Page 891 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 891
םיטפוש רפס תודע תוכלה פרק יב-יג 869
טֶׁ 1ש ֵאין ַמִּכיִרין אֹותֹו – כי במקום טֵ 1מ ֵא ָמ ַתי ֲח ָז ַרת ַהּמֹו ֵעל ִּבְׁשבּועֹות? ִמּ ֶׁש ָּיבֹוא ְל ֵבית ִּדין
שמכירים אותו ויודעים שהוא נוהג ֶׁש ֵאין ַמִּכיִרין אֹותֹו ְויֹא ַמר ָל ֶהם ' ָחׁשּוד ָא ִני' ,אֹו ִי ְת ַח ֵּיב
ְׁשבּו ָעה ְּב ֵבית ִּדין ֶׁש ֵאין ַמִּכיִרין אֹותֹו ְּב ָממֹון ָחׁשּובִ ,ויַׁשֵּלם
להפר את שבועתו ,ממילא לא ישביעו
ְוֹלא ִיְר ֶצה ְל ִהּ ָׁש ַבע.
אותו ,ואין ניכרת חזרתו מחמדת הממון
(סמ"ע חו"מ לד,פ)ִ .ויַׁשֵּלם ְוֹלא ִי ְר ֶצה
ְל ִהּ ָׁש ַבע – יעדיף לשלם מלהישבע, טְ 2ו ֵכן ַטָּבח ֶׁש ָה ָיה ּבֹו ֵדק ְל ַע ְצמֹו ּומֹו ֵכרְ ,ו ָי ָצאת ְטֵר ָפה
וייזהר אף בשבועת אמת (לדוגמה לשבועת
ִמ ַּת ַחת ָידֹוֶׁ ,ש ֲהֵרי הּוא ִּב ְכ ַלל אֹו ְכ ֵלי ְטֵר ָפהֶׁ ,ש ֵהם ְּפסּו ִלין
אמת הנצרכת ראה שאלה ופיקדון ו,א).
ְל ֵעדּות – ֲה ֵרי ֶזה ָּפסּול ְל ֵעדּות ַעד ֶׁש ֵּי ָר ֶאה ִמַּמ ֲעָׂשיו ֶׁשהּוא טַ 2טָּבח – שוחטְ .ו ָי ָצאת ְטֵר ָפה ִמ ַּת ַחת
ָידֹו – נתפס מוכר בשר לא כשרִּ .ב ְכ ַלל ִנ ָחם ַעל ָר ָעתֹוְ ,ו ִי ְלַּבׁש ְׁשחִֹרים ְו ִי ְתַּכ ֶּסה ְׁש ֹחִריםְ ,ו ֵי ֶלְך ְל ָמקֹום
אֹו ְכ ֵלי ְטֵר ָפה – אף על פי שלא ראו ֶׁש ֵאין ַמִּכיִרין אֹותֹוְ ,ו ַי ֲח ִזיר ֲא ֵב ָדה ְּב ָד ָבר ָחׁשּוב ,אֹו יֹו ִציא
אותו אוכל טרפות ,כיוון שהוא בודק
רק לעצמו ,אבל מאכיל אחרים טרפות, ְטֵר ָפה ִמ ַּת ַחת ָידֹו ְּב ָד ָבר ָחׁשּוב.
ברור שהוא מזלזל באיסור טרפות (י'). י ְו ֵכן ֵעד זֹו ֵמם ֶׁש ָה ַלְך ְל ָמקֹום ֶׁש ֵאין ַמִּכיִרין אֹותֹוְ ,ו ָנ ְתנּו לֹו
ִנ ָחם – מתחרטְׁ .ש ֹחִרים – בגדים כסמל
לצער או אבל (ביאת המקדש ו,יא)ֶׁ .ש ֵאין ָממֹון ָחׁשּוב ְל ָה ִעיד ְּבֶׁש ֶקרְ ,וֹלא ָר ָצה – ֲהֵרי ֶזה ָעָׂשה ְּתׁשּו ָבה,
ַמִּכיִרין אֹותֹו – שהרי בעירו אפשר ְו ַי ֲחזֹר ְל ַכׁ ְשרּותֹוְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה.
שהערים בהחזרת "אבדה"ְּ .ב ָד ָבר ָחׁשּוב
– בעל ערך ממוני רב .יֹו ִציא ְטֵר ָפה – יודיע על בהמה שלו שהיא טרפה וימכור אותה בזול לגויים ,ויפסיד ממון רב.
