Page 881 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫םיטפוש רפס‪  ‬תודע תוכלה‪  ‬פרק ט ‪ 859‬‬ ‫ ‬

‫א ְו ֵאּלּו ֵהן – יפורטו בפרק זה ובפרקים‬ ‫ּ ֶפ ֶרק ְּת ִׁשי ִעי‬ ‫ ‬

‫שלאחריו‪ָ .‬הְרָׁש ִעים – הפסולים מחמת‬ ‫ט‬

‫רשעותם (יפורטו להלן‪ ,‬פרקים י‪-‬יב)‪.‬‬ ‫פסולי עדות‬

‫ְו ַהְּבזּו ִיים – המבזים את עצמם (יפורטו‬ ‫רשימת הפסולים‬
‫להלן יא‪,‬ה)‪ַ .‬הְּקרֹו ִבים – קרובי משפחה של‬
‫בעלי הדין או עדים הקרובים זה לזה‬ ‫א ֲעָׂשָרה ִמי ֵני ַּפ ְס ָלנּות ֵהן‪ָּ ,‬כל ִמי ֶׁשִּנ ְמ ָצא ּבֹו ֶא ָחד ֵמ ֶהן‪ֲ ,‬הֵרי‬
‫(יפורטו להלן‪ ,‬פרקים יג‪-‬יד)‪ַ .‬הּנֹו ְג ִעין ְּב ֵעדּו ָתם‬
‫הּוא ָּפסּול ְל ֵעדּות; ְו ֵאּלּו ֵהן‪ַ :‬הָּנִׁשים‪ְ ,‬ו ָה ֲע ָב ִדים‪ְ ,‬ו ַהְּק ַטִּנים‪,‬‬
‫ְו ַהּׁשֹו ִטים‪ְ ,‬ו ַה ֵח ְרִׁשים‪ְ ,‬ו ַהּסֹו ִמים‪ְ ,‬ו ָה ְרָׁש ִעים‪ְ ,‬ו ַהְּבזּו ִיים‪ – ,‬מי שיכולים להפיק תועלת מעדותם‪,‬‬
‫"שזה כמעיד לעצמו" (להלן טו‪,‬א‪ .‬יפורטו‬
‫להלן‪ ,‬פרקים טו‪-‬טז)‪.‬‬ ‫ְו ַהְּקרֹו ִבים‪ְ ,‬ו ַהּנֹו ְג ִעין ְּב ֵעדּו ָתם – ֲהֵרי ֵאּלּו ֲעָׂשָרה‪.‬‬

‫ב ָנִׁשים ְּפסּולֹות – אולי משום‬ ‫נשים‬

‫שחסה התורה על כבודן ופטרה אותן‬ ‫ב ָנִׁשים ְּפסּולֹות ְל ֵעדּות ִמן ַהּתֹוָרה‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ַ " :‬על ִּפי ְׁש ַנ ִים‬
‫מן החקירות‪ ,‬שלעתים אינן מכובדות‪,‬‬ ‫ֵע ִדים" (דברים יז‪,‬ו) – ְלׁשֹון ָז ָכר‪ֹ ,‬לא ְלׁשֹון ְנ ֵק ָבה‪ .‬ג ְו ֵכן‬
‫ומשום שנאמר "כל כבודה בת מלך‬
‫פנימה" (תהלים מה‪,‬יד; ק')‪ֶׁ .‬שֶּנ ֱא ַמר‪ַ " :‬על ִּפי‬ ‫ַהֻּט ְמטּום ְו ָה ַא ְנ ְּדרֹ ִגי ֹנס ְּפסּו ִלין‪ִ ,‬מְּפ ֵני ֶׁש ֵהן ְס ֵפק ִאּ ָׁשה‪ְ ,‬ו ָכל‬

