באופן אחר (כס"מ).
ּ ֶפ ֶרק ַא ַחד ָע ָׂשר
יא
חזקת רשעות והבזויים
א ִמי ֶׁש ֵאינֹוַּ ...בִּמְׁש ָנה – שלא למד
חזקת רשעות
לא תורה שבכתב ולא תורה שבעל פה.
א ִמי ֶׁש ֵאינֹו ֹלא ַּבִּמ ְקָרא ְוֹלא ַּבִּמְׁש ָנה ְוֹלא ְּב ֶדֶרְך ֶאֶרץ – ֲהֵרי ְּב ֶדֶרְך ֶאֶרץ – "שתהיה חברותו עם בני
אדם חברות נאה בעדינות ובנימוס" ,כי
ֶזה ְּב ֶח ְז ַקת ָרָׁשעּ ,ו ָפסּול ְל ֵעדּות ִמ ִּד ְבֵרי ֶהם; ֶׁשָּכל ִמי ֶׁש ָּי ַרד ַעד מי שאין לו דרך ארץ ,ראוי להרחיקו מן
ָּכְךֲ ,ח ָז ָקה ֶׁשהּוא עֹו ֵבר ַעל רֹב ָה ֲע ֵברֹות ֶׁש ָּיבֹואּו ְל ָידֹו.
החברה (פה"מ קידושין א,י).