י ֵעד זֹו ֵמם – עד שקר שזמם להרשיע .ואין עד נעשה זומם עד שיעידו עליו שניים שהיה עמהם בזמן האירוע במקום
אחר (להלן יח,ג).
שאינו חייב מלקות ,כגון הגנב או הגזלן או מלווה בריבית סיכום פרקים י-יב (וראה פה"מ סנהדרין ג,ג) :בפסולים לעדות
ופסולי ממון מתקנת חכמים (י,ד 4ואילך) ,מי שחזקתם שני מיני רשעים )1 :העובר עברה שדינה מיתה או מלקות,
שהם לוקחים ממון אחרים שלא כדין או חשודים לשקר אף אם לא היה בה צד של ממון .אם לקה ,כשהעידו עליו
עבור ממון .חזרתם לכשרות של פסולי ממון (פרק יב) היא שעבר על לאו המחייב מלקות ,ועשה תשובה ,או שמעשיו
באמצעות החזרת הממון שלקחו והתרחקות ממעשיהם מעידים שחזר בתשובה ,חוזר לכשרותו (יב,ג-ד); )2פסולי
ממון מן התורה (י,ב-ג) .הלוקח ממון שלא בצדק ,אף על פי
הפסולים ופרסום תשובתם (פה"מ סנהדרין ג,ג).
אְּ 1פסּו ִלים ְל ֵעדּות – בדיני נפשות ּ ֶפ ֶרק ְׁשלֹ ָׁשה ָע ָׂשר
ובדיני ממונות (סה"מ לאו רפז) .וכן פסולים הקרובים הפסולים יג
לא רק להעיד זה על זה אלא גם להעיד
זה עם זה לאחרים (לעיל ה,ו; להלן יד,ו .ויש קרובים מהתורה וקרובים מדרבנן
אומרים שהפסול להעיד לאחרים הוא רק מדרבנן אַ 1הְּקרֹו ִבים ְּפסּו ִלים ְל ֵעדּותִּ ,דין ּתֹוָרהֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרֹ" :לא
– ק')ֶׁ .שֶּנ ֱא ַמרֹ" :לא יּו ְמתּו ָאבֹות ַעל יּו ְמתּו ָאבֹות ַעל ָּב ִנים ּו ָב ִנים ֹלא יּו ְמתּו ַעל ָאבֹות" (דברים כד,טז)
ָּב ִנים ּו ָב ִנים ֹלא יּו ְמתּו ַעל ָאבֹותִ ,איׁש – ִמִּפי ַהׁ ְּשמּו ָעה ָל ְמדּוֶׁ ,שִּב ְכ ַלל ָלאו ֶזה ֶׁשֹּלא יּו ְמתּו ָאבֹות ַעל
ְּב ֶח ְטאֹו יּו ָמתּו" .גזרת הכתוב שאפילו ִּפי ָּב ִנים ְוֹלא ָּב ִנים ַעל ִּפי ָאבֹותְ ,והּוא ַה ִּדין ִלְׁש ָאר ַהְּקרֹו ִבים.
כשאין חשד של העדפה וקרבה ,למשל
כשהאב מעיד עדות מוות על בנו ,אינם אֵ 2אין ָּפסּול ְּב ִדין ּתֹוָרה ֶאָּלא ְקרֹו ִבים ִמִּמְׁשַּפ ַחת ָאב ִּב ְל ַבד,
נאמנים (סה"מ לאו רפז; וראה להלן טו). ְו ֵהםָ :ה ָאב ִעם ַהֵּבןְ ,ו ַהֵּבן ִעם ָה ָאבְ ,ו ָה ַא ִחים ִמן ָה ָאב ֶזה
ִעם ֶזהּ ,ו ְב ֵני ֶהם ֶזה ִעם ֶזהְ ,ו ֵאין ָצִריְך לֹו ַמר ַהּדֹוד ִעם ֶּבן
אּ 2ו ְב ֵני ֶהם – בניהם של האחים ,בני ָא ִחיוֲ .א ָבל ְׁש ָאר ַהְּקרֹו ִבים ִמן ָה ֵאם אֹו ִמ ֶּדֶרְך ָה ִאיׁשּות – ֻּכָּלן
הדוד מצד האבִ .מ ֶּדֶרְך ָה ִאיׁשּות – ְּפסּו ִלין ִמ ִּד ְבֵרי ֶהם.
קשר משפחתי הנוצר עקב נישואים.
ִמ ִּד ְבֵרי ֶהם – מדברי סופרים ,לא מדין
תורה.