‫ְׁש ַנ ִים ֵע ִדים אֹו ְׁשֹל ׁש ָ�ה ֵע ִדים יּו ַמת ַהֵּמת‪,‬‬ ‫ִמי ֶׁשהּוא ָס ֵפק ָּכֵׁשר ָס ֵפק ָּפסּול ֲהֵרי הּוא ָּפסּול‪ֶׁ ,‬ש ֵאין ָה ֵעד‬
‫ָּבא ֶאָּלא ְלהֹו ִציא ָממֹון ַעל ִּפיו אֹו ְל ַח ֵּיב ַעל ִּפיו ָעוֹון‪ְ ,‬ו ֵאין‬
‫ֹלא יּו ַמת ַעל ִּפי ֵעד ֶא ָחד"‪ .‬ג ֻט ְמטּום –‬
‫מֹו ִצי ִאין ָממֹון ִמ ָּס ֵפק ְו ֵאין עֹו ְנִׁשין ִמ ָּס ֵפק‪ִּ ,‬דין ּתֹוָרה‪.‬‬
‫מי שאברי הרבייה שלו מחופים בקרום‬
‫עור‪ ,‬ואין ידוע אם הוא זכר או נקבה‪ ,‬עד‬

‫שייקרע הקרום (אישות ב‪,‬כה)‪ַ .‬א ְנ ְּדרֹ ִגי ֹנס‬ ‫עבדים‬
‫– מי שיש לו אברי זכרות ואברי נקבות‬
‫ד ָה ֲע ָב ִדים ְּפסּו ִלין ְל ֵעדּות ִּדין ּתֹוָרה‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר ָּב ֵע ִדים‪:‬‬
‫(שם‪,‬כד)‪ָ .‬עוֹון – עונש‪.‬‬
‫" ַו ֲעִׂשי ֶתם לֹו ַּכ ֲאֶׁשר ָז ַמם ַל ֲעׂשֹות ְל ָא ִחיו" (שם יט‪,‬יט) – ִמְּכ ַלל‬
‫ד ָה ֲע ָב ִדים – עבדים גויים של יהודי‪,‬‬ ‫ֶׁש ָא ִחיו ָּכמֹוהּו‪ָ :‬מה ָא ִחיו ֶּבן ְּבִרית – ַאף ָה ֵעד ֶּבן ְּבִרית‪ַ .‬קל‬

‫שהוא מל אותם ומטביל אותם לשם‬

‫עבדות‪ ,‬שהם במצב ביניים בין יהודים‬ ‫ָוחֹ ֶמר ַלּגֹו ִיים‪ִ :‬אם ֲע ָב ִדים‪ֶׁ ,‬ש ֵהן ְּב ִמ ְק ָצת ִמ ְצוֹות‪ְּ ,‬פסּו ִלין‪,‬‬
‫לבין גויים‪ ,‬ולכן הם חייבים רק בחלק‬ ‫ַהּגֹו ִיים ֹלא ָּכל ֶׁשֵּכן?‬
‫מן המצוות (איסורי ביאה יב‪,‬יא; חגיגה ב‪,‬א)‪.‬‬

‫ֶׁשֶּנ ֱא ַמר ָּב ֵע ִדים – בעדים זוממים‪:‬‬ ‫ה ִמי ֶׁש ֶח ְציֹו ֶע ֶבד ְו ֶח ְציֹו ֶּבן ֹחִרין – ָּפסּול‪ .‬ו ְו ָכל ִמי‬
‫"ַו ֲעִׂשי ֶתם לֹו ַּכ ֲאֶׁשר ָז ַמם ַל ֲעׂשֹות‬
‫ֶׁשִּנְׁש ַּת ְחֵרר ַו ֲהֵרי הּוא ְמ ֻח ַּסר ֵּגט ִׁש ְחרּור – ָּפסּול‪ַ ,‬עד ֶׁש ַּיִּגי ַע‬
‫ְל ָא ִחיו‪ּ ,‬ו ִב ַעְר ָּת ָהָרע ִמִּקְרֶּבָך"‪ֶּ .‬בן ְּבִרית‬ ‫ַהֵּגט ְל ָידֹו‪ְ ,‬ו ִי ְטּבֹל‪ְ ,‬ו ֵי ָעֶׂשה ִמְּכ ַלל ְּב ֵני ְּבִרית‪ְ ,‬ו ַא ַחר ָּכְך ָי ִעיד‪.‬‬
‫– יהודי החייב בכל המצוות‪ ,‬כפי שנכרת‬

‫בברית בין ה' ובין ישראל (לשאלת כשרות‬ ‫קטנים‬
‫הצדוקים והקראים ראה עבדים ו‪,‬ו)‪.‬‬
‫ז ַהְּק ַטִּנים ְּפסּו ִלין ְל ֵעדּות ִמן ַהּתֹוָרה‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר ָּב ֵע ִדים‪:‬‬
‫ה ֶׁש ֶח ְציֹו ֶע ֶבד ְו ֶח ְציֹו ֶּבן חִֹרין – כגון‬
‫" ְו ָע ְמדּו ְׁש ֵני ָה ֲא ָנִׁשים ֲאֶׁשר ָל ֶהם ָה ִריב ִל ְפ ֵני יי" (שם יט‪,‬יז) –‬
‫עבד של שני שותפים ששחרר אותו רק‬ ‫" ֲא ָנִׁשים"‪ֹ ,‬לא ְק ַטִּנים‪ֲ .‬א ִפּלּו ָה ָיה ַה ָּק ָטן ָנבֹון ְו ָח ָכם – ֲהֵרי הּוא‬

‫אחד מהם (עבדים ז‪,‬ד)‪ .‬ו ֶׁשִּנְׁש ַּת ְח ֵרר‬

‫ַו ֲהֵרי הּוא ְמ ֻח ַּסר ֵּגט ִׁש ְחרּור – כגון‬ ‫ָּפסּול‪ַ ,‬עד ֶׁש ָּי ִביא ְׁש ֵּתי ְׂש ָערֹות ַא ַחר ְׁשלׁש ֶעְׂשֵרה ָׁש ָנה ְּגמּורֹות‪.‬‬
‫שאמר האדון לעבד שהוא משוחרר‪,‬‬ ‫ְו ִאם ִהִּגי ַע ְל ֶעְׂשִרים ָׁש ָנה ְוֹלא ֵה ִביא ְׁש ֵּתי ְׂש ָערֹות‪ְ ,‬ונֹו ַלד ּבֹו‬
‫אפילו בפני עדים‪ ,‬אך עדיין לא נסתיים‬ ‫ִסי ָמן ִמ ִּסי ָמ ֵני ָסִריס – ֲהֵרי ֶזה ָסִריס‪ְ ,‬ו ָי ִעיד; ְו ִאם ֹלא נֹו ַלד ּבֹו –‬
‫תהליך שחרורו במתן שטר שחרור (עבדים‬

‫ז‪,‬א)‪ְ .‬ו ִי ְטּבֹל – העבד לאחר שחרורו כדי‬ ‫ֹלא ָי ִעיד ַעד רֹב ְׁשנֹו ָתיו‪ְּ ,‬כמֹו ֶׁשֵּב ַאְרנּו ְּב ִה ְלכֹות ִאיׁשּות (ב‪,‬י‪-‬יא)‪.‬‬
‫לסיים את תהליך גיורו (איסורי ביאה יג‪,‬יב)‪.‬‬

‫ז ֶׁשֶּנ ֱא ַמר ָּב ֵע ִדים‪ְ" :‬ו ָע ְמדּו ְׁש ֵני ָה ֲא ָנִׁשים ֲאֶׁשר ָל ֶהם ָהִריב ִל ְפ ֵני יי‪ִ ,‬ל ְפ ֵני ַהּכֹ ֲה ִנים ְו ַהּׁ ֹש ְפ ִטים ֲאֶׁשר ִי ְהיּו ַּב ָּי ִמים ָה ֵהם"‪ְׁ .‬ש ֵּתי‬

‫ְׂש ָערֹות – מי שהוא בן ‪ 13‬שנה ויום אחד והביא שתי שערות בבית הערווה נחשב גדול (אישות ב‪,‬י)‪ִ .‬סי ָמ ֵני ָס ִריס – סימנים‬

‫גופניים (מפורטים באישות ב‪,‬יא) המעידים שיש בו פגם מולד הגורם לעקרותו‪ֲ .‬ה ֵרי ֶזה ָס ִריס – וזה טבעו ובגרותו‪ ,‬ולכן הוא‬

‫נחשב גדול‪ ,‬אף על פי שלא הביא שתי שערות‪ .‬רֹב ְׁשנֹו ָתיו – שלושים וחמש שנים‪ ,‬כיוון שממוצע תוחלת החיים הוא‬